פסוק א:בחדש הראשון כתיב הכא במדבר סיני וכתיב התם במדבר סיני באחד לחודש מה להלן ר״ח אף כאן ר״ח, כאן פירש״י פרשה זו שבראש הספר לא נאמרה עד אייר למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה. ולמה לא פתח בזו מפני שהיא גנותן וכו'. ואם תאמר אי זה גנות הוא הרי בפרשת בא תלה הכתוב מצות פסח בביאתן לארץ אלא יש לומר גנות הוא להם שאם לא חטאו במתאוננים היו נכנסים לארץ באותו אייר כדכתיב ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחודש וגו׳ ויאמר משה לחובב נוסעים אנחנו אל המקום וגו׳ ופרש״י מיד עד שלשה ימים אנו נכנסים לארץ וכו׳ והיו עושים פסחיהם בארץ ועכשיו שחטאו עשו שם חדש כדכתיב לא יום אחד תאכלו וגו׳ עד חדש ימים משם באו לחצרות ועשו שם שבעת ימים להסגר מרים ושלחו המרגלים שעל ידם נגזר עליהם להיות במדבר ארבעים שנה וזהו הגנות.
פסוק ב:ויעשו בני ישראל את הפסח הפ״א בקמץ גדול.
פסוק ג:וככל משפטיו פירש״י כגון שבעת ימים למצה ולביעור חמץ לשבעת הימים כדכתיב שבעת ימים תאכל מצות, ולמצה כדכתיב על מצות ומרורים יאכלהו, לביעור חמץ דכתיב לא תזבח על חמץ דם זבחי.
פסוק ה:ויעשו את הפסח רבי יוסי אומר לא עשו ישראל פסח במדבר אלא אותו בלבד והטעם לפי שבאותה שעה היו חונים במקום אחד ויכולים היו למול הזכרים הילודים להם כדי שלא תעכב להם מילתם מלאכול בפסח אבל מכאן ואילך שהלכו במדבר ולא מלו הילודים להם משום חולשא דאורחא וסכנת הנימול שיניעוהו בדרך כדכתיב וכל העם הילודים במדבר בדרך בצאתם מארץ מצרים לא מלו ומילת זכריו מעכבתו לאכול בפסח כדכתיב המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו לפיכך לא עשו פסח. ורבותינו אמרו לפי שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית ולא היה להם יום צח למול.
פסוק ו:[ויהי אנשים דרך המקראות לומר לשון יחיד אצל רבים]
פסוק ו:ויהי אנשים אחד עושה פסח שני ולא צבור וביום שהוקם המשכן נאמרה כמו ששנינו בגיטין.
פסוק ו:אשר היו טמאים רבי יצחק אומר אם נושאי ארונו של יוסף יכולים ליטהר ואם נושאי ארונו של נדב ואביהוא יכולים להטהר שהרי באחד בניסן הוקם המשכן שני לו שרף אלעזר את הפרה ואמרו בגיטין שמנה פרשיות נאמרו בו ביום שהוקם המשכן ופרשת פרה אחת מהן ובו ביום שהוקם המשכן היה ר״ח ניסן, שהרי בר״ח מתו נדב ואביהוא כדמפורש בפרשת שמיני, הלכך יכולין היו להזות עליהם מימי חטאת שנעשו בשני בניסן לטהר כל טמאי מתים שהיו מר״ח ניסן עד פסח לעשות פסחיהן בטהרה, אלא למי היו טמאים למת מצוה נטמאו.
פסוק ו:ולא יכלו לעשת הפסח לפי שאין אדם טמא רשאי לאכול בקדשים כדכתיב בפרשת צו והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים אשר לה׳ וטומאתו עליו וגו'
פסוק ו:ביום ההוא אין יכולים לעשות הא מחר יכולין לעשות מצינו למדים שחל שביעי שלהן בערב הפסח.
פסוק ז: למה נגרע. למה אין אנו רשאים לאכול קדשים בטומאה הרי אשתקד אכלנו הפסח במצרים אפילו בטומאה והטעם שעדיין לא הוזהרו.
פסוק י:או בדרך רחקה נקוד על ה״א לדרוש דרחוקה לא קאי אבדרך שהרי נקודה הה״א דכמאן דליתא היא אלא קאי אאיש כלומר אם רחוק הוא.
פסוק י:או לדרתיכם פירוש או בדרך רחקה לכם עכשיו או כשאירע דבר זה לכם לדרתיכם.
פסוק יא:בחדש השני לפי שפסח מצרים לא היה רק יום אחד לא נצטוו עליו, עכשיו כשנבנה המשכן נצטוו שיעשוהו כמשפט עיקר מצותיו.
פסוק יג:ובדרך לא היה או בדרך לא היה דוגמא מכה אביו ואמו.
פסוק יג:וחדל לעשות הפסח. מעשות הפסח שיאמר הרי יש לו תשלומים. דוגמא ויחדלו לבנות העיר, אשר ברא אלוקים לעשות שפי׳ כי בו שבת מעשות מכל מלאכתו אשר ברא.
פסוק יד:וכי יגור אתכם גר אהדריה קרא לפסח שני.
פסוק טו:וביום הקים את המשכן לפי שרוצה לדבר במסע הדגלים מגיד לך מנהג הענן שעל המשכן מיום שהוקם.
פסוק טו:כסה הענן את המשכן על המשכן לבדו היה ענן מיוחד ומעולה יותר מאותן שהיו בשביל ישראל כדאיתא בתנחומא וענן השכינה שהיה מהלך על גבי מחנה הלויים וכו'.
פסוק כ:[יחנו, יסעו לשון הווה הוא].
פסוק כא:ונעלה הענן בבקר ללמדך שלא הטריחם הקב״ה ליסע מחצות ואילך.
פסוק כב:או ימים או חדש או ימים אלו לא נאמר פסוק זה הייתי אומר לא היה הענן מאריך על המשכן פחות משנה אלא ה״ק מערב עד בוקר או ימים או חודש או ימים .
