פסוק ב:דבר וגו׳. תניא, רבי אומר, למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין .
(סוטה ב׳ א׳)
פסוק ב:דבר אל בני ישראל. הכותים אין להם נזירות, דכתיב דבר אל בני ישראל ולא הכותים .
(נזיר ס"א א')
פסוק ב:ואמרת אלהם. לרבות את העבדים לנזירות .
(שם שם)
פסוק ב:איש. מה ת"ל איש, לרבות בן י"ג שנה ויום אחד, שאע"פ שאינו יודע להפליא נדריו קיים .
(נדה מ"ו א׳)
פסוק ב:או אשה. אשה מהו להתפיס לה נזירות בלשון איש , א"ר יוסי, כל עצמו אינו קרוי נזירות אלא בלשון איש, איש או אשה כי יפליא לנדור .
(ירושלמי נזיר פ"ב ה"ב)
פסוק ב:כי יפלא. תניא, רבי אליעזר אומר, נאמר כי יפליא כי יפליא שני פעמים , אחד הפלאה לאיסור ואחד הפלאה להיתר, מכאן רמז להתרת נדרים מן התורה .
(חגיגה י׳ א׳)
פסוק ב:כי יפלא. מה ת"ל כי יפליא, לרבות מופלא סמוך לאיש שנדרו נדר .
(תמורה ב׳ ב׳)
פסוק ב:כי יפלא. לרצונו ולא אנוס [ספרי].
פסוק ב:נדר נזיר להזיר. מה ת"ל נזיר להזיר, לעשות כנויי נזירות כנזירות וידות נזירות כנזירות .
(נדרים ג׳ א׳)
פסוק ב:נדר נזיר להזיר. מקיש נזירות לנדרים ונדרים לנזירות, מה נזירות ידות נזירות כנזירות אף נדרים ידות נדרים כנדרים , ומה נדרים עובר בבל יחל ובבל תאחר אף נזירות כן, ומה נדרים האב מיפר נדרי בתו ובעל נדרי אשתו אף נזירות כן .
(שם שם)
פסוק ב:נזיר להזיר. מלמד שהנזירות חלה על נזירות .
(נזיר ה׳ א׳)
פסוק ב:להזיר לה'. תניא, אמר שמעון הצדיק, מעשה באדם אחד שבא אלי מן הדרום, יפה עינים וטוב ראי וקווצותיו סדורות לו תלתלים, אמרתי לו, בני, מה ראית לשחת שער נאה זה, אמר לי, רועה הייתי לאבי בעירי והלכתי לשאוב מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי וביקש לטרדני מן העולם, אמרתי לו, ריקה, מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך שסופך להיות רמה ותולעה, העבודה שאגלחך לשמים, עמדתי ונשקתיו על ראשו, ואמרתי לו, כמותך ירבו נזירים בישראל, עליך הכתוב אומר איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה׳ .
(נזיר ד׳ ב׳)
פסוק ג:מיין ושכר. נאמר כאן שכר ונאמר להלן שכר, מה להלן רביעית אף כאן רביעית .
(ירושלמי נזיר פ"ו ה"א)
פסוק ג:מיין ושכר. תניא, ר׳ אליעזר אומר, יין זה מזוג, שכר זה חי, או אינו אלא להיפך, הרי הוא אומר (פ׳ פינחס) הסך נסך שכר, חי אתה מנסך ואי אתה מנסך מזוג [ספרי].
פסוק ג:מיין ושכר וגו׳. מיין ושכר פרט, מכל אשר יעשה מגפן היין – כלל, מחרצנים ועד זג חזר ופרט, פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי, אף כל פרי ופסולת פרי .
(נזיר ל"ד ב׳)
פסוק ג:מיין ושכר יזיר. האומר הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים ומן התגלחת ומן הטומאה, הרי זה נזיר וכל דקדוקי נזירות עליו, מאי טעמא, דאמר קרא מיין ושכר יזיר .
(שם ג׳ ב׳)
פסוק ג:מיין ושכר יזיר. לאסור יין מצוה כיין הרשות, כי הא דאמר רבא, שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר, אתיא נזירות וחלה על שבועה .
(שם שם)
פסוק ג:מיין ושכר יזיר. יין הוא דמתסר, אבל שאר משקין מותרין .
(שם ד׳ א׳)
פסוק ג:מיין ושכר יזיר. יכול יזיר מרפואתו ומסחורתו, ת"ל לא ישתה, בשתיה הוא דאסור, אבל מותר הוא ברפואתו ובסחורתו [ספרי].
פסוק ג:וכל משרת ענבים. אמר ר׳ אבהו, אמר ר׳ יוחנן, כל איסורים שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור, חוץ מאיסורי נזיר, שהרי התורה אמרה משרת .
(נזיר ל"ה ב׳)
פסוק ג:וכל משרת ענבים. מה ת"ל משרת, לעשות טעם כעיקר, שאם שרה ענבים במים ויש בהם טעם יין חייב, ומכאן אתה דן לכל איסורים שבתורה .
(נזיר ל"ז א׳)
פסוק ג:וענבים לחים. מה ת"ל לחים – לרבות את הבוסר .
(ירושלמי נזיר פ"ו ה"ב)
פסוק ג:לחים ויבשים. מה ת"ל, לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו, מכאן אתה דן לכל איסורים שבתורה, מה כאן שהוא מין אחד ושני שמות חייבין על כל אחד בפני עצמו, אף כל שהוא מין אחד ושני שמות חייבין על כל אחד בפני עצמו .
(נזיר ל"ח ב׳)
פסוק ד:כל ימי נזרו. נזיר שכלו לו ימיו ושתה יין לוקה , מאי טעמא, דאמר קרא כל ימי נזרו, לרבות ימים שלאחר מלאת כימים שלפני מלאת .
(שם י"ד ב', ט"ו א׳)
פסוק ד:מכל אשר יעשה. אמר רבא, אכל חרצן וזג אינו לוקה אלא אחת, מאי טעמא, אין לוקין על לאו שבכללות .
(נזיר ל"ח ב׳)
פסוק ד:מגפן היין. האומר הריני נזיר מן הגרוגרת ומן הדבילה, בית הלל אומרים, אינו נזיר, מאי טעמא, דאמר קרא מכל אשר יעשה מגפן היין .
(שם ט׳ א׳)
פסוק ד:מחרצנים ועד זג. לימד על איסורי נזיר שמצטרפין זה עם זה .
(שם ד׳ א׳)
פסוק ד:מחרצנים ועד זג. תניא, ר' יוסי אומר, חרצנים פנימים, זגים חיצונים, אמר רב יוסף, כמאן מתרגמינן מחרצנים ועד זג – מפורצנין ועד עיצורין, כר׳ יוסי .
(שם ל"ד ב', ל"ט א׳)
פסוק ד:מחרצנים ועד זג. וכי מאחר שסופינו לרבות כל דבר מה ת"ל מחרצנים ועד זג, לומר לך, כל מקום שאתה מוצא פרט וכלל אי אתה יכול למשכו ולדונו כעין הפרט אלא נעשה כלל מוסף על הפרט עד שיפרוט לך הכתוב בדרך שפרט בנזיר .
(שם ל"ד ב׳)
פסוק ד:ועד זג. אמר רבינא, ועד זג – לאתויי דבין הביניים .
(שם שם)
פסוק ד:ועד זג. מגיד שלא פטר בו אכילת צער, שיכול ומה יוהכ"פ חמור פטר בו אכילת צער, נזיר הקל לא כש"כ, ת"ל מחרצנים ועד זג לא יאכל [ספרי].
פסוק ה:כל ימי נדר נזרו. נזיר שכלו לו ימיו וגלח חייב, מאי טעמא, דאמר קרא כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו, לרבות ימים שלאחר מלאה כימים שלפני מלאת .
(נזיר י"ד ב', ט"ו א׳)
פסוק ה:נדר נזרו. א"ר אבהו, כל מקום שנאמר לא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע, והרי נזיר דרחמנא אמר מחרצנים ועד זג לא יאכל ותנן מערבין לנזיר ביין, אמר מר זוטרא, שאני התם, דאמר קרא נזרו – שלו יהא .
(פסחים כ"ג א׳)
פסוק ה:נדר נזרו. מלמד שנדרו תלוי בנזירותו ולא נזירותו בנדרו [ספרי].
פסוק ה:תער לא יעבר. ת"ר, תער – אין לי אלא תער, תלש, מירט, סיפסף כל שהוא מניין, ת"ל קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו. ומאחר שסופנו לרבות כל דבר, מה ת"ל תער, לפי שלא למדנו לתגלחת האחרונה שיהיה בתער .
(נזיר ל"ט ב׳)
פסוק ה:תער לא יעבר. קרי ביה לא יעבר, לא יעבור הוא ולא יעבור לו אחר, מלמד שהתגלחת עשו בה מגלח כמתגלח .
(שם מ"ד א')
פסוק ה:תער לא יעבר. אמר ר׳ יוחנן משום רבי ישמעאל, הלכה עוקבת את המקרא, התורה אמרה בתער והלכה בכל דבר .
(סוטה ט"ז א׳)
פסוק ה:תער לא יעבר. הא עבר חייב, מלמד שהתגלחת סותרת המנין , [וכמה סותרת, שלשים יום, מאי טעמא] דאמר קרא גדל פרע שער ראשו, כמה הוא גידול שער – שלשים יום .
(ירושלמי נזיר פ"ו ה"ג)
פסוק ה:עד מלאת הימים. יכול מעוט ימים שנים, ת"ל קדש יהיה גדל פרע שער ראשו, אין גידול שער פחות משלשים יום .
(נזיר ו׳ ב')
פסוק ה:עד מלאת הימים. סתם נזירות שלשים יום, אית דאמרי נשמעינה מן הדא, ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים (ר"פ תצא), מה ימים שנאמר להלן שלשים אף ימים שנאמר כאן שלשים .
(ירושלמי נזיר פ"א ה"ג)
פסוק ה:עד מלאת הימים. סתם נזירות שלשים יום, אית דאמרי נשמעינה מן הדא, עד מלאת הימים, כמה הן ימים מלאים – שלשים .
(שם שם)
פסוק ה:קדש יהיה. אמר רבי אלעזר, כל היושב בתענית נקרא קדוש, שנאמר קדש יהיה גדל פרע שער ראשו, ומה זה שלא ציער עצמו אלא מדבר אחד נקרא קדוש, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה .
(תענית י"א א׳)
פסוק ה:קדש יהיה. המקדש בשער נזיר אינה מקודשת, מכרן וקידש בדמיהן מקודשת, דאמר קרא קדוש יהיה גדל פרע, גידולו יהיה קדוש, אי מה קודש תופס את דמיו והוא יוצא לחולין אף שער נזיר כן, מי קרינן קודש – קדוש קרינן .
(קדושין נ"ז ב׳)
פסוק ה:קדש יהיה. סתם נזירות שלשים יום, מנא הני מילי, אמר רב מתנא, אמר קרא יהיה, יהיה – בגמטרי"א שלשים .
(נזיר ה׳ א')
פסוק ה:קדש יהיה. למה נאמר, לפי שהוא אומר (פ' י"ח) וגלח הנזיר פתח אהל מועד, אין לי אלא המגלח במצותו ששערו אסור ואוסר, גלחוהו לסטים מניין, תלמוד לומר קדש יהיה – מכל מקום [ספרי].
פסוק ה:קדש יהיה וגו׳. למעוטי נזיר מצורע שמגלח את כל שערו .
(שם)
פסוק ה:גדל פרע. וכתיב התם (יחזקאל מ״ד:כ׳) ופרע לא ישלחו, שמע מינה דשלוח לישנא דרבויי הוא, לפיכך האומר הרי עלי לשלח פרע הרי זה נזיר .
(נזיר ג׳ א׳)
פסוק ה:גדל פרע. סתם נזירות שלשים יום, מנה"מ, א"ר יאשיה, דאמר קרא, גדל פרע שער ראשו, אין גידול שער פחות משלשים יום .
(שם ו׳ ב׳)
פסוק ה:כל ימי הזירו. נזיר שכלו לו ימיו לוקה על הטומאה, דאמר קרא כל ימי הזירו, לעשות ימים שלאחר מלאת כימים שלפני מלאת .
(שם י"ד ב׳, ט"ו א')
פסוק ה:על נפש מת. יכול אפילו נפש בהמה במשמע כענין שנאמר (פ׳ אמור) מכה נפש בהמה, ת"ל על נפש מת לא יבא, בנפש אדם הכתוב מדבר .
(שם מ"ח א׳)
פסוק ה:לא יבא. אמר רבה בר רב הונא, מקרא מלא דיבר הכתוב לא יטמא (פ׳ ז') וכשהוא אומר לא יבא, להזהירו על הטומאה להזהירו על הביאה .
(שם מ"ב א׳)
פסוק ז:לאביו ולאמו. עיין לפנינו בפ׳ אמור בפסוק לאביו ולאמו לא יטמא (כ"א י"א) וצרף לכאן.
פסוק ז:ולאחתו. תניא, הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יחזור ויטמא, אמרת לא יטמא, יכול כשם שאינו מטמא להם כך אינו מטמא למת מצוה ת"ל ולאחותו, לאחותו הוא דאינו מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה .
(נזיר מ"ח ב׳)
פסוק ז:לא יטמא. הכותים אין להם נזירות, דאמר קרא לאביו ולאמו לא יטמא, במי שיש לו טומאה, יצא כותי שאין לו טומאה .
(נזיר ס"א ב׳)
פסוק ז:במתם. עד שימותו .
(שם ס"ג א׳)
פסוק ז:במתם. במותם אינו מטמא, אבל מטמא הוא לנגעם ולזיבתם .
(שם מ"ח א׳)
פסוק ז:במתם. במותם אינו מטמא, אבל עומד הוא בהספד ובשורה [ספרי].
פסוק ז:כי נזר אלהיו. תניא, מניין שהאדון כופה את עבדו להמנע מנזירותו, דכתיב כי נזר אלהיו על ראשו, מי שאין לו אלא אדון אחד, יצא עבד שיש לו אדון אחר .
(ירושלמי נזיר פ"ט ה"א)
פסוק ז:על ראשו. בין שיש לו שער בין שאין לו שער [ספרי].
פסוק ח:כל ימי. מלמד שאין נזירות לשעות .
(נזיר פ"א מ"ג בפי' הרמב"ם)
פסוק ח:כל ימי נזרו. למה נאמר, שיכול לפי שהוא אומר (פ׳ ה׳) עד מלאת הימים, אין לי אלא מי שיש לו הפסק לנזירותו, נזיר עולם מניין, ת"ל כל ימי נזרו [ספרי].
פסוק ח:קדש הוא לה׳. יכול קדושת שער, כשהוא אומר (פ׳ ה׳) קדש יהיה גדל פרע שער ראשו, הרי קדושת שער אמורה, הא מה אני מקיים קדוש הוא לה' – זו קדושת הגוף .
(שם)
פסוק ט:בפתע פתאום. תניא, פתע זה שוגג, וכן הוא אומר (פ׳ מסעי) ואם בפתע בלא איבה הדפו, פתאום זה מזיד, וכן הוא אומר (משלי כ״ב:ג׳) ופתאים עברו ונענשו , מלמד שנזיר שנטמא בין בשוגג בין במזיד מביא קרבן .
(כריתות ט׳ א׳)
פסוק ט:וטמא ראש נזרו. מלמד שבטהור שנטמא הכתוב מדבר ולא בנזיר בבית הקברות .
(נזיר י"ח א׳)
פסוק ט:וטמא ראש נזרו. מלמד שהטומאה לא נעשה בה מטמא כמתטמא .
(נזיר מ"ד א')
פסוק ט:וגלח ראשו. וגלח כולו ולא מקצתו, מלמד שאם שייר שתי שערות לא עשה כלום .
(ירושלמי נזיר פ"ו ה"ג)
פסוק ט:וגלח ראשו. ראשו הוא מגלח ואינו מגלח כל שערו [ספרי].
פסוק ט:ביום טהרתו. אימתי – ביום הזאתו בשביעי, יכול אע"פ שלא הזה, תלמוד לומר ביום טהרתו – ביום הזאתו בשביעי .
(שם)
פסוק ט:ביום השביעי יגלחנו. תניא, מניין שהתגלחת סותרת המנין אפילו בנזיר טמא, ת"ל וגלח ראשו ביום טהרתו, ומה ת"ל עוד ביום השביעי יגלחנו, מלמד שהוא חוזר ומגלח .
(ירושלמי נזיר פ"ו ה"ג)
פסוק ט:ביום השביעי יגלחנו. אין לי אלא בשביעי, שמיני תשיעי ועשירי מניין, ת"ל יגלחנו, ואין לי אלא ביום, בלילה מניין, ת"ל יגלחנו, ואין לי אלא תגלחת טומאה, תגלחת טהרה מניין, ת"ל יגלחנו [ספרי].
פסוק ט:יגלחנו. מלמד שאם שייר שתי שערות לא עשה כלום, אמר רב אחא בריה דרב איקא, זאת אומרת רובו ככולו מדאורייתא, דמדגלי רחמנא גבי נזיר ביום השביעי יגלחנו, הכא הוא עד דאיכא כולו, הא בעלמא רובו ככולו .
(נזיר מ"ב א׳)
פסוק י:וביום השמיני. נאמר כאן שמיני ונאמר להלן (פ׳ משפטים) ביום השמיני תתנו לי, מה שמיני האמור להלן הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה אף שמיני האמור כאן הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה [ספרי].
פסוק י:וביום השמיני יבא. אימתי הוא מביא, בזמן שטבל ועשה הערב שמש .
(נזיר מ"ד ב׳)
פסוק י:וביום השמיני יבא. בעי רבי אבא בר ממל קמיה דר' אימי, כתיב וביום השמיני יביא, עבר ולא הביא מהו שיעבור על בל תאחר, אמר ליה, כל דבר שבא להתיר אינו עובר, ומה בא להתיר בזה – מחוסר זמן .
(ירושלמי ר"ה פ"א ה"א)
פסוק י:וביום השמיני יבא. תניא, ביום השביעי יגלחנו וביום השמיני יביא, מכאן אמרו, תגלחת טומאה כיצד, מגלח ואח"כ מביא, ואם הביא ואח"כ גלח לא יצא [ספרי].
פסוק י:שתי תורים וגו׳. מכאן אמרו (קנים פ"ב מ"ה) אין מביאין תורים כנגד בני יונה ולא בני יונה כנגד תורים .
(שם)
פסוק י:אל פתח וגו'. מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתם עד שיביאם אל פתח אהל מועד .
(שם)
פסוק יא:וכפר עליו. הכותים אין להם נזירות, דאמר קרא וכפר עליו, מי שיש לו כפרה, יצאו כותים שאינם בכפרה .
(ירושלמי נזיר פ"ט ה"א)
פסוק יא:מאשר חטא על הנפש. תניא, רבי אלעזר הקפר אומר, וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, וכי באיזה נפש חטא זה, אלא שציער עצמו מן היין, והלא דברים ק"ו, ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה, מכאן שכל היושב בתענית נקרא חוטא .
(נדרים י׳ א׳)
פסוק יא:מאשר חטא על הנפש. תניא, ר' שמעון אומר, חסידים הראשונים כשהיו רוצים להביא עולה מתנדבין ומביאין, שלמים – מתנדבין ומביאין, אבל בנזירות לא התנדבו כדי שלא יקראו חוטאין, שנאמר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש .
(שם שם)
פסוק יא:ביום ההוא. ביום הבאת קרבנותיו, מאי טעמא, דאמר קרא וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש את ראשו ביום ההוא, מתחלה וכפר והדר וקדש .
(נזיר י"ח א')
פסוק יא:ביום ההוא. ביום ההוא – אע"פ שלא הביא אשמו .
(נזיר י"ח א׳)
פסוק יב:והזיר וגו׳. תניא, והזיר לה׳ את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם, מה ת"ל , לפי שמצינו לכל אשמות שבתורה שהן מעכבין יכול אף זה מעכבו, ת"ל והזיר והביא אע"פ שלא הביא הזיר [שם שם ב']
פסוק יב:והימים הראשנים יפלו. האומר הריני נזיר מאה יום ונטמא בתחלת מאה יכול יהא סותר ת"ל והימים הראשונים יפלו, עד שיהא לו ימים ראשונים וזה אין לו ראשונים .
(שם י"ט ב׳)
פסוק יב:והימים הראשנים יפלו. אמר ליה רב פפא לאביי, הלין ימים דקאמרינן, דנפיק חד ומתחילין תרי, או דילמא דנפקין תרי ומתחילין תלתא , אתא שייל לרבא, אמר ליה, יפלו כתיב .
(שם שם)
פסוק יב:והימים הראשנים יפלו. סתם נזירות שלשים יום, אית דאמרי נשמעינה מן הדא, והימים הראשונים יפלו, ימים שהתירן משה ובית דינו [במיתת נדב ואביהוא], ואין פחות משלשים יום .
(ירושלמי נזיר פ"א ה"ג)
פסוק יב:כי טמא נזרו. מה ת"ל, ללמד שטומאה סותרת המנין ואין שתיית יין סותרת המנין .
(נדה מ"ד א׳)
פסוק יב:כי טמא נזרו. מלמד שימים טמאים נופלים , ולמה לא יעלו, אמר רבי בשם רשב"ל, כתיב ( פ׳ ה׳) גדל פרע שער ראשו, ימים של גידול שער עולין, ימים של העברת שער אין עולין .
(ירושלמי נזיר פ"ז ה"ג)
פסוק יג:וזאת תורת הנזיר. תורה אחת לנזיר לימים ולנזיר עולם [ספרי]. ביום מלאת. מלמד שביום הוא מביא ואינו מביא בלילה .
(ספרי זוטא)
פסוק יג:יביא אותו. יביא את עצמו ואין אחרים מביאין אותו [ספרי].
פסוק יד:לחטאת ואיל אחד. הקיש איל לחטאת, למאי הלכתא, לומר, שאם גלח על אחד משלשתן יצא .
(זבחים נ"ה א׳)
פסוק טו:ומנחתם ונסכיהם. בעולתו ובשלמיו הכתוב מדבר, או אינו אלא אפילו חטאת טעון נסכים, ת"ל (פ' י"ז) ואת האיל יעשה זבח שלמים ומנחתו ונסכו, איל בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו, מה איל מיוחד בא בנדר ונדבה אף כל בא בנדר ונדבה .
(מנחות צ"א ב׳)
פסוק טז:לפני ה'. תניא, כל מקום שנאמר לפני ה' – זה שער נקנור .
(ירושלמי סוטה פ"א ה"ה)
פסוק טז:ועשה את חטאתו. מלמד שיהיו כל עשיותיו לשם חטאת .
(זבחים ח׳ א׳)
פסוק יז:יעשה זבח שלמים. מלמד שתהא עשייתו לשם שלמים .
(זבחים ד' ב')
פסוק יז:יעשה זבח שלמים. כיצד תגלחת הטהרה, מביא חטאת עולה ושלטים, שוחט את השלמים ומגלח עליהם, דכתיב ואת האיל יעשה זבח שלמים, מה ת"ל יעשה, הקדים בו מעשה .
(ירושלמי נזיר פ"ו ה"ז)
פסוק יז:על סל המצות. מלמד שהסל בא חובה ושחיטת איל מקדשן, לפיכך שחטו שלא לשמו לא קדשו הלחם .
(מנחות מ"ו ב')
פסוק יח:וגלח הנזיר וגו׳. תניא, ר׳ שמעון שזורי אומר, וגלח פתח אהל מועד, נזיר מגלח פתח אהל מועד, ולא נזירה מגלחת פתח אהל מועד, מאי טעמא, שמא יתגרו בה פרחי כהונה .
(נזיר מ"ה א׳)
פסוק יח:פתח אהל מועד. יכול פתח אהל מועד ממש, הרי הוא אומר ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש, מי שאינו מחוסר אלא לקיחה ונתינה, יצא זה שהוא מחוסר לקיחה הבאה ונתינה , אלא מה ת"ל פתח אחד מועד – בשלמים הכתוב מדבר .
(נזיר מ"ה א׳)
פסוק יח:פתח אהל מועד. תניא, אבא חנן אומר משום ר׳ אלעזר, וגלח הנזיר פתח אהל מועד, כל זמן שאין פתח אהל מועד פתוח אינו מגלח .
(שם שם)
פסוק יח:פתח אהל מועד. תניא, נזיר מצורע לעולם הוא בחלוטו עד שיניף האשם, בעי ר' יעקב דרומא קומי ר׳ יוסי, ויעשו לו תקנה ליינו , אמר ליה, אמר קרא וגלח הנזיר פתח אהל מועד, מי שראוי לבא אל פתח אהל מועד, יצא זה שאינו ראוי לבא אל פתח אהל מועד .
(ירושלמי נזיר פ"ח ה"ב)
פסוק יח:ונתן על האש. תניא, שער נזיר אסור ואוסר בכל שהוא, מנלן, דאמר קרא ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש .
(ירושלמי ע"ז פ"ה הי"ב)
פסוק יח:תחת זבח השלמים. ת"ר, נוטל את הרוטב ונותן על שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד של שלמים, דאמר קרא אשר תחת זבח השלמים, מזבחו יהא תחתיו , ואם היה נזיר טמא ושלח תחת הדוד של חטאת ואשם יצא, דאמר קרא זבח – לרבות את החטאת ואשם.
(נדה מ"ה ב׳)
פסוק יט:ולקח הכהן את הזרע. איל נזיר בעלים קאכלי ליה, מנלן, דאמר קרא ולקח הכהן אה הזרוע, מכלל דכוליה – בעלים קאכלי ליה .
(זבחים נ"ה א')
פסוק יט:את הזרע בשלה. תניא, בשלה – אין בשלה אלא שלימה, ור׳ שמעון בן יוחאי אומר, אין בשלה אלא שנתבשלה עם האיל .
(חולין צ"ח א׳)
פסוק יט:וחלת מצה אחת. מלמד שאם נפרסה או נחסרה פסולה, וכן רקיק מצה אחד שאם נפרס או נחסר פסול [ספרי].
פסוק יט:ונתן על כפי הנזיר. תנופת מנחת נזיר נוהגת באנשים ובנשים, דאתיא כף כף מסוטה, כתיב הכא ונתן על כפי הנזיר וכתיב התם (ט׳ י"ח) ונתן על כפיה .
(קדושין ל"ו ב׳)
פסוק כ:ואחר ישתה הנזיר יין. ת"ר, ואחר – אחר מעשה יחידי , מאי טעמא, כתיב הכא ואחר וכתיב התם (פ׳ י"ט) אחר התגלחו את נזרו, מה התם אחר מעשה יחידי אף הכא אחר מעשה יחידי .
(נזיר מ"ו א׳)
פסוק כא:זאת תורת הנזיר. בין שיש לו כפים בין שאין לו כפים, בין שיש לו שער בין שאין לו שער .
(שם שם ב')
פסוק כא:קרבנו לה׳ על נזרו. מלמד שצריך שיקדים נזרו לקרבנו ולא שיקדים קרבנו לנזרו .
(ירושלמי נזיר פ"ב ה"ט)
פסוק כא:קרבנו לה׳ על נזרו. מלמד שצריך קרבנו על נזרו ולא קרבן אחר על נזרו [ספרי].
פסוק כא:מלבד אשר תשיג ידו. וכי נזיר נדון בהישג יד, אלא קרבנו לה׳ על נזרו – שהפריש משלו, מלבד אשר תשיג ידו – שהפרישו לו אחרים .
(תמורה י׳ א׳)
פסוק כא:כן יעשה. חלות ורקיקי נזיר מעכבין זה את זה, דכתיב כן יעשה .
(מנחות כ"ז א׳)
פסוק כא:על תורת נזרו. תניא, אמר הריני נזיר לאחר שלשים יום ונזיר שמשון מעכשיו , אמר ר׳ חנינא, מסתברא שתדחה נזירות תורה לנזירות שמשון, דכתיב כן יעשה על תורת נזרו, את שנזירותו תורה, יצתה נזירות שמשון שאינה תורה .
(ירושלמי נזיר פ"א ה"ב)
פסוק כא:על תורת נזרו. תניא, יכול האומר הריני נזיר על מנת שאהיה שותה יין ומטמא למתים קורא אני עליו כפי נדרו אשר ידור, ת"ל כן יעשה על תורת נזרו [ספרי].
פסוק כג:כה תברכו. תניא, א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא, למה נסמכה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר, לומר לך, מה נזיר אסור ביין אף כהן מברך אסור ביין, מכאן לשכור שאסור בנשיאת כפים .
(תענית כ"ו ב׳)
פסוק כג:כה תברכו. זר הנושא את כפיו עובר בעשה, דכתיב כה תברכו, אתם ולא זרים, ולאו הכא מכלל עשה – עשה .
(כתובות כ"ד ב׳ ברש"י)
פסוק כג:כה תברכו. ת"ר, כה תברכו – בלשון הקודש, או אינו אלא אפילו בכל לשון, הרי אני דן, נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן (פ׳ תבא) אלה יעמדו לברך את העם, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש .
(סוטה ל"ח א׳)
פסוק כג:כה תברכו. ת"ר, כה תברכו – בעמידה, או אינו אלא אפילו בישיבה, הרי אני דן, נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן (פ׳ תבא) אלה יעמדו לברך את העם, מה להלן בעמידה אף כאן בעמידה .
(סוטה ל"ח א׳)
פסוק כג:כה תברכו. ת"ר, כה תברכו – בנשיאות כפים, או אינו אלא שלא בנשיאות כפים, הרי אני דן, נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן (פ' שמיני) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, מה להלן בנשיאות כפים אף כאן בנשיאת כפים .
(שם שם)
פסוק כג:כה תברכו. תניא, אמר ר' יהושע בן לוי, כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלשה עשה, כה תברכו, אמור להם, ושמו את שמי .
(שם שם ב')
פסוק כג:כה תברכו. תניא, אמר ר' חלבו בשם רב הונא, ברכות כהנים נקראות ולא מתרגמות מאי טעמא, כה תברכו, לברכה ניתנה ולא לתרגום .
(ירושלמי מגילה פ"ד הי"א)
פסוק כג:את בני ישראל. אין לי אלא בני ישראל, גרים נשים ועבדים מניין, ת"ל אמור להם – לכולהו .
(סוטה ל"ח א׳)
פסוק כג:את בני ישראל. מכאן שאין נשיאות כפים בפחות מעשרה [ר"ן פ"ג דמגילה].
פסוק כג:אמור להם. ת"ר, כה תברכו – פנים כנגד פנים, או אינו אלא פנים כנגד עורף, ת"ל אמור להם, כאדם שאומר לחבירו .
(סוטה ל"ח א׳)
פסוק כג:אמור להם. ת"ר, כה תברכו – בקול רם, או אינו אלא בלחש, ת"ל אמור להם, כאדם שאומר לחבירו .
(שם שם)
פסוק כג:אמור להם. אמר אביי, נקטינן לשנים קורא כהנים ולאחד אינו קורא כהן, מאי טעמא, דאמר קרא אמור להם _ לשנים .
(שם שם)
פסוק כג:אמור להם. אמר רב חסדא, אמור להם, מלמד שצריך שיהיה החזן ישראל .
(ירושלמי גיטין פ"ה ה"ט)
פסוק כג:אמור להם. תניא, מניין שהחזן צריך לומר להם אמרו – ת"ל אמור להם [ספרי].
פסוק כד:יברכך ה'. יברכך ה׳ בברכה המפורשת, וכן הוא אומר (פ׳ תבא) ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה, ברוך טנאך ומשארתך, ברוך אתה בבואך [ספרי].
פסוק כד:וישמרך. ישמר לך ברית אבותיך, שנאמר (פ' עקב) ושמר ה׳ אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך .
(שם)
פסוק כה:יאר ה׳ פניו. יאר – זה מאור תורה, שנא׳ (משלי ו׳:כ״ג) כי נר מצוה ותורה אור [ספרי].
פסוק כה:ויחנך. ויחנך במשאלותיך, וכן הוא אומר (פ׳ תשא) וחנותי את אשר אחון, דבר אחר, ויחנך, יתן חנך בעיני הבריות, וכה"א (פ׳ וישב) ויתן תנו בעיני שר בית הסהר .
(שם)
פסוק כו:ישא ה׳ פניו אליך. דרש רב עוירא, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, כתוב בתורתך (פ' עקב) אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד וכתיב ישא ה׳ פניו אליך, אמר להם, ואיך לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם בתורה (שם) ואכלת ושבעת – וברכת, והם מדקדקים על עצמם לברך עד כזית ועד כביצה .
(ברכות כ׳ ב׳)
פסוק כו:ישא ה' פניו אליך. שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל, כתוב בתורתכם (פ' עקב) אשר לא ישא פנים וכתיב ישא ה' פניו אליך, נטפל לה ר׳ יוסי הכהן, אמר לה, למה הדבר דומה, לאדם שנושה בחבירו מנה וקבע לו זמן בפני המלך ונשבע לו בחיי המלך, הגיע הזמן ולא פרעו, בא לפייס את המלך, ואמר לו, עלבוני מחול לך, לך ופייס את חבירך, הכי נמי, כאן בעבירות שבין אדם למקום, כאן בעבירות שבין אדם לחבירו .
(ר"ה י"ז ב')
פסוק כו:ישא ה׳ פניו אליך. ברכות כהנים שבתורה נקראין ולא מתרגמין, מאי טעמא, משום דכתיב בהו ישא ה' פניו אליך .
(מגילה כ"ה ב׳)
פסוק כו:ישא ה׳ פניו אליך. שאלו אנשי אלכסנדריא את ר׳ יהושע בן חנניא, כתוב אחד אומר (פ׳ עקב) אשר לא ישא פנים וכתוב אחד אומר ישא ה׳ פניו אליך, הא כיצד, אמר להו, כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין .
(נדה ע׳ ב׳)
פסוק כו:ישא ה' פניו אליך. אימתי – בשעה שאתה עומד ומתפלל, שנאמר (פ׳ וירא) הנה נשאתי פניך, והלא דברים ק"ו, ומה אם ללוט נשאתי פנים בשביל אברהם אוהבי, לא אשא פנים לך מפניך ומפני אבותיך [ספרי].
פסוק כו:וישם לך שלום. שלום – זה שלום תורה, שנאמר (תהילים כ״ט:י״א) ה' עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום .
(שם)
פסוק כז:ושמו את שמי. ת"ר, כה תברכו – בשם המפורש, או אינו אלא בכנוי, ת"ל ושמו את שמי, שמי המיוחד לי, יכול אף בגבולין כן, ת"ל ושמו את שמי, ונאמר להלן (מלכים א י״א:ל״ו) לשום שמי שם, מה להלן בית הבחירה אף כאן בית הבחירה .
(סוטה ל"ח א׳)
פסוק כז:ושמו את שמי. תניא, א"ר יהושע בן לוי, מניין שהקב"ה מתאוה לברכת כהנים, ת"ל ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם .
(שם שם ב׳)
פסוק כז:ואני אברכם. תניא, מה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים, דכתיב ואני אברכם, ברכה דהקב"ה שלום, שנאמר (תהילים כ״ט:י״א) ה' יברך את עמו בשלום .
(מגילה י"ח א')
פסוק כז:ואני אברכם. תניא, ר' ישמעאל אומר, למדנו ברכה לישראל, ברכה לכהנים עצמן לא למדנו, כשהוא אומר ואני אברכם, הוי אומר, כהנים מברכין לישראל והקב"ה מברך לכהנים .
(חולין מ"ט א׳)
פסוק כז:ואני אברכם. תניא, ר׳ עקיבא אומר, למדנו ברכה לישראל מפי כהנים, מפי הגבורה לא למדנו, כשהוא אומר ואני אברכם, הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקב"ה מסכים על ידם .
(שם שם)
פסוק כז:ואני אברכם. תניא, מניין שלא יאמר איש פלוני מגלה עריות ושופך דמים והוא מברכני, אמר הקב"ה, ומי מברכך, וכי לא אני מברכך, שנאמר ואני אברכם .
(ירושלמי גיטין פ"ה ה"ח)
פסוק כז:ואני אברכם. תניא, מניין שלא יהיו ישראל אומרים ברכותיהם תלויות בכהנים והכהנים לא יהיו אומרים אנו נברך את ישראל, ת"ל ואני אברכם [ספרי].