וידבר וגו'. סמך פרשת נזיר לסוטה כמו שדרשו כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין כי זנות יין ותירוש יקח לב. וגם גדול השער הוא הפך הבחורים המסלסלים שער ראשם להתנאו' והגידול יוליד דאגה בלב איש ולפיכך הוא קדוש וצריך להשתמר מן הטומאה כי הוא ככהן המשרת לאלקיו. וטעם החטאת שמביא ביום מלאת כתב הרמב"ן לא נתפרש ועל דרך הפשט כי האיש הזה חטא נפשו במלאכת הנזירות כי הוא עתה נזיר בקדושתו ועבודת השם והיה ראוי לו שיזיר כל ימיו ויעמוד לעולם נזיר וקדוש לאלקיו כענין שנאמר ואקח מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים השוה אותו הכתוב לנביא וכתיב כל ימי נזרו קדוש הוא לה' לכך צריך כפרה בשובו להטמא בתאות העולם:
פסוק ב:
כי יפליא. יפריש או יעשה דבר פלא כי רוב העולם הולכים אחר תאוותם:
פסוק ב:
נדר נזיר. שנדר להיות נזיר פי' מופרש מן היין. וי"מ לשון נזר כמו כי נזר אלקיו על ראשו:
פסוק כא:
זאת תורת הנזיר וגו'. כתב הרמב"ן פי' הכתוב זאת תורת הנזיר אשר ידור נדר נזיר קרבנו לה' אלקיו על נזרו יהיה מלבד אשר תשיג ידו. אי נמי זאת תורת הנזיר וזאת תורת קרבנו לה' על נזרו. ויתכן לפרש וזאת שידור את קרבנו על נזרו כלומר שלא יפרש דבר בקרבן רק ידור אביא קרבן על נזרי או יאמר סתם הריני נזיר כיון שנדר בנזיר חייב הוא בקרבן הנזכר:
פסוק כא:
מלבד אשר תשיג ידו. שאם היה עשיר ירבה בקרבנו וכפי נדרו אשר ידור בקרבנו בין עני בין עשיר כן יעשה:
פסוק כא:
על תורת נזרו. לרבות ולא למעט והזכיר זה ללמד שאם היה עשיר ורצה להרבות בקרבנות או שנדר בתחלה הריני נזיר ואקריב אלף עולות או שלמים שיקריב כלם ביום מלאת ולא ישתה יין עד הקריבו את כולם וכעין זה פי' רש"י:
פסוק כג:
כה תברכו. סמך פרשת כהנים לפרשת נזיר רמז לשתויי יין שאסורים לברך. וכתב אחריה פרשת הקמת המשכן שבהקמת המשכן ציוה שיברך אהרן את העם וציוה גם עתה לדורות לברכם. ועוד כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם וכמו שיאמרו במקדש מברכין בשם המפורש ובמדינה בכינויין. במקדש היו אומ' אותה ברכה אחת ובגבולין שלש כי הברכה במקדש מיוחדת לשם המיוחד: