פסוק כב:וידבר ה' אל משה לאמר נשא את ראש בני גרשון גם הם למשפחותם. הנה במנין בני קהת נזכר משה ואהרן וכאן במנין בני גרשון נזכר רק משה נראה הטעם כי אמר במדרש דלכך הקדים קהת לגרשון משום יקרה היא מפנינים שהיו נושאי הארון רק הוא גופא קשיא למה לא ניתן לבני גרשון לישא הארון שהיה הבכור אבל הטעם כמו שאמרו בבנין בבהמ"ק דלא בנאו בראש ההר רק בין כתיפיו שכן והטעם דזהו מורה גם על התורה כי מציון תצא תורה ות"ח אינו רשאי להיות גבה רוח אבל גם לא נאות לו להתערב עם שפלים כדאמרינן ת"ח צריך להיות לו גאוה שמינית שבשמינית וכן כתב הרמב"ם בהל' ת"ת שיהיה מובדל וכו' וכאותו שאמרו מאן דמשתעי בהדיה ר"ל בשוקא היו מוסרין לו פקדונות בלא סהדי ולכך לא היה התורה בראש ההר וגם לא בשטח קרקע השוה רק בהר ממוצע ולעולם יבחר אדם בתורה בדרך ממוצע וכן היה בקהת שלא היה בכור כי גרשון גדול ממנו ולא הצעיר כי מררי הצעיר והיה ממוצע וכך הוא דרכו של תורה ולכך נמסר ארון שבו תורת ה' ביד קהת ומשה היה עניו מאוד יותר מטבע הראוי כי לא קם עניו כמוהו ולכך לא נמסר מנין קהת ביד משה לבדו. גם משה זכה לכתר מלכות יותר מאהרן שהיה כהן ומלך עדיף מכהן אף שהיה אהרן גדול ממשה משום דמשה קיבל תורה ויקרה היא מפנינים ע"כ זכה למלכות ואם כן אלו משה מנה גם כן את בני קהת לבדו היו אומרים לכבוד עצמו הוא דורש דלכך מנה הוא את בני קהת לבדו כיון שיש להם חשיבות נושאי תורה לכך היה הצווי ג"כ על אהרן גם בקהת א"א לפקוד אותם ע"י שקלים מפני שהיה בתוכם כהנים וכהנים אינם שוקלין כמאמר ריב"ז דכתיב כל מנחת כהן כליל וכו' ולכך היה המנין ע"י אהרן דאיהו מסטרא דרחמים וברכה ולית ביה חשש נגף כמ"ש המקובלים משא"כ בגרשון דלית בהו כהנים והיו יכולים ליתן מחצית השקל ולכך לא היה המנין רק ע"י משה לבדו גם קודם חטא העגל היה עבודה בבכורים ומכ"ש שהיה לגרשון משפט הקדימה רק ע"י העגל נענשו הבכורים וכדי שלא יקנאו שאר בכורי ישראל בגרשון לא הועיל בכורתו לזכות בארון והעגל היה קצת בסיבת אהרן לכך לא בא הדיבור בפקודת גרשון לאהרן:
פסוק כב:נשא את ראש בני גרשון גם הם למשפחותם לבית אבותם. כי כל נשיאת ראש היה מנין לייחס ישראל שלא יוציא עליהם לעז לומר אם בגופן שלטו בנשותיהם לא כ"ש ולכך היה המנין בישראל בשנה שניה ליציאת מצרים וזה היה נשיאת ראש כי ידוע דיצ"מ היה ב' אלפים ת"נ לבריאת אדם הראשון ואדם הראשון נולד בשנה שניה לב"ע וכמ"ש הרמב"ם בהלכות שמיטה פרקי' ע"ש הרי מיציאת מצרים לבריאת עולם ב' אלפים תמ"ט ושנה שניה מיצ"מ ב' אלפים ת"ן וידוע דכל ע' שנים אנדרלמוסיא בא לעולם ומתים כל ממזרים ואם תחשוב מיום בריאת עולם ע' ע' שנים הרי כלים בשנה שניה ליצ"מ ואם אלו היו ח"ו ממזרים היו ראוים למות במגפה והם כולם חיים ונהפך הוא דכל אותה שנה מתשרי עד אייר לא מת אחד כמש"ל פרשת כי תצא ברש"י ואם כן מוכח דאין בהם חשש ממזרות וזה היה נשיאת ראש אך זהו בישראל צריכין מנין דאם בגופן שלטו אבל בלוים לא שייך כן דל נשתעבדו כלל וה"א דאין צריכין למנין וגם המנין היה כמ"ש המפרשים כי חשבו לילך תיכף לארץ ישראל ולחלוק לארץ ישראל וזה הכל לא שייך בלוים דאין להם חלק בארץ ישראל אבל בקהת יתכן המנין משני טעמים אחרים אם שהיו מוציאים לעז על הארון כי מכלה כל המתעסקים כמ"ש פחד למלך דוד להביאו לביתו עד ששמע שנתברך בית עובד וביותר היה ראוי להיות פחד על נושאי הארון ולכך נמנו בני קהת לראות מנינם קודם שהחלו לשאת אותו ומנינם אח"כ ויהיה מבורר שלא נגרע מהמנין כי אם העדיף והיה לברכה גם להיות כי היה המנין לייחס משה ואהרן שלא יאמרו שהם פסולים כי עמרם נשא דודתו וגם בני משה ואליעזר היו נכדי יתרו שפיטם עגלים לכוכבים ומזלות ולכך נמנו ונתייחסו לבית אבותם כמו בפנחס שהוציאו לעז ונתייחס למשפחת אביו וזה שייך הכל בקהת אבל בגרשון לא שייך הנך טעמי וה"א דאין למנות אותן קמ"ל למנותן ג"כ שהוא לגיון של מלך ומנינם הכל במספר ומדה ומנין הראוי ולכך כתיב בגרשון גם הם:
פסוק כב:למשפחתם לבית אבותם. בזו היה נשיאת ראש כי אמרו חז"ל בן נח יש לו שאר אם ואין לו שאר אב והטעם פשוט כי אביהם לאו ודאי שהם מזנות תחת בעליהם אבל אמם ודאי ואם כן נשיאת ראש לישראל שהם כשירים וצנועים מעריות וזהו למשפחותם ולבית אבותם. אבל עוד הענין כי ידוע לדעת תלמי ושאר חכמי הולדות כי מזל האב אין גורם לבן כלום עד שנאמר הואיל והוא נולד במערכה טובה כך יהיו בניו עשירים ונבונים וכדומה אבל מזל האם גורם לכך ישפטו במזל שלה אם תצליח בבניה וכדומה ולכך הנביא שהיה מתאונן לקושי מזלו אמר אמי אוי לי כי ילדתני כי מזל שעה גורם ובן נח הוא תחת המזל ולכך יש לו שאר אם אבל ישראל הוא למעלה ממזל ואמר יש לו שאר אב וזהו נשיאת ראש למשפחותם לבית אבותם להיות שהם למעלה ממזל ואמר בקהת וכן במררי למשפחותם קודם לבית אבותם ובגרשון בהיפך לבית אבותם למשפחותם כי בני מררי אף שבמנין כל הלוים מבן חודש ולמעלה היו פחותים משאר אחיהם אבל במנין בן שלשים היו מרובים מאוד משאר אחיהם וזהו לאות כי במצרים היו פרים ורבים ביותר מאחיהם דבני שלשים נולדו במצרים וא"כ מורה דהיו צדיקים כי קרה בהם נס שהיו פרים ורבים יותר מהטבע וע"כ במררי משפחותם לבית אבותם כי המשפחות והזרע מעיד בעצמו על צדקתם וכן בקהת שיצאו משה ואהרן לא קם כמוהם משא"כ בגרשון אבותם להם פאר ולכך הקדים אבות למשפחות ומזה הטעם שבני מררי פרו ורבו יותר מהטבע זה ראיה שאין בהם חשש ממזרות כי אמרו דלכך מניח הקדוש ב"ה לילד ממזר דעולם כמנהגו נוהג ואין רצונו לשנות הטבע אבל לעשות נס להוליד ממזר זה לא יתכן וא"כ מה שפרו ורבו חוץ לטבע מורה על כשרותם ולכך נאמר כאשר יענו אותם א"כ יאמרו אם בגופם שלטו וכו' כן יפרוץ שלא כדרך הטבע וזהו לאות על כשרותם שלא שלטו בנשותיהם ולכך בקהת נאמר הקהתי וכן בגרשון הגרשוני משום דשם י"ה עדות שלא שלטו בנשותיהם דכולו זרע אמת אבל במררי לא נאמר המררי דלא צריך עדות כמ"ש דפריה ורביה שלא כטבע אות על כשרותם:
פסוק כג:מבן שלשים שנה ומעלה עד בן חמשים שנה תפקוד אותם. הטעם דישראל היו בן עשרים עד בן ששים שנה דשבעים שנה של אדם הן כנגד שבעה כוכבי לכת מלמעלה למטה נגד כל כוכב יוד שנים וא"כ בהגיעו לבן עשרים שנה אז הוא בא במזל מאדים שהוא לאושיד דמא כמ"ש ולכך יצא לצבוא צבא ולערוך מלחמת ה' ובהגיע לששים שנה אז בא במזל לבנה דלית ביה מגרמי' ואז הגיעו לאדם ימי הלובן כי הגיע לכוכב לבנה וחשכו הרואים בארובות כנודע ולכך תש כחו ולא יצא עוד לצבא אמנם לוי משרת ה' אין לו חלק במאדים חלקו של עשו ולכך מבן שלשים שנה שאז עבר מאדים ובן חמשים שנה דהגיע ונכנס למזל כוכב דהוא מחכים ולכן קראוהו התוכניים כותב כי הוא נמוך קלא וצריך כתב וחכמת סופרים ולכך נפסל בקול וגם לא יעבוד עבודה שיהי' יכול ללמוד ויהיה פנוי לתורה ולכך בן ששים לזקנה וזקן זה שקנה חכמה כי אז כוכב כותב מאיר בו:
פסוק כג:כל הבא לצבוא צבא. שלשה חלקים שהיה בלוים קהת גרשון ומררי הם כנגד שלשה עולמות עולם השכלים הנבדלים שהם צורות הקדושות עולם הגלגלים אשר מלאכים מנהיגים אותם כמו שכתב הרמב"ם במורה בוכים ועולם התחתון השפל מורכב מארבע יסודות ונפש העולם ובני קהת נשאו הארון וכלים המורים על עולם העליון ולכך היו כרובים בארון מורה על מלאכים ועולם העליון שם צבאות ה' ובני גרשון עולם הגלגלים ושם כוכבים בעלי שכלים משכילים ומלאכים המנהיגים והם שני צבאות ולכך היה גרשון נושא ליריעות כי כתיב נוטה שמים כיריעה ובאמת פילוסופים רבים מכחישים עצם השמים ואומרים כי הכוכבים שוכנים רק באויר דק ואולם ראיה שלהם כי לא מצינו צורה ברקיע והכוכבי' יש בהם טבע להוליכם אבל באמת יש רקיעים וכל רקיע הוא מכוכבים בלתי נראים לנו והוא כולו כוכבים רצופים זה לזה כמ"ש בכתמי החלבי ברקיע שקורין דען מילך קרייס שהם כוכבים וכן בכל רקיע ולכך נאמר ויוצא אותו החוצה הבט נא וספור את הכוכבים כי למטה לכוכבי' הנראים יש מספר וכמ"ש חכמי תכונה משא"כ למעלה וכוכבי' אלו הם רמוזים בקלעי החצר ולכך כוכבי' הגדולים הנראים יש להם מכסה כמ"ש חז"ל נרתיק וכן אמרו חכמי תוכנים וגם הענני' מכסים ובהם אורות הככבי' משתנים במראה קשת וזהו כעין תחש ששש בגוונים ומתהפך במראה קשת וזהו ומכסהו ומכסה תחת שני כסוים אבל החצר שהיה מורה על כוכבי' בלתי נראי' לקטנותה אין צריך כיסוי ולכך לא היה מכסה לחצר והנה מנהיג עולם הגלגלים הוא מלאך גבריאל כמ"ש שהוא השכל הפועל ושר העולם והוא לבוש הבדים כהן למעלה וכן היה למטה קהת היה נגד העולם השכלים היה צבא אחד להקדוש ב"ה לכך נאמר לצבא ומנהגם ע"י הקדוש ב"ה ולכך נאמר ראשם אליעזר אלי עזר שהוא עמם אמנם גרשון נגד עולם הגלגלים לכך היה כל משאם בעגלות כמראה אופנים שהוא עולם הגלגלים וכן איתמר אף שהיה גם על בני מררי שהם נגד עולם השפל מ"מ הכל בגלגל כמ"ש המורה נבוכים ולכך הכל בעגלות וגרשון שהיה נגד עולם הגלגלי' שם שני צבאות מלאכי' וגלגלים נאמר בו לצבוא צבא שנים והיה ע"י אהרן הכהן ההנהגה כמ"ש ע"פ אהרן כמ"ש למעלה ע"פ גבריאל:
פסוק כג:ולמררי. הקרשים נגד עולם התחתון עצי שטים עומדי' והארץ לעולם עומדת לו יש ג"כ רק צבא אחד מן עולם הגלגלים לכך נאמר בו רק צבא אחד כמו בקהת וידוע מה שאמרו חכמינו ז"ל אשר שם שמות בארץ אל תאמר שמות אלא שמות והיינו שכל אחד בארץ יש לו שם למעלה וכפי שמו הוא ענין השפעתו מלמעלה ולכך אמרו באדם הראשון שקר שמות והיינו בחכמתו שהשיג כחו והשפעתו למעלה ולכך נאמר במררי בשמותם כי הוא ענין ארצי וכבר נודע כי מן הגלגלים ולמטה היא עולם התמורה כי הגלגלים משתנים במצבם וחוזר הגלגל פנים ואחור ולכך הקרבנות שהם מלמעלה מהגלגל נאסר בהם התמורה וזה היה הכל ע"י איתמר לשון תמורה ונאמר שנפקדו גם ע"י הנשיאים כבר תמה במדרש מה טיבם של נשיאים כאן אבל באמת הם נתמנו לשלוחים מעדת כל ישראל לעמוד ולשרת עבורם ואפי' בכהנים נסתפקו חז"ל אם שלוחי דידן הם אבל הלוים ודאי נתמנו לשלוחים מעדת כל ישראל ולכך היה במנינם לעמוד ולשרת משה ואהרן וראשי אלפי ישראל במקום כל ישראל לעשות ללוים שלוחים שהם יהיו במקום כל ישראל לשרת במקדש וזה פקוד לשון צווי ומנוי שליחות:
פסוק לו:ויהיו פקודי בני קהת למשפחותם אלפים שבע מאות וחמשים. אלפים כנגד ארון ותורה שקדמה אלפים שנה אלפא רבתא וזוטרי. שבעה מאות כנגד מנורה שבעה נרות המחכימים בתורה שהוא תכלית האדם אל תקרי מה אלא מאה וכנגד שולחן שהוא להעשיר וכן מזבח קטרת להעשיר הוא רק חצי שלימות דאין אדם מת וחצי תאותו בידו לכך באו חמשים:
פסוק מט:ביד משה. ובגרשון לא נאמר ביד משה כי כאשר דרשו חז"ל ביד משה המערער על הכהונה כן הדבר בלוים והערעור הוא כי לבכורים היה הממשלה והיה להם ערעור על הלוים ובגרשון אין ערעור כי היה בכור ולכך לא נאמר בו ביד משה וגם יד משה היה גורם שברי לוחות כדכתיב וידי משה כבדים וזהו גרם לסילוק בכורים וזה לא היה בגרשון כי היה בכור: