פסוק ג:מבן שלשים שנה. ולהלן הוא אומר (פ׳ בהעלותך) מבן חמש ועשרים שנה, הא כיצד, כ"ה ללימוד ושלשים לעבודה , מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה .
(חולין כ"ד א׳)
פסוק ז:ולחם התמיד עליו יהיה. מכאן ללחם הפנים שאינו נפסל במסעות משום יציאה חוץ למחנה .
(מנחות צ"ה א׳)
פסוק יב:אשר ישרתו בם. תנא דבי ר׳ ישמעאל, את כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקודש, שני כלים ושירות אחת, מלמד שאם הניח מזרק בתוך מזרק וקיבל בו את הדם כשר, מאי טעמא, דרך שירות בכך .
(יומא נ"ח א׳)
פסוק יב:אשר ישרתו בם בקדש. תניא, כל הכלים שעשה משה במדבר משיחתן מקדשתן, מכאן ואילך עבודתן מקדשתן, מאי טעמא, דאמר קרא ואת כל כלי הקודש אשר ישרתו בם בקודש, הכתוב תלאן בשירות .
(סנהדרין ט"ז ב׳)
פסוק יב:אשר ישרתו בם בקדש. מכאן שאין כלי שרת נוהגין בבמה .
(זבחים קי"ט ב׳)
פסוק יג:ודשנו את המזבח. תניא, ר׳ יהודה אומר, מהו ודשנו את המזבח – זירוון, כמה דתימר (פ' האזינו) ואכל ושבע ודשן .
(ירושלמי יומא פ"ד ה"ו)
פסוק טו:משא בני קהת. תניא, א"ר אלעזר, המוציא משא בשבת למעלה מעשרה טפחים חייב שכן משא בני קהת, ומשא בני קהת מנלן, ילפינן מארון, דאמר מר ארון תשעה וכפורת טפח, הרי כאן עשרה, וגמירי, דכל טונא דמידלי במוטות תילתא מלעיל ותרי תילתא מלרע, ואשתכח דלמעלה מעשרה הוי קאי .
(שבת צ"ב א׳)
פסוק טז:ופקדת אלעזר וגו׳. המוציא בשבת בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על כתיפו חייב, שכן משא בני קהת , דכתיב ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטורת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה, שמן המאור בימינו, וקטורת הסמים בשמאלו ומנחת התמיד של יום תלויה בזרועו, ושמן המשחה היכן היה נתון, כמין צלוחית קטנה היתה לו באפונדתו .
(ירושלמי שבת פ"י ה"ג)
פסוק יח:אל הכריתו וגו׳. תניא, המת לחמשים שנה זו מיתת כרת, דכתיב אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי וזאת עשו להם וחיו, עשו להם דבר של הקנה שלא יזונו עיניהם מבית קדשי הקדשים, וכתיב (פ׳ כ׳) ולא יבאו לראות כבלע את הקודש ומתו, וכתיב (פ׳ בהעלותך) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה .
(ירושלמי בכורים פ"ב ה"א)
פסוק יט:איש איש על עבדתו. מכאן שאינו נכנס לעבודה עד שיגדל ויהיה לאיש [רמב"ם פ"ג ה"ז מכלי המקדש].
פסוק כ:ולא יבאו לראות וגו׳. תניא, הגונב את הקסוה קנאים פוגעין בו, מאי קסוה, אמר רב יהודה – כלי שרת, וכן הוא אומר (פ' ז') ואת קשות הנסך , והיכי רמיזא, דכתיב ולא יבאו לראות כבלע את הקודש ומתו .
(סנהדרין פ"א ב')
פסוק כה:מכסהו ומכסה התחש. מקיש מכסה עליון למכסה תחתון, מה תחתון קרוי אוהל לטומאה אף עליון קרוי אוהל לטומאה [שבח כ"ח א׳].
פסוק מז:לעבד עבדת עבדה. תניא, מניין לעיקר שירת לוים מן התורה, אמר בלווטי אמר ר׳ יוחנן, כתיב לעבוד עבודת עבודה, איזו היא עבודה שצריכה עבודה הוי אומר זו שירה .
(ערכין י"א א׳)