פסוק י:אל מכסה עור תחש כמין מרצוף קשה מנא לו י"ל מדכתי' אל מכסה ולא כתי' וכסו במכסה דהוה משמע שיתנו עליו בגד שלו אלא כתב אל מכסה כלומ' את תוך מכסה דהיינו מרצוף שעשוי כמין שק של עור:
פסוק טז:ופקודת אלעזר שהוא ממונה עליהם לשאת אותם שמן וקטרת ושמן המשחה ומנחת התמיד עליו מוטל לצוות ולזרז ולהקריב בעת חנייתן קשה דמעיקרא אמ' שממונה לשאת אותם ובסוף אמ' שממונה לצוות ולזרז ולהקריב והנה דבריו סותרין זה את זה וי"ל דהכי קאמ' ודאי עקרו של מקרא בא ללמד על נשיאתן לא על הקרבתן דבעבודת משא משתעי קרא ומדחזינן שהזכיר כאן דברים הקרבין תדיר ודברים שאין קרבין כגון שמן המשחה משמע שגם בהקרבה דבר הכתו' והיינו דאמ' רש"י שממונה לשאת דברים שאינן קרבין כגון שמן וקטרת ושמן המשחה אבל דבר הקרב תמיד כגון מנחת התמיד עליו מוטל לצות ולזרז ולהקריב וכו' ולכך סרס רש"י את לשון המקרא שכתב בפירושו שמן וקטרת ושמן המשחה ומנחת התמיד ואילו בקרא כתיב מנחת התמיד ברישא לאשמועינן מפני שערבהכתו' הדברים הקרבים עם שאינן קרבין תדיר לומ' חלוק זה מלשאת ולהקריב:
פסוק טז:עליון חזקני לדבר דבר
פסוק טז:ולעזרתי ירום ניסו
פסוק כב:נשא גם הם כמו שצויתיך על משא בני קהת לראות וכו' פי' דקשה לך גם זה איך בא להוסיף על בני קהת שהרי אין על בני גרשון משא בכתף כמו שיש על בני קהת שיצטרך למנותן מבן ל' כשנתמלא כחן לכך אמ' שאעפ"כ גם זה מוסף על בני קהת ואינו אלא לראות כמה יש שהגיעו לכלל עבודה אעפ"י שאין צריכין לכך:
פסוק כו:את כל אשר יעשה להם דיתמסר להון לבני גרשון קשה מאי קשייא ליה שהוצרך לומר כן י"ל משום דלא שייך לשון עשייה לבני גרשון והייתי סבור לפרש כל אשר יעשה בכלים הנז' לכך פי' דיתמסר להון לבני גרשון דאלו בכלים היה לו לכתו' אשר יעשה בהם: