מנין בני ישראל
בספר במדבר פרקים א-ב עוסקת התורה במנין בני ישראל במדבר.
יש לשאול שאלות רבות על המנין:
השאלות
- מדוע ציותה התורה למנות את בני ישראל?
- מדוע ציותה התורה למנות את בני ישראל לפי השבטים?
- מדוע ציותה התורה למנות את בני ישראל דווקא מגיל עשרים?
- מדוע ציותה התורה שמשה ואהרון והנשיאים ימנו את בני ישראל?
- כיצד המספרים היו תמיד במאות [ופעם אחת בחמישים]?
- מדוע הלויים לא נמנו יחד עם בני ישראל?
- מדוע בפרק ב' חוזרת התורה על מנין כל שבט?
- מדוע בפרק ב' יש מנין נוסף לפי הדגלים מלבד המנין לפי השבטים?
- מדוע בפרק ב' חוזרת התורה על מנין כל העם?
- מדוע בפרק ב' חוזרת התורה על כך שהלויים לא נמנו עם בני ישראל?
א. הסבר רש"י הראשון
כתב רש"י בתחילת החומש (א, א): "וידבר, במדבר סיני, באחד לחדש וגו' - מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה: כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים, וכשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם. באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם".
דברי רש"י אלו עונים רק על השאלה הראשונה. ואדרבא, מתוך השוואתו את המנין שלנו למנינים הקודמים מתחזקות עוד יותר השאלות השניה, הרביעית והשישית!
אמנם יש בדבריו תשובה מסוימת על השאלה השביעית והתשיעית!
ב. הסבר רש"י השני
עוד כתב רש"י (א, ג): "כל יצא צבא - מגיד שאין יוצא בצבא פחות מבן עשרים".
בדבריו אלו ענה רש"י על השאלה השלישית, ועל פי דבריו ניתן לענות על כל שלוש השאלות הראשונות, וכן על השאלה החמישית, השביעית השמינית והתשיעית, שכיון שעוסקים אנו בצבא הרי שהצבא מחולק ליחידות גדולות המורכבות מיחידות קטנות יותר. בלשון ימינו: גדוד, חטיבה, אוגדה, פיקוד.
הרשב"ם (א, ב) הרחיב יותר וכתב:
שאו את ראש כל עדת - לפי שמעתה צריכים לבוא לארץ ישראל, ובני עשרים ראויים לצאת בצבא המלחמה, שהרי בעשרים בחדש השני הזה נעלה הענן, כדכתיב בפרשת בהעלותך (י, יא-יב), וכתיב שם: 'נוסעים אנחנו אל המקום' וגו' (שם, כט), ולכך צוה הקב"ה בתחילת חודש זה למנותן.
בדבריו אלו ענה הרשב"ם על השאלה הראשונה והשלישית, ועל פי דבריו ניתן לענות גם על השאלה השניה, וכן על השאלה החמישית, השביעית השמינית והתשיעית!
כעין זה כתב גם הרמב"ן (א, מה):
ויתכן שנאמר עוד, כי היה זה כדרך שהמלכות עושה בבואם למלחמה. כי עתה היו מזומנים ליכנס לארץ ולבא במלחמה עם מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ועם השאר כולם, כמו שאמר: 'נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ד'' (להלן י, כט), והיו משה והנשיאים צריכין לדעת מספר חלוצי צבא המלחמה, וכן מספר כל שבט ושבט, ומה יפקוד עליו בערבות מואב במערכות המלחמה, כי התורה לא תסמוך על הנס שירדוף אחד אלף. וזה טעם 'כל יוצא צבא בישראל', כי המנין מפני צבא המלחמה.
ג. הסבר רש"י על שבט לוי
עוד כתב רש"י (א, מט): "אך את מטה לוי לא תפקד - כדאי הוא לגיון של מלך להיות נמנה לבדו".
בדבריו אלו ענה רש"י על השאלה השישית והעשירית.
הסבר הרמב"ן לשאלה הרביעית
על השאלה הרביעית כתב רמב"ן (א, מה):
כי הבא לפני אב הנביאים ואחיו קדוש ד', והוא נודע אליהם בשמו, יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים, כי בא בסוד העם ובכתב בני ישראל וזכות הרבים במספרם, וכן לכולם זכות במספר שימנו לפני משה ואהרן, כי ישימו עליהם עינם לטובה, יבקשו עליהם רחמים: 'ד' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים' (דברים א, יא), 'ולא ימעיט מספרכם, והשקלים כופר על נפשותיכם'. ובמדבר סיני רבה ראיתי כך: 'במספר שמות לגולגלותם' - אמר לו הקב"ה למנותם בכבוד ובגדולה לכל אחד ואחד. לא תהיה אומר לראש המשפחה: 'כמה במשפחתך'? 'כמה בנים יש לך'? אלא כולהון יהון עוברים לפניך באימה ובכבוד, ואתה מונה אותם. הדא הוא דכתיב: 'במספר שמות, מבן עשרים שנה ומעלה לגולגלותם' (פסוק יח).