א וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃ ב אִ֣ישׁ עַל־דִּגְל֤וֹ בְאֹתֹת֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מִנֶּ֕גֶד סָבִ֥יב לְאֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד יַחֲנֽוּ׃ ג וְהַחֹנִים֙ קֵ֣דְמָה מִזְרָ֔חָה דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה יְהוּדָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י יְהוּדָ֔ה נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב׃ ד וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם אַרְבָּעָ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים אֶ֖לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ ה וְהַחֹנִ֥ים עָלָ֖יו מַטֵּ֣ה יִשָּׂשכָ֑ר וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י יִשָּׂשכָ֔ר נְתַנְאֵ֖ל בֶּן־צוּעָֽר׃ ו וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדָ֑יו אַרְבָּעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ ז מַטֵּ֖ה זְבוּלֻ֑ן וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י זְבוּלֻ֔ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֹֽן׃ ח וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדָ֑יו שִׁבְעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ ט כָּֽל־הַפְּקֻדִ֞ים לְמַחֲנֵ֣ה יְהוּדָ֗ה מְאַ֨ת אֶ֜לֶף וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֛לֶף וְשֵֽׁשֶׁת־אֲלָפִ֥ים וְאַרְבַּע־מֵא֖וֹת לְצִבְאֹתָ֑ם רִאשֹׁנָ֖ה יִסָּֽעוּ׃ י דֶּ֣גֶל מַחֲנֵ֧ה רְאוּבֵ֛ן תֵּימָ֖נָה לְצִבְאֹתָ֑ם וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֔ן אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר׃ יא וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדָ֑יו שִׁשָּׁ֧ה וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ יב וְהַחוֹנִ֥ם עָלָ֖יו מַטֵּ֣ה שִׁמְע֑וֹן וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י שִׁמְע֔וֹן שְׁלֻמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽי־שַׁדָּֽי׃ יג וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם תִּשְׁעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁלֹ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ יד וְמַטֵּ֖ה גָּ֑ד וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י גָ֔ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־רְעוּאֵֽל׃ טו וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם חֲמִשָּׁ֤ה וְאַרְבָּעִים֙ אֶ֔לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃ טז כָּֽל־הַפְּקֻדִ֞ים לְמַחֲנֵ֣ה רְאוּבֵ֗ן מְאַ֨ת אֶ֜לֶף וְאֶחָ֨ד וַחֲמִשִּׁ֥ים אֶ֛לֶף וְאַרְבַּע־מֵא֥וֹת וַחֲמִשִּׁ֖ים לְצִבְאֹתָ֑ם וּשְׁנִיִּ֖ם יִסָּֽעוּ׃ יז וְנָסַ֧ע אֹֽהֶל־מוֹעֵ֛ד מַחֲנֵ֥ה הַלְוִיִּ֖ם בְּת֣וֹךְ הַֽמַּחֲנֹ֑ת כַּאֲשֶׁ֤ר יַחֲנוּ֙ כֵּ֣ן יִסָּ֔עוּ אִ֥ישׁ עַל־יָד֖וֹ לְדִגְלֵיהֶֽם׃ יח דֶּ֣גֶל מַחֲנֵ֥ה אֶפְרַ֛יִם לְצִבְאֹתָ֖ם יָ֑מָּה וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י אֶפְרַ֔יִם אֱלִישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃ יט וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם אַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ כ וְעָלָ֖יו מַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֑ה וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י מְנַשֶּׁ֔ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָהצֽוּר׃ כא וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם שְׁנַ֧יִם וּשְׁלֹשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וּמָאתָֽיִם׃ כב וּמַטֵּ֖ה בִּנְיָמִ֑ן וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעֹנִֽי׃ כג וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם חֲמִשָּׁ֧ה וּשְׁלֹשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ כד כָּֽל־הַפְּקֻדִ֞ים לְמַחֲנֵ֣ה אֶפְרַ֗יִם מְאַ֥ת אֶ֛לֶף וּשְׁמֹֽנַת־אֲלָפִ֥ים וּמֵאָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וּשְׁלִשִׁ֖ים יִסָּֽעוּ׃ כה דֶּ֣גֶל מַחֲנֵ֥ה דָ֛ן צָפֹ֖נָה לְצִבְאֹתָ֑ם וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י דָ֔ן אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּֽישַׁדָּֽי׃ כו וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם שְׁנַ֧יִם וְשִׁשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֥ע מֵאֽוֹת׃ כז וְהַחֹנִ֥ים עָלָ֖יו מַטֵּ֣ה אָשֵׁ֑ר וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י אָשֵׁ֔ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עָכְרָֽן׃ כח וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם אֶחָ֧ד וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ כט וּמַטֵּ֖ה נַפְתָּלִ֑י וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י נַפְתָּלִ֔י אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן׃ ל וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם שְׁלֹשָׁ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ לא כָּל־הַפְּקֻדִים֙ לְמַ֣חֲנֵה דָ֔ן מְאַ֣ת אֶ֗לֶף וְשִׁבְעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְשֵׁ֣שׁ מֵא֑וֹת לָאַחֲרֹנָ֥ה יִסְע֖וּ לְדִגְלֵיהֶֽם׃ לב אֵ֛לֶּה פְּקוּדֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כָּל־פְּקוּדֵ֤י הַֽמַּחֲנֹת֙ לְצִבְאֹתָ֔ם שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃ לג וְהַ֨לְוִיִּ֔ם לֹ֣א הָתְפָּקְד֔וּ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ לד וַֽיַּעֲשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כְּ֠כֹל אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה יְהוָ֜ה אֶת־מֹשֶׁ֗ה כֵּֽן־חָנ֤וּ לְדִגְלֵיהֶם֙ וְכֵ֣ן נָסָ֔עוּ אִ֥ישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָ֖יו עַל־בֵּ֥ית אֲבֹתָֽיו׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

שפתי כהן

לא ידוע

פסוק ב:
איש על דגלו באותות לבית אבותם וגו', אמר להם שישמרו צואת אביהם כדי שלא יהיה ביניהם קטטה לומר דגלי ילך למזרח למה למערב, אחרי המשכן, וכן האחר יאמר כן, אמר להם שניכם רצויים לפני הקב"ה, לזה אמר איש על דגלו באותות לבית אבותם שיעשו צואת אביהם כמו שעשו במטתו שאמר להם יהודה ויששכר וזבולן מן המזרח, ראובן ושמעון וגד לדרום, אפרים ומנשה ובנימין למערב, דן אשר נפתלי לצפון:
פסוק ב:
מצאתי כתוב איש על דגלו באותות, שהארבעה דגלים. היה בכל מפה ומפה של דגל אות מאותיות ה', דגל יהודה י', דגל ראובן ה', דגל אפרים ו', דגל דן ה', וכל דגל ודגל הוא מושפע וממשיך לו שפע מאותו אות זהו סוד אומרו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל, מנגד זה מוטעם, וכן אמר בזוהר פרשה זו עיין שם. זהו סוד הקמת ס"ת ומראין כתיבתו לעם, לפי שיש בס"ת ששים רבוא אותיות וישראל ס' רבוא נשמות וכל נשמה ונשמה מושפעת מאות אחת וכשרואה אותה אות מושכת לה שפע ע"י אותה ראיה מצאה מין את מינו וניעור:
פסוק ב:
ויש מי שכתב, באותות לבית אבותם, שהיה כתוב בדגלים אותיות של שמות האבות, בדגל ראשון כתוב אי"י, בדגל שני כתוב בצ"ע, בדגל שלישי רח"ק, בדגל רביעי מק"ב, ראשונות שבתיבות אותיות של אברהם שניות יצחק ג' יעקב, והענן היה מסכך על ישראל כמין ה' של אברהם ע"כ:
פסוק ג:
והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה,, לפי שהוא מלך כבודו של מלך שיהיה חונה לפני שער מלך מלה"מ. והחונים עליו מטה יששכר, לפי שהוא בעל תורה ואין למלך לילך בלא תורה ואם אין קמח אין תורה, לזה עמו זבולן שהיה מאכיל ליששכר, ולזה תמצא בשאר הדגלים, בגד אמר ומטה בזבולן אמר מטה, לומר שהוא מוקדם על יששכר, וכן משה רבינו הקדימו בברכה שאמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך, ולזה גם כן תמצא בכולם, וצבאו ופקדיהם וביששכר ובזבולן אמר ופקודיו, מורה על ענוותנותן שלא היו מרבין עצמן, וכן בראובן אמר פקודיו לפי שהיה בעל תשובה והיה עניו ושפל בעיניו לזה לא אמר בדגל זה כמו שאמר בשאר דגלים, שבשאר דגלים אמר דגל ראובן דרומה, דגל אפרים ימה, קודם הזכיר הדגל ואח"כ הרוח שהיה הולך, אבל בדגל יהודה קודם נזכר בפסוק הרוח שהיה הולך ואח"כ הדגל, שאמר והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה, לפי שהיה הולך לפני שער המלך הוא הולך בענוה ויראה, לזה לא נזכר הדגל קודם הרוח שהולך אלא רוח קודם, ולזה אמר בכפל קדמה מזרחה, כי מזרח הוא קדם וקדם הוא מזרח, אלא להורות על מעלת אותו רוח, וכן ג"כ אמר והחונים קדמה, ובכל הדגלים לא נאמר והחונים בראש הדגל אבל בשני הוא אומר והחונים עליו מטה וגו'. ובדגל יהודה נאמר בו והחונים לפי שהיה בפתח המלך היה בנחת ובמורא ממורא הרוח שהוא נגדו, שכן הדין במלך כשעומד בתפלה משכרע שוב אינו זוקף עד שיגמור התפלה, לומר שלפני ממ"ה הקב"ה אין מלכות ב"ו נחשב כ"כ:
פסוק ג:
ואמר בכל אחד ואחד וצבאו ופקדיהם לרמוז למה שאמרתי שהם כנגד מחנות המלאכים, וזהו שאמר וצבאו נגד צבא מרום, ופקודיהם נגד השבטים, ולזה פקדיהם חסר כמו פקידי המלך ויפקד המלך פקידים, ולזה ג"כ אמר ומטה וגו', וחוזר ואומר ונשיא בני וגו', חוזר וקוראהו בשמו מרוב חיבה, ולרמוז למה שאמרתי, שהיה יכול לומר ונשיאיהם:
פסוק ג:
עוד נאמר שאמר פקדיהם חסר, וכן ג"כ בתחלת הפרשה אמר פקדיהם למטה ראובן, פקדיהם למטה שמעון, וכן כולם חסר, לרמוז למה שאמר בזוהר ז"ל, כתיב בידך אפקיד רוחי פדיתה אותו ה' אל, אמת, א"ר אלעזר האי קרא אית לאסתכלא ביה חמיתון מאן דמפקיד בידא דמלכא מידי, אלא זכאה ההוא בר נש דאזיל באורחוי דמלכא קדישא ולא חטי קמיה, ת"ח כיון דעאל ליליא דמותא שליט בעלמא ואילנא דחיי אסתלק לעילא, וכיון דאילנא דמותא שליט בעלמא בלחודוי כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא מ"ט בגין דההוא אילנא גרים, ובר נש בעי לאקדמא ולמפקד פקדונא דנפשיה בפקדונא, דבר נש דיהיב פקדונא לאחרא דאע"ג דאיהו אתחייב לגביה יתיר מההוא פקדונא לאו כדאי לאתאחדא ביה הואיל ובפקדונא אתמסר לגביה ואי יסרב ביה ודאי נבדוק אבתריה דלאו מזרעא קדישא הוא ולאו מבני מהימנותא, כך ההוא אילנא בני נשא אקדימו ויהבון ליה פקדונא דנפשייהו, ובגין דכל אינון נפשתא אע"ג דכלהו אתחייבו לגביה כיון דכלהו אתמסרו ליה בפקדונא אתיב כל פקדונין למריהון ע"כ. כ"ש כאן שבמקום שיש מנין יש עין הרע, וג"כ יש לו עליהם שעשו העגל, וגם הולכים בתחומו (במדבר), שנאמר המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וגו', לזה נתן להם הקב"ה עצה להפקיד נשמותיהם בידו כדי שלא יערער עליהם לזה אמר פקדיהם וגו', ובפרט שנמנו כאן ג' פעמים, אחת במנין כל שבט ושבט שאמר למטה פלוני כך וכך, ואחת בדגלים שאמר דגל מחנה יהודה וגו' וצבאו ופקדיהם כך וכך, והחונים עליו, כך וכך וצבאו ופקדיהם כך וכך, ואחת בדגלים שאמר דגל מחנה יהודה וגו' וצבאו ופקדיהם כך וכך, ועליו מטה פלוני וצבאו ופקודיו כך וכך, ואח"כ כולל שלשתם ואמר כל הפקודים של מטה כך וכך כמו סך הכל, לזה אמר פקדיהם בכל אחד ואחד, ובמנין הכולל אמר כל הפקודים וכן בכולם. לרמוז למה שאמר אח"כ כשכלל כולם אמר אלה פקודי פקודי כתיב לא פקדי, כי זה המנין של ס' רבוא יש לו רמז למעלה ואין שולט שם עין הרע ואין צריך להפקיד. ומה שחזר ומנה אותם בדגלים והוא המנין בעצמו שמנה בתחלת הפרשה, כי בדגלים אמר וצבאו ופקדיהם ארבעה ושבעים אלף ושש מאות, וכן לעיל אמר וצבאו ופקדיהם למטה יהודה ארבעה ושבעים אלף ושש מאות וכן כלם לפי שנתאוו לדגלים, כמו שאמרו במדרש ז"ל, הביאני אל בית היין, כיון שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב אלף רבבות מרכבות של מלאכים שנאמר רכב אלהים רבותים והיו כלם עשויים דגלים דגלים והיו ישראל מתאוים לדגלים אמרו הלואי אנו נעשים דגלים כמותם, לכך נאמר הביאני אל בית היין זה סיני שבו נתנה התורה שנאמר ושתו ביין מסכתי, ודגלו עלי אהבה והלואי מדגיל עלינו אהבה, וכן הוא אומר נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול, אמר להם הקב"ה נתאויתם לדגלים חייכם אני עושה שאלתכם שנאמר ימלא ה' כל משאלותיך, מיד הודיע הקב"ה אהבתו לישראל ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו להיותם כמלאכים, א"כ אפילו שימנה אותם אין עין הרע שולט בהם שהם כמלאכים, ובפרט ששם ה' חקוק על דגליהם כנאמר ובשם אלהינו נדגול, אם כן מרוב חבתו ימנה אותם, שכן אמרו במדרש חיבה גדולה חבב הקב"ה את ישראל שעשאם דגלים כמלאכים המשרתים, כדי שיהיו נכרים בני ראובן לעצמן ובני שמעון לעצמן שנאמר ודגלו עלי אהבה, ולזה בדגלים לא היו צריכין ליתן כופר אבל במנין של תחלת הפרשה היו צריכין ליתן כופר נפש, וקודם שימנו השקלים היו מברכין את ישראל, ואחר שמונין השקלים גם כן היו מברכים את ישראל, נמצאו ישראל מתברכין פעמים, כן אמרו בזוהר, וזהו נשיאות ראש הנזכר בפרשת שאו את ראש, אבל הדגלים לא היו צריכין לזה כי שם ה' חופף עליהם ואין שטן ואין פגע רע ולא עין הרע, ועם כל זה פקדיהם כמ"ש לפי שיש לו עליהם. ותמצא במנין הכולל של דגל יהודה מאה וששה ושמונים אלף, סי' קו"ף שהוא מנין רבועו של שם, שעולה מקו"ם, לפי שהוא בן רביעי, וה' רמוז בו, והד' שבו הוא סוד החבור. וכן יהודה במלואו כזה, יו"ד ה"א וא"ו דל"ת ה"א סודו הדעת שהוא סוד החבור, כמו וידע אדם את חוה אשתו, וכן יהודה יה"ו ד"ה, ד"ה במספר כללי ד' עשרה, וה' ט"ו הרי כ"ה, א"כ יה"ו כ"ה נעוץ סופן בתחלתן והבן. לזה באלפים סך ק' ובמאות ת' גי' הנשמ"ה, להודיע נשמתו מהיכן נאצלה, לז"א הפעם אודה את ה', שהיתה נשמתו זכה, וכן ארבע מאות מספר קטן ז"ך, ולזה היה דגלו מזרחה גימטריא ר"ם לרמוז לעשר הויות שסודם ר"ם, ולזה ראשונה יסעו:
פסוק י:
דגל מחנה ראובן תימנה. כבר אמרנו שבדגל ראובן היה בו אות ה' ראשונה, והיה הולך לדרום כמו שאמר בזוהר שהיה הולך בצד דגל יהודה דא לדרום ודא למזרח להיות הה סמוכה ליו"ד, ואמרו בהזאת מזבח הכי נמי דרומית מזרחית, ולפי שהה' היא רמז לתשובה לפי שהיה בעל תשובה לזה היה תימנה, תימנה במילואה כזה ת"ו יו"ד מ"ם נו"ן ה"א בגימ' התרי"ג לומר שקיים כל התרי"ג מצות, ואחת מהם היא ערות אשת אביך לא תגלה, וכל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, וכן כשעמדו על הר עיבל בקללה אמר אלה יעמדו על הקללה ראובן וגו', ואם חטא איך יאמר ארור שוכב עם אשת אביו, אלא ודאי לא חטא וקיים כל התרי"ג מצות, והה"א לרמוז לה' ראשונה כמו שאמרנו ולזה עלה כללות הדגל מאה ואחד וחמשים סי' קנ"א שקנא על אמו לבד כמו שאז"ל אם אחות אמי היתה צרה לאמי שפחת אמי תהא צרה לאמי, ולזה הקדים הרוח שאמר תימנה ואח"כ לצבאותם לא כמו שאמר בדגל אפרים לצבאותם ימה, קודם לצבאותם ואח"כ ימה, כל זה לרמוז למדתו שהיא התשובה:
פסוק יב:
והחונים עליו מטה שמעון. לפי שראובן היה בעל תשובה כדי שילמוד ג"כ ממנו ויעשה תשובה ממעשה דזמרי, זהו והחנים עליו קרי ביה והנחים שיהיה לו נחת רוח עם הב"ה בחנייתו אצלו כדי שילמוד ממעשיו ושתף מטה גד עם דגלו של ראובן, לפי שראובן ושמעון יש להם צד חולשה, ראובן מצד מעשה בלהה ושמעון ממעשה דזמרי ואינם כדאים לצאת במלחמה, לזה שתף עמהם מטה גד שהיה גבור שכן ברכו אביו ואמר גד גדוד יגודנו וגו', וכן משה ברכו ואמר וטרף זרוע אף קדקוד, הרוגיהם היו נכרים חותכים הראש עם הזרוע במכה אחת, וכן בפרשת ומקנה רב היה אמר להם משה אם תחלצו לפני ה' למלחמה ועבר לכם כל חלוץ. האמירה היתה לבני גד קודם, שכן אמר ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן בני גד קודם שבטחו על גבורתם ובאו לפניו, שנאמר ויבאו בני גד ובני ראובן ויאמרו אל משה וגו', וכן הוא אומר ויאמר בני גד ובני ראובן עבדיך יעשו, לא אמר ויאמרו אלא ויאמר בני גד לומר שהם היו עקר, וכן הוא אומר ויאמר משה אם יעברו בני גד וגו', וכן ויענו בני גד ובני ראובן וד קודם, לפי שהיו גבורים לפיכך שתפס עם ראובן ועם שמעון, ועוד לפי שגד הוא בכור שפחת לאה שהוא זלפה, לזה הוא עם ראובן שהוא בכור:
פסוק יז:
ונסע אהל מועד. אחר דגל יהודה שהוא נגד מחנה מיכאל ודגל ראובן שהוא נגד מחנה אוריאל, כן אמר בזוהר, היה נסיעת אהל מועד שהוא כנגד מחנה שכינה, ודע שלא נזכרה נסיעה בדגלים אלא חניה, בדגל יהודה נאמר איש על דגלו יחנו וגו' והחונים קדמה וגו', והחונים עליו וגו', ואחר כך ראשונה יסעו, היל"ל הנסיעה קודם ואח"כ החניה כמו שאמר ונסע אהל מועד, כאן רמז למה שאז"ל שהענן היה נושא אותם שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים, זהו ונסע אהל מועד מחנה הלוים, שהארון היה נושא אהל מועד והיה מסיע למחנה הלוים, כי כפי הנראה היל"ל ונסע אהל מועד ומחנה הלוים, אלא לומר שאהל מועד היה מסיעם, ולא להם לבד אלא לכל המחנות, זהו בתוך המחנות, ואע"פ שנאמר בהם נסיעה שאמר ראשונה יסעו שניים יסעו, ושלישים יסעו, לזה פירש ואמר כאשר יחנו כן יסעו, פירוש נסיעתם היתה בחניה שהם היו יושבים וחונים והענן היה מסיעם והם יושבים במקומם, זהו איש על ידו כלומר כשהוא יושב במקומו:
פסוק יח:
דגל מחנה אפרים ימה. נגד מחנה רפאל, לפי שיצא ממנו ירבעם שחטא והחטיא את ישראל לכך צריך רפואה, ודגל זה הם כלם בני רחל, אפרים ומנשה ובנימין, לזה היה ימה שכינה במערב, רפאל ע"ה בגי' מערב, שכשמנשב רוח מערבית באה רפואה לעולם וערבה לגוף האדם ומישבת, כן מערב בגי' ישב, ואלמלא רוח מערב לא היה העולם קיים, ועל זה רמזו ז"ל לא זזה שכינה מכותל מערבי ולזה נקרא על שם אפרים, ובאלה הדגלים בשבט שני אומר והחונים עליו, ובמנשה שהוא שני נאמר ועליו, לומר שהוא הגדול וראוי להיותו עליו כלו' למעלה ממנו, אלא לפי שמנשה הוא לשון שכחה שנאמר נשני אלהים, ואפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי רמז על השכינה שעמנו בגלות, לזה דגל מחנה אפרים ולא מנשה, ואמר מחנה ולא אמר דגל מטה לרמוז על מחנה רפאל החונה עליו, וכן דגל מחנה יהודה לרמוז למחנה מיכאל וכן כולם, ותמצא בכלל המנין מאה אלף ושמונת אלפים סי' ח"ק, שהיא נותנת חק ומזון ופרנסה לעולם, שנאמר ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, וחק הוא לשון מזון כמו הטריפני לחם חוקי, ואכלו את חוקם, אפרים בגימ' שאל ששואלים ממנה ונותנת. דגל מחנה דן צפונה נגד מחנה גבריאל, ולפי שהוא דין לזה הוא לצד צפון לסתום פי הצפוני שלא יערער עליהם, והיה מאסף לכל המחנות ומנהיגם בחמלה לכל מי שתשש כחו ולכל מי שהוא זקן, וכן תמצא, במנין האלפים מאת אלף ושבעה וחמשים אלף, סי' זק"ן, והנשיא שלו אחיעזר שעוזר לאחיו, והחונים עליו מטה אשר, שברכו משה יהי רצוי אחיו, ומטה נפתלי שברכו משה שבע רצון ומלא ברכת ה', ולפי שהעמיד ירבעם עגל בדן והחשיך העולם לזה היה דגל דן אשר נפתלי ס"ת נרי, לומר שיאיר לו חשכו, וכן לאחרונה יסעו לדגליהם ר"ת ליל, ואמר לאחרונה יסעו כי היל"ל רביעית יסעו, כמו שאמר שניים יסעו שלישים יסעו כן היל"ל רביעים יסעו, אלא לרמוז לה' אחרונה, כן כתב הרב רבינו בחיי ז"ל. וכן היה על המפה של דגלו ג"כ ה' והיא היתה נותנת להם השפע והכח, וסי' של דגלים אדי"ר אפרים דן יהודה ראובן, זהו מה אדיר שמך שהיה שם הוי"ה כתוב בד' דגלים כמ"ש:
פסוק לד:
ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' כן חנו לדגליהם וכן נסעו, להגיד שבחן של ישראל שלא סרב שום אחד מהם לומר למה אני אלך לרוח פלונית או למה אלך בדגל פלוני, הנה בנימין שהוא בן רחל והיה אחרון לדגל אפרים, לזה אמר כן חנו לדגליהם שלא אמר שום אחד איני רוצה בדגל זה, וכן נסעו ברוחות שלא סרבו לומר רוח זו קרה רוח זו חמה, הואיל והוא צווי של מקום, וכן אמרו במדרש שהיה משה מצר על סדור הדגלים מי במזרח מי במערב שלא תפול מחלוקת ביניהם אמר לו הקב"ה אינך זקוק לטרוח בזה שכבר דבר זה מסורת בידם מאביהם, זהו אומרו כאן ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה וגו', איש למשפחותיו על בית אבותיו, כלו' מלבד הצווי של בית אבותיו רוב עשייתן היתה בשביל צווי של מקום, זהו על בית אבותיו, כלו' מלבד צווי אבותיו מוסף עליו צווי של מקום: