א וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃ ב אִ֣ישׁ עַל־דִּגְל֤וֹ בְאֹתֹת֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מִנֶּ֕גֶד סָבִ֥יב לְאֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד יַחֲנֽוּ׃ ג וְהַחֹנִים֙ קֵ֣דְמָה מִזְרָ֔חָה דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה יְהוּדָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י יְהוּדָ֔ה נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב׃ ד וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם אַרְבָּעָ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים אֶ֖לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ ה וְהַחֹנִ֥ים עָלָ֖יו מַטֵּ֣ה יִשָּׂשכָ֑ר וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י יִשָּׂשכָ֔ר נְתַנְאֵ֖ל בֶּן־צוּעָֽר׃ ו וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדָ֑יו אַרְבָּעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ ז מַטֵּ֖ה זְבוּלֻ֑ן וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י זְבוּלֻ֔ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֹֽן׃ ח וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדָ֑יו שִׁבְעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ ט כָּֽל־הַפְּקֻדִ֞ים לְמַחֲנֵ֣ה יְהוּדָ֗ה מְאַ֨ת אֶ֜לֶף וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֛לֶף וְשֵֽׁשֶׁת־אֲלָפִ֥ים וְאַרְבַּע־מֵא֖וֹת לְצִבְאֹתָ֑ם רִאשֹׁנָ֖ה יִסָּֽעוּ׃ י דֶּ֣גֶל מַחֲנֵ֧ה רְאוּבֵ֛ן תֵּימָ֖נָה לְצִבְאֹתָ֑ם וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֔ן אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר׃ יא וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדָ֑יו שִׁשָּׁ֧ה וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ יב וְהַחוֹנִ֥ם עָלָ֖יו מַטֵּ֣ה שִׁמְע֑וֹן וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י שִׁמְע֔וֹן שְׁלֻמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽי־שַׁדָּֽי׃ יג וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם תִּשְׁעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁלֹ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ יד וְמַטֵּ֖ה גָּ֑ד וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י גָ֔ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־רְעוּאֵֽל׃ טו וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם חֲמִשָּׁ֤ה וְאַרְבָּעִים֙ אֶ֔לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃ טז כָּֽל־הַפְּקֻדִ֞ים לְמַחֲנֵ֣ה רְאוּבֵ֗ן מְאַ֨ת אֶ֜לֶף וְאֶחָ֨ד וַחֲמִשִּׁ֥ים אֶ֛לֶף וְאַרְבַּע־מֵא֥וֹת וַחֲמִשִּׁ֖ים לְצִבְאֹתָ֑ם וּשְׁנִיִּ֖ם יִסָּֽעוּ׃ יז וְנָסַ֧ע אֹֽהֶל־מוֹעֵ֛ד מַחֲנֵ֥ה הַלְוִיִּ֖ם בְּת֣וֹךְ הַֽמַּחֲנֹ֑ת כַּאֲשֶׁ֤ר יַחֲנוּ֙ כֵּ֣ן יִסָּ֔עוּ אִ֥ישׁ עַל־יָד֖וֹ לְדִגְלֵיהֶֽם׃ יח דֶּ֣גֶל מַחֲנֵ֥ה אֶפְרַ֛יִם לְצִבְאֹתָ֖ם יָ֑מָּה וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י אֶפְרַ֔יִם אֱלִישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃ יט וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם אַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ כ וְעָלָ֖יו מַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֑ה וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י מְנַשֶּׁ֔ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָהצֽוּר׃ כא וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם שְׁנַ֧יִם וּשְׁלֹשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וּמָאתָֽיִם׃ כב וּמַטֵּ֖ה בִּנְיָמִ֑ן וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעֹנִֽי׃ כג וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם חֲמִשָּׁ֧ה וּשְׁלֹשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ כד כָּֽל־הַפְּקֻדִ֞ים לְמַחֲנֵ֣ה אֶפְרַ֗יִם מְאַ֥ת אֶ֛לֶף וּשְׁמֹֽנַת־אֲלָפִ֥ים וּמֵאָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וּשְׁלִשִׁ֖ים יִסָּֽעוּ׃ כה דֶּ֣גֶל מַחֲנֵ֥ה דָ֛ן צָפֹ֖נָה לְצִבְאֹתָ֑ם וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י דָ֔ן אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּֽישַׁדָּֽי׃ כו וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם שְׁנַ֧יִם וְשִׁשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֥ע מֵאֽוֹת׃ כז וְהַחֹנִ֥ים עָלָ֖יו מַטֵּ֣ה אָשֵׁ֑ר וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י אָשֵׁ֔ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עָכְרָֽן׃ כח וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם אֶחָ֧ד וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ כט וּמַטֵּ֖ה נַפְתָּלִ֑י וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י נַפְתָּלִ֔י אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן׃ ל וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם שְׁלֹשָׁ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ לא כָּל־הַפְּקֻדִים֙ לְמַ֣חֲנֵה דָ֔ן מְאַ֣ת אֶ֗לֶף וְשִׁבְעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְשֵׁ֣שׁ מֵא֑וֹת לָאַחֲרֹנָ֥ה יִסְע֖וּ לְדִגְלֵיהֶֽם׃ לב אֵ֛לֶּה פְּקוּדֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כָּל־פְּקוּדֵ֤י הַֽמַּחֲנֹת֙ לְצִבְאֹתָ֔ם שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃ לג וְהַ֨לְוִיִּ֔ם לֹ֣א הָתְפָּקְד֔וּ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ לד וַֽיַּעֲשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כְּ֠כֹל אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה יְהוָ֜ה אֶת־מֹשֶׁ֗ה כֵּֽן־חָנ֤וּ לְדִגְלֵיהֶם֙ וְכֵ֣ן נָסָ֔עוּ אִ֥ישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָ֖יו עַל־בֵּ֥ית אֲבֹתָֽיו׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

משכיל לדוד

דוד פארדו

פסוק ב:
באותת וכו׳ מפה צבועה וכו׳ פי׳ י״ב מפות היו לכל שבט מפה אחת כמבואר בבמדבר רבה ע״ש. ומ״ש ד״א וכו׳ דאילו לפי׳ קמא לא שייך לבית אבותם. ואם המכוון בו לומר שכל שבט יהיה בפ״ע וזהו לבית אבותם שכל שבט קרוי בית אב א׳ א״כ הול״ל איש על דגלו לבית אבותם באותות לכך מייתי פי׳ שני. ולפי׳ זה ק׳ תרתי חדא דהול״ל באות ולא באותות. ותו דהול״ל לבית אביהם אי קאי על אב א׳ שהוא יעקב:
פסוק ב:
מנגד מרחוק מיל וכו׳ דק״ל דלשון נגד משמע לצד אחד בלבד כמו נגד ההר וכפירש״י התם כל מקום שאתה מוצא נגד פנים למזרח והכא ודאי ליכא למימר הכי דהא כתיב סביב א״כ מנגד למאי אתא. ולכך מפרש דקמ״ל מרחוק מיל ובמדרש נפקא לן מג״ש מהגר דכתיב מנגד הרחק וכולי ע״ש. ומ״ש שיוכלו לבא בשבת משמע דס״ל להמדרש שכל דגל חשוב כעיר אחת דהול״ל לכל בני אותו דגל כל מקום הדגל דוקא כד׳ אמות וחוצה לו אלפים אמה לכל רוח. ולכך אי הוה מסוף הדגל עד אהל מועד שבאמצע טפי ממיל לא הוו מצו לבוא בשבת. ומיהו לפום גמרא דידן הא מלתא ליתא כלל דהכי איתא בפ׳ כיצד מעברין דף נ״ה דאע״ג דיושבי צריפין אין מודדין להם אלא מפתח בתיהם ואפילו יש הרבה במקום אחד אינם חשובים עיר ליחשב הכל כד׳ אמות. אפ״ה מחנה ישראל שבמדבר אע״ג דהוו יושבי אהלים היו מהלכין כל המחנה של ארבע דגלים דהוה תלתא פרסי הכל כד׳ אמות. וטעמא דכיון דכתיב עפ״י ה׳ יחנו מכאן דקביע להו דמי ע״ש. ותמהני מרבוותא הרא״ם והנח״י ז״ל שלא העירו כלל בזה. ומאי דמסיים רש״י משה ואהרן וכו׳ חונים בסמוך לו נראה שהוצרך לזה ליישב דלאיזה ענין היו צריכים לבוא כל ישראל בשבת לאהל מועד עד שהוכרחו מפני זה שלא להתרחק יותר ממיל דלעמוד על הקרבת הקרבנות לא היו צריכים לבוא כלם וסגי באנשי מעמד דשלוחו של אדם כמותו. מש״ה מתרץ שהוצרכו לזה לפי שמשה היה דר גם כן סמוך לאהל מועד עם אהרן ובניו וכל ישראל היו צריכים לבא אצלו ביום שבת במ״ש במדרש פ׳ ויקהל משה א״ל הקב״ה עשה לך קהלות גדולות בשבת ודרוש להם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו דורות הבאים וכו׳ ע״ש:
פסוק יז:
ונסע וכו׳ לאחר ב׳ דגלים וכולי הן אמת שרבינו ז״ל הוכרח לפ׳ כן מפשט הכתוב שהזכיר מסע אהל מועד אחר ב׳ הדגלים. ועוד מדכתיב בתוך המחנות. מיהו הניחא למ״ד כקורה היו מהלכין מוכרח היה שלא ליסע אהל מועד אלא אחר ב׳ הדגלים שהרי שניהם הולכים לפני האהל והאהל לאחריהם אלא למ״ד כתיבה היו מהלכין בשלמא דגל יהודה היה צריך ליסע תחלה שהרי היה מהלך במזרח לפני אהל מועד אלא דגל ראובן שהיה מהלך מן הצד לדרום למה היה צריך להקדים נסיעתו קודם אהל מועד הוה מצי לילך בתר הכי עם שאר הדגלים. ונ״ל להסביר טעמא שהיה זה כדי שלעולם אפי׳ בשעת הליכה יהיה האהל מועד בתוך רשות היחיד דהיינו מקום מוקף מחיצות של בני אדם ולא ישאר ברשות הרבים במדבר תהו שהוא אתרא דקלי׳ כדי שלא יוכלו החיצונים לינק ולהתאחז בקדושת המשכן. וכי היכי דבשעת חנייתן היה המשכן מסובב מדגלי ישראל שבזה נמצא שהיה בתוך הקדושה ולא בתוך הקליפות ה״נ בשעת מסעות כן. והנה מצינן למימר דהך תנא סבר כמ״ד בערובין ס״פ כל גגות דב׳ מחיצות דאורייתא דכיון דאית ליה ב׳ מחיצות גמורות סגי בזה והו״ל רה״י מדאוריית׳ ולכך היו נוסעים ב׳ הדגלים ברישא ולא היו מתרחקים אלא בענין דסוף דגל ראובן היה נשאר כנגד תחלת דן שעדיין היה במקומו כזה ונמצא שכשנוסע המשכן לא היה נשאר אפילו רגע קטון בלי סבוב מחיצת הקדושה דהיינו לעולם בתוך רה״י באופן שלא היו יכולים החיצונים לינק מקדושתו כלל:
פסוק כ:
ועליו כתרגומו טעמא דנטר רש״י לפרושי הכא ולא ביארו לעיל בדגלים הקודמים כבר כתבתי בספרי שושנים לדוד במסכת מנחות ע״ש וכאן נ״ל עוד טעם אחר דבהנהו דלעיל אין צורך לפרש דמדכתיב בהו והחונים עליו מוכח דר״ל אצלו דהחונים א״א להיות עליו ממש אבל בהא דלא כתיב לשון והחונים אלא ועליו סד״א שיהא ל׳ עילוי כלו׳ למעלה הימנו בגדולה קמ״ל דלא אלא נילפי׳ מאידך: