ונסע וכו׳ לאחר ב׳ דגלים וכולי הן אמת שרבינו ז״ל הוכרח לפ׳ כן מפשט הכתוב שהזכיר מסע אהל מועד אחר ב׳ הדגלים. ועוד מדכתיב בתוך המחנות. מיהו הניחא למ״ד כקורה היו מהלכין מוכרח היה שלא ליסע אהל מועד אלא אחר ב׳ הדגלים שהרי שניהם הולכים לפני האהל והאהל לאחריהם אלא למ״ד כתיבה היו מהלכין בשלמא דגל יהודה היה צריך ליסע תחלה שהרי היה מהלך במזרח לפני אהל מועד אלא דגל ראובן שהיה מהלך מן הצד לדרום למה היה צריך להקדים נסיעתו קודם אהל מועד הוה מצי לילך בתר הכי עם שאר הדגלים. ונ״ל להסביר טעמא שהיה זה כדי שלעולם אפי׳ בשעת הליכה יהיה האהל מועד בתוך רשות היחיד דהיינו מקום מוקף מחיצות של בני אדם ולא ישאר ברשות הרבים במדבר תהו שהוא אתרא דקלי׳ כדי שלא יוכלו החיצונים לינק ולהתאחז בקדושת המשכן. וכי היכי דבשעת חנייתן היה המשכן מסובב מדגלי ישראל שבזה נמצא שהיה בתוך הקדושה ולא בתוך הקליפות ה״נ בשעת מסעות כן. והנה מצינן למימר דהך תנא סבר כמ״ד בערובין ס״פ כל גגות דב׳ מחיצות דאורייתא דכיון דאית ליה ב׳ מחיצות גמורות סגי בזה והו״ל רה״י מדאוריית׳ ולכך היו נוסעים ב׳ הדגלים ברישא ולא היו מתרחקים אלא בענין דסוף דגל ראובן היה נשאר כנגד תחלת דן שעדיין היה במקומו כזה

ונמצא שכשנוסע המשכן לא היה נשאר אפילו רגע קטון בלי סבוב מחיצת הקדושה דהיינו לעולם בתוך רה״י באופן שלא היו יכולים החיצונים לינק מקדושתו כלל: