פסוק א:וטעם אל משה ואל אהרן. בעבור כי אהרן ובניו ישימו משא הקהתים בכתף:
פסוק ב:באתת. סימנים היו בכל דגל ודגל וקדמונינו אמרו שהיה בדגל ראובן צורת אדם מכח דרש דודאים ובדגל יהודה צורת אריה כי בו המשילו יעקב ובדגל אפרים צורת שור מטעם בכור שור ובדגל דן צורת נשר עד שידמו לכרובים שראה יחזקאל הנביא:
פסוק ג:קדמה מזרחה. תחלת מזרח:
פסוק ד:ופקודיהם. או ופקודיו. אין הפרש ביניהם:
פסוק ה:והחונים עליו. כמו עמו והם אחריו וקודם השלישי:
פסוק ט:ראשונה יסעו. הם יסעו בתחלה:
פסוק י:תימנה. מגזרת ימין:
פסוק יז:ונסע אהל מועד בתוך המחנות. הנזכרות כי הגרשונים והמררים נוסעים בין דגל יהודה ובין דגל ראובן והקהתים נוסעים ועמהם אהרן ובניו בין דגל יהודה ובין דגל אפרים:
פסוק יז:כאשר יחנו כן יסעו. שב אל המחנות שהם ישראל לא אל מחנה הלוים כי יחנה דגל יהודה למזרח כי הגרשוני שהוא למערב המקדש ומררי בצפון יחדו יסעו:
פסוק יז:על ידו. פאה ומקום וכן יד הירדן ויד תהיה לך:
פסוק לב:אלה פקודי בני ישראל. וכן נסעו. כאשר היו ביום שהתפקדו והנה בעשרים יום לא מת אחד מהם וזה דבר פלא:
פסוק לג:והלוים לא התפקדו. לבאר שלא נחשוב אחד מהם עם הפקודים בנסעם:
פסוק לד:ויעשו בני ישראל. כל ימי המדבר: