פסוק א:שפה אחת רש"י לשה"ק, ותמוה מנ"ל ובס' שארית יעקב כ' עפמ"ש בסנהדרין ד"ג ע"ב טטפת ט"ט בכתפי ב' פת באפרקי ב', וק' איך שייך לומר דסמכה תורה על ב' לשונות של אומות אחרים, וכי כ"ע יודעים ע' לשונות, ותי' דאי' במפו' כל לשון שאין נבלל מלה"ק אין לו קיום, לפי"ז באמת ט"ט ופ"ת שניהם משמעותם בלה"ק ב' רק דט"ט נבלל בלשון של כתפי ופת באפרקי והוא לשה"ק שלהם, וא"ש דרש"י הוכיחו מדקאמר שפה אחת מוכח שהוא לה"ק דאי לשון אחר מע' לשונות, אינו שפה אחת דמוכרח להיות נבלל מלה"ק אבל לה"ק הוא שפה אחת:
פסוק א:ודברים אחדים ערש"י ובב"ר פל"ח פי' אחודים סגורים מעשה דור המבול נתפרש והפלגה לא נתפרש, עי' באר שבע סנהדרין ק"ט טעם דלא נתפרש דחטא דור המבול הי' רוב בגזל ומיעוט בעריות כמחז"ל שם לכן הוצרך לכתבו שלא יחטאו עוד בזה, אבל חטא דור הפלגה א"י להיות עוד דל"ה יכולת בידם אלא ע"י שהי' שפה א' אבל לאחר שחלק לע' לשון כדי שלא יהי' אפשר למלאות זימתם הרע שוב לא יכול עוד להיות ולכן לא נתפרש. עי"ל כיון שדור הפלגה פשטו ידם בעיקר והטיחו דברים קשים כלפי מעלה, ולא ניתנו לכתוב, וכדי בזיון וקצף לומר נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה. ולכן לא נתפרשה, וכ"ש לפ"ד מקובלים שכ' שקצצו בנטיעות וכבוד אלקים הסתר דבר:
פסוק ב:בנסעם ערש"י, ובהקדמת שו"ת מנחת עני למוח"ז הגאון מ' סיני ספיר ז"ל אבד"ק ברעזין:
הלבנה לאבן, עי' מנ"א סי' קל"א סק"ב דרצפת לבנים בבית הכנסת אין אסור לפול על פניו משום אבן משכית דלבנה לאו אבן, וכ"מ ברמב"ם פ"ו מע"ז ובריב"ל ח"א סי' נ"ג, וע"ע בחינוך מצורע מ' קע"ז ינתץ את אבניו דלבנה אין דינה כאבן, והוא מת"כ וערש"י פי"ב מ"א דנגעים, וברביד הזהב. ועי' מדרש וילקוט דר"ה אמר דמעשי ידיהם הצליחו דהי' רוצים לבנות חדא ונבנית תרתי, וק' מנין לו זה, וכ' בס' חלקי אבנים בשם הר"ר העשיל ז"ל עפמ"ש בריש ב"ב דאבן הוא כפל מלבנה וכאן כ' ותהי להם הלבנה לאבן, וק' הא אבן כפל מלבנה וע"כ שנתברך מע"י והי' מחזיק מקום כאילו הניחו שם אבן שהוא כפלים:
פסוק ה:וירד ה', עי' פ' בראשית (ג' ג') מ"ש בשם ס' ישועות מלכו, וע"ע בבל"ע דרוש ל"ט וס"ד:
פסוק ו:ועתה לא יבצר רש"י בתמיה עיי"ש בפ' בראשית (ד' י"ג) בשם שארית יוסף:
פסוק ז:הבה נרדה ערש"י, פי' סנהדרין ק"ט אויר מגדל משכח פרש"י הרואה אוירה, וכ' מהרש"א שדוחק, וי"ל שאף העומד בצל האויר של המגדל דהיינו גם בצל החלק הנשרף והנבלע דנעשה אויר עכשיו, ומערוך בורסף. נראה דל"ג אויר אלא א"ר אויא מגדל משכח והוא שם אמורא עכ"ל ועי' ערוך ע' אויר שכ' ג"כ דמי שישן באויר משכח תלמידו, ועי' בהפלאה שבערכין ע' בורסיף:
פסוק ט:הפיצם. רש"י שאי"ל חלק לעוה"ב וכו', וק' למה לא הק' רש"י קודם הדרש שאי"ל חלעוה"ב, ובס' לק"ש כ' דבסנהדרין ק"ט ר"י אומר ג' כתות הי' א' נעלה ונשב שם ב' נעבד ע"ז. ג' נעשה מלחמה, ר' נתן כולם לע"ז. וק' לר"נ למ"ל הפיצם שאי"ל עוה"ב הא ק"ו מדור המבול דלא פשטו בעיקר כמ"ש בדק"ח ועכצ"ל דאתיא כר' ירמי' וכת א' לא פשטה בעיקר וה"א דאותו הכת יש להם עוה"ב, לכן כ' הפיצם שאין להם, וה' נשבע שלא יביא מבול על כל העולם אבל על אומה א' מביא, וא"ש דבל"ז ל"ה יכול להקשות וכי איזה קשה כו' די"ל כר"נ דכולם לע"ז נתכוונו וא"א לאבד כולם משום השבועה אבל עכשיו שאמר שאי"ל עוה"ב ע"כ כר' ירמי' דג' כתות וק' איזהו קשה דור מבול או הפלגה אלו לא פשטו בעיקר ואלו הב' פשטו בעיקר אלו נשטפו ואלו ב' כתות לא נעקרו דשבועה הי' על כל העולם ולא על מקצת וע' בס' חידושי הרד"ד על פסחים לזקיני הגאון מלאסק ז"ל בהספדו על הגה"ק מראדזימין ז"ל:
והנה אינו מובן דור הפלגה דכי יש פתי שיעשה בנין עד השמים מהלך ת"ק שנה, ומהלך יום א' צריך לבנות כמה שנים וערמב"ן, וי"ל דברש"י כ' דור המבול הי' מריבה ביניהם כו' וזה הענין במלאכים נותנים באהבה רשות זל"ז אין נופלים תחת השחתה. ואם יש השחתה למטה גורם גם לצבא השמים כמו שלא שמשו המזלות בימי המבול וזאת הי' עצתם שיהי' להם אחדות ועי"ז לא ישלוט בהם מאומה. ועל מה שבאמת ל"ה להם קיום הלא חבור עצבים אפרים הנח לו, ורק נ דמיון חייט שלקח נער ללמדו ולימים הביא הנ לפניו חתיכת בגד תפור, והביט החייט דשקר הנער ולא קשר קצה החוט בהתחלת התפירה. ותפס החייט בקצהו ומשך אותו כולו. נמצא דכל החסרון מפני מניעת הקשר. וכן איתא בסנהדרין דכ"ו בחזקי' קשר רשעים אינו מן המנין. כן אחדות אם מתחילתו יש קשר איש לרעהו אף שהתפירה אח"כ יהי' מעוקם מ"מ יש לו קיום אפי' אם עוברים ע"ו, אבל אם גוף האחדות מתחילתו רק לעשות רע קשר רשעים הוא ונפרד כל התפירה, וכן בהפלגה, ועי' בס' או"ש בזה, ולעיל (ו' י"ב) בשם קובץ דרושים:
פסוק כט:יסכה רש"י שרה, עי' מהרש"א סנהדרין דס"ט ד"ה אברהם ובכת"א דבר חידוד:
פסוק לב:וימת תרח, רש"י למה הקדים שרשעים בחייהם קרוים מתים וצדיקים במיתתם קרוים חיים והקשו למה לרש"י לומר צדיקים במיתתם ק"ח, ובס' לוית חן כ' דלכאורה אף שתרח נחשב מת מ"מ חייב בכבוד אביו אף לאחר מיתה, לזה מסיים דצדיקים במיתתם ק"ח וי"ל הא דלאחר מיתה מחויב בכיבוד היינו בצדיקים שקרוים אף לאח"מ חיים אבל ברשעים דלעולם קרוים חתים אינו חייב בכיבוד:
ועל מ"ש רש"י נו"ן הפוכה עד אברהם הי' חרון אף ע' ס' משנת ר"א פ' לך בשם הר"ר העשיל ז"ל דהק' דלמה רומז בנו"ן ולא בחי"ת של חרון להיות הפוכה, ורק דבפ' בהעלותך (ה' ל"ה) ויהי בנסוע הארון כ' רש"י ושבת קט"ז עשה לה סימנים מלפני' ולאחרי' לומר שאין זה מקומה, נשמע דהפוכת נו"ן רמז שאין כאן מקימה, וכאן נמי תרח לא מת לכן רומז נ' הפוכה דהוא שלא במקומה משום כבוד של אברהם. והא דדייק רש"י הניח להם אביו זקן, דביו"ד סי' ר"מ סי"ח, כ אביו רשע אין בנו מחויב לכבדו, וברש"י ט"ו) כ' שעשה תרח תשובה לעת זקנותו, רש"י הניחו זקן דבילדותו ל"צ לכבדו אבל בזקנותו דהי' מחויב לכבדו ואפ"ה הניחו ומשו"ה הקדים קרא דמת תרח עכת"ד. וכן הובא בס' דרוש שמואל ובחנה"ח וקול יהודה, ובפרדס דוד בשם עצמו, וכל אחד הביאו בשינוי לשון:
ועי' ביערות דבש ח"ב דרוש י"א שהביא הרמב"ם דאם אביו רשע אע"פ שפטור על הכאתו וקללתו מ"מ חייב לכבדו וטעם לזה כמו שאמרו אב ע"ה ובנו ת"ח מחויב לכבדו, ומהר"ם רוטענבערג לא הי' דר עם אביו בעיר אחת. והטעם דמחויב לכבדו אף באביו רשע משום מראית עין כי מי יבחין אם אביו צדיק או רשע. וא"ש רש"י וימת תרח של"י הניח אביו כו' וקשה באמת היאך הניחו. ולהנ"ל א"ש דבאמת רשע ורק משום מראית עין, והרי נתפרסם שכבר מת ואין כאן מראית עין, וזה הטעם בחזקי' דגירר עצמות אביו כו' ודפח"ח, וע"ע בס' אמ"ב מ"ש בזה, ובס' בית האוצר ח"א כלל ח' אות י"ב הביא גו"א שכ' אע"ג שעשה תרח תשובה כמ"ש רש"י גבי ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. יראה שלא נתכפר לו רק עם המיתה ובחיי' נקרא מת וכו' והק' הא תשובה מהני גם בלא מיתה זולת בחילול השם כמ"ש בסוף יומא, ואולי הי' לתרח חטא חילול השם, עי"ל דלא הועילה תשובתו דבב"נ ל"מ תשובה וכמ"ש לעיל בפ' בראשית (ד' ט"ז):
פסוק לב:אוה"ח כי בן ס"ח שנה הי' כשנולד אברהם, ובפסוק שם (י"א כ"ו) כ' ויחי תרח שבעים שנה ויולד את אברם את נחור ואת הרן וצ"ע ואפ"ל שר"ל כאשר היה בן שבעים כבר נולדו לו אלו השלשה בנים. ועי' בסנהדרין דס"ט ע"ב ועדיין צ"ע: