פסוק ו:לא יבצר וגו', בתמיה, יבצר לשון מניעה פי' וכי לא אפשר להמנע מהם והלא אפשר שנבלבל שפתם. וקשה מהיכא תיתי לומר שלא אפשר להמנע. וי"ל לפי שגדול השלום שאפילו עובדים ע"ז לא בא העונש שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו. וכן מפרש אח"כ שגדול השלום לזה אמר דאין זה כלום דאפשר לעשות חלוקה ומריבה ביניהם:
פסוק לב:וימת תרח וגו' והצדיקים אף במיתתם קרוים חיים. איכא למידק למאי נ"מ הביא רש"י זה כאן. וי"ל כדי של"ת הא אף הצדיקים קרויים מתים בחייהם דכתיב אדם כי ימות באהל ומרמז על הצדיקים שממיתים עצמם באהל התורה ואם כן היה כצדיק כרשע ע"כ הביא רבותא שאף במיתתו קרוי חי וא"כ תבין שמה שנקרא מת בחייו הוא למעלה שלו: