א וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ב קַ֤ח אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֔וֹ וְאֵת֙ הַבְּגָדִ֔ים וְאֵ֖ת שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֑ה וְאֵ֣ת ׀ פַּ֣ר הַֽחַטָּ֗את וְאֵת֙ שְׁנֵ֣י הָֽאֵילִ֔ים וְאֵ֖ת סַ֥ל הַמַּצּֽוֹת׃ ג וְאֵ֥ת כָּל־הָעֵדָ֖ה הַקְהֵ֑ל אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ ד וַיַּ֣עַשׂ מֹשֶׁ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֹת֑וֹ וַתִּקָּהֵל֙ הָֽעֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ ה וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל־הָעֵדָ֑ה זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לַעֲשֽׂוֹת׃ ו וַיַּקְרֵ֣ב מֹשֶׁ֔ה אֶֽת־אַהֲרֹ֖ן וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיִּרְחַ֥ץ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם׃ ז וַיִּתֵּ֨ן עָלָ֜יו אֶת־הַכֻּתֹּ֗נֶת וַיַּחְגֹּ֤ר אֹתוֹ֙ בָּֽאַבְנֵ֔ט וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ אֶֽת־הַמְּעִ֔יל וַיִּתֵּ֥ן עָלָ֖יו אֶת־הָאֵפֹ֑ד וַיַּחְגֹּ֣ר אֹת֗וֹ בְּחֵ֙שֶׁב֙ הָֽאֵפֹ֔ד וַיֶּאְפֹּ֥ד ל֖וֹ בּֽוֹ׃ ח וַיָּ֥שֶׂם עָלָ֖יו אֶת־הַחֹ֑שֶׁן וַיִּתֵּן֙ אֶל־הַחֹ֔שֶׁן אֶת־הָאוּרִ֖ים וְאֶת־הַתֻּמִּֽים׃ ט וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַמִּצְנֶ֖פֶת עַל־רֹאשׁ֑וֹ וַיָּ֨שֶׂם עַֽל־הַמִּצְנֶ֜פֶת אֶל־מ֣וּל פָּנָ֗יו אֵ֣ת צִ֤יץ הַזָּהָב֙ נֵ֣זֶר הַקֹּ֔דֶשׁ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ י וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וַיִּמְשַׁ֥ח אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בּ֑וֹ וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹתָֽם׃ יא וַיַּ֥ז מִמֶּ֛נּוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וַיִּמְשַׁ֨ח אֶת־הַמִּזְבֵּ֜חַ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֗יו וְאֶת־הַכִּיֹּ֛ר וְאֶת־כַּנּ֖וֹ לְקַדְּשָֽׁם׃ יב וַיִּצֹק֙ מִשֶּׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה עַ֖ל רֹ֣אשׁ אַהֲרֹ֑ן וַיִּמְשַׁ֥ח אֹת֖וֹ לְקַדְּשֽׁוֹ׃ יג וַיַּקְרֵ֨ב מֹשֶׁ֜ה אֶת־בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֗ן וַיַּלְבִּשֵׁ֤ם כֻּתֳּנֹת֙ וַיַּחְגֹּ֤ר אֹתָם֙ אַבְנֵ֔ט וַיַּחֲבֹ֥שׁ לָהֶ֖ם מִגְבָּע֑וֹת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ יד וַיַּגֵּ֕שׁ אֵ֖ת פַּ֣ר הַֽחַטָּ֑את וַיִּסְמֹ֨ךְ אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַל־רֹ֖אשׁ פַּ֥ר הַֽחַטָּֽאת׃ טו וַיִּשְׁחָ֗ט וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֤ה אֶת־הַדָּם֙ וַ֠יִּתֵּן עַל־קַרְנ֨וֹת הַמִּזְבֵּ֤חַ סָבִיב֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וַיְחַטֵּ֖א אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־הַדָּ֗ם יָצַק֙ אֶל־יְס֣וֹד הַמִּזְבֵּ֔חַ וַֽיְקַדְּשֵׁ֖הוּ לְכַפֵּ֥ר עָלָֽיו׃ טז וַיִּקַּ֗ח אֶֽת־כָּל־הַחֵלֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּרֶב֒ וְאֵת֙ יֹתֶ֣רֶת הַכָּבֵ֔ד וְאֶת־שְׁתֵּ֥י הַכְּלָיֹ֖ת וְאֶֽת־חֶלְבְּהֶ֑ן וַיַּקְטֵ֥ר מֹשֶׁ֖ה הַמִּזְבֵּֽחָה׃ יז וְאֶת־הַפָּ֤ר וְאֶת־עֹרוֹ֙ וְאֶת־בְּשָׂר֣וֹ וְאֶת־פִּרְשׁ֔וֹ שָׂרַ֣ף בָּאֵ֔שׁ מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ יח וַיַּקְרֵ֕ב אֵ֖ת אֵ֣יל הָעֹלָ֑ה וַֽיִּסְמְכ֞וּ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל׃ יט וַיִּשְׁחָ֑ט וַיִּזְרֹ֨ק מֹשֶׁ֧ה אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃ כ וְאֶת־הָאַ֔יִל נִתַּ֖ח לִנְתָחָ֑יו וַיַּקְטֵ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶת־הָרֹ֔אשׁ וְאֶת־הַנְּתָחִ֖ים וְאֶת־הַפָּֽדֶר׃ כא וְאֶת־הַקֶּ֥רֶב וְאֶת־הַכְּרָעַ֖יִם רָחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וַיַּקְטֵר֩ מֹשֶׁ֨ה אֶת־כָּל־הָאַ֜יִל הַמִּזְבֵּ֗חָה עֹלָ֨ה ה֤וּא לְרֵֽיחַ־נִיחֹ֙חַ֙ אִשֶּׁ֥ה הוּא֙ לַיהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ כב וַיַּקְרֵב֙ אֶת־הָאַ֣יִל הַשֵּׁנִ֔י אֵ֖יל הַמִּלֻּאִ֑ים וַֽיִּסְמְכ֞וּ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל׃ כג וַיִּשְׁחָ֓ט ׀ וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ מִדָּמ֔וֹ וַיִּתֵּ֛ן עַל־תְּנ֥וּךְ אֹֽזֶן־אַהֲרֹ֖ן הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית׃ כד וַיַּקְרֵ֞ב אֶת־בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֗ן וַיִּתֵּ֨ן מֹשֶׁ֤ה מִן־הַדָּם֙ עַל־תְּנ֤וּךְ אָזְנָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְלָ֖ם הַיְמָנִ֑ית וַיִּזְרֹ֨ק מֹשֶׁ֧ה אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַֽמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃ כה וַיִּקַּ֞ח אֶת־הַחֵ֣לֶב וְאֶת־הָֽאַלְיָ֗ה וְאֶֽת־כָּל־הַחֵלֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּרֶב֒ וְאֵת֙ יֹתֶ֣רֶת הַכָּבֵ֔ד וְאֶת־שְׁתֵּ֥י הַכְּלָיֹ֖ת וְאֶֽת־חֶלְבְּהֶ֑ן וְאֵ֖ת שׁ֥וֹק הַיָּמִֽין׃ כו וּמִסַּ֨ל הַמַּצּ֜וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה לָ֠קַח חַלַּ֨ת מַצָּ֤ה אַחַת֙ וְֽחַלַּ֨ת לֶ֥חֶם שֶׁ֛מֶן אַחַ֖ת וְרָקִ֣יק אֶחָ֑ד וַיָּ֙שֶׂם֙ עַל־הַ֣חֲלָבִ֔ים וְעַ֖ל שׁ֥וֹק הַיָּמִֽין׃ כז וַיִּתֵּ֣ן אֶת־הַכֹּ֔ל עַ֚ל כַּפֵּ֣י אַהֲרֹ֔ן וְעַ֖ל כַּפֵּ֣י בָנָ֑יו וַיָּ֧נֶף אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ כח וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֤ה אֹתָם֙ מֵעַ֣ל כַּפֵּיהֶ֔ם וַיַּקְטֵ֥ר הַמִּזְבֵּ֖חָה עַל־הָעֹלָ֑ה מִלֻּאִ֥ים הֵם֙ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֥ה ה֖וּא לַיהוָֽה׃ כט וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הֶ֣חָזֶ֔ה וַיְנִיפֵ֥הוּ תְנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה מֵאֵ֣יל הַמִּלֻּאִ֗ים לְמֹשֶׁ֤ה הָיָה֙ לְמָנָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ ל וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֜ה מִשֶּׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֗ה וּמִן־הַדָּם֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמִּזְבֵּחַ֒ וַיַּ֤ז עַֽל־אַהֲרֹן֙ עַל־בְּגָדָ֔יו וְעַל־בָּנָ֛יו וְעַל־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּ֑וֹ וַיְקַדֵּ֤שׁ אֶֽת־אַהֲרֹן֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְאֶת־בָּנָ֛יו וְאֶת־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּֽוֹ׃ לא וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־אַהֲרֹ֣ן וְאֶל־בָּנָ֗יו בַּשְּׁל֣וּ אֶת־הַבָּשָׂר֮ פֶּ֣תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵד֒ וְשָׁם֙ תֹּאכְל֣וּ אֹת֔וֹ וְאֶ֨ת־הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֖ר בְּסַ֣ל הַמִּלֻּאִ֑ים כַּאֲשֶׁ֤ר צִוֵּ֙יתִי֙ לֵאמֹ֔ר אַהֲרֹ֥ן וּבָנָ֖יו יֹאכְלֻֽהוּ׃ לב וְהַנּוֹתָ֥ר בַּבָּשָׂ֖ר וּבַלָּ֑חֶם בָּאֵ֖שׁ תִּשְׂרֹֽפוּ׃ לג וּמִפֶּתַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד לֹ֤א תֵֽצְאוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים עַ֚ד י֣וֹם מְלֹ֔את יְמֵ֖י מִלֻּאֵיכֶ֑ם כִּ֚י שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים יְמַלֵּ֖א אֶת־יֶדְכֶֽם׃ לד כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לַעֲשֹׂ֖ת לְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶֽם׃ לה וּפֶתַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד תֵּשְׁב֨וּ יוֹמָ֤ם וָלַ֙יְלָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּשְׁמַרְתֶּ֛ם אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יְהוָ֖ה וְלֹ֣א תָמ֑וּתוּ כִּי־כֵ֖ן צֻוֵּֽיתִי׃ לו וַיַּ֥עַשׂ אַהֲרֹ֖ן וּבָנָ֑יו אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

שפתי כהן

לא ידוע

פסוק לא:
ויאמר משה אל אהרן ואל בניו בשלו את הבשר כאשר צויתי לאמר אהרן ובניו יאכלוהו, היל"ל כאשר צויתי שהוא נצטוה בפ' תצוה, שכן אמר בפרשת תצוה, והצווי הוא להקב"ה אינו למשה, ועוד מהו לאמר. אלא משה נצטוה שהוא יבשל הבשר, שכן אמר פרשה תצוה ואת איל המלואים תקח ובשלת את בשרו, לז"א אע"פ שנצטויתי שאני אבשל הבשר, אין הקפדה אלא באכילה לא בבשול, לזה אמר לאמר אהרן ובניו יאכלוהו, כלומר שההקפדה היא באכילה ואינה בבשול, לפי שאמר פרשת תצוה ובשלת ואכלו אהרן ובניו, וחזר ואמר ואכלו אותם, וחזר ואמר וכל זר לא יאכל, מכאן ידע משה שההקפדה היא באכילה לא בבשול, לזה אמר כאשר צויתי, שאין מן הראוי שאני אבשל ואתם תאכלו כדי שלא יתבזה משה בפני העם:
פסוק לה:
ובמדרש פתח אהל מועד תשבו ז' ימים, אלו ז' ימי אבלות של נדב ואביהוא, שהרי הקב"ה שמר לעולמו תחלה שהתאבל ז' ימים שעתיד ליחרב בדור המבול שנאמר ויהי לשבעת הימים ומי המבול היה על הארץ, וארז"ל וכי מתאבלים על המת קודם שימות, אלא אדם שאינו יודע מה שעתיד להיות אינו מתאבל אבל הקב"ה שיודע מה שעתיד להיות וכו' שמר לעולמו תחלה, כך כאן אמר הקב"ה שמרו על אחיכם ז' ימים כדרך ששמרתי את עולמי ז' ימים, זהו שכתוב ושמרתם את משמרת ה', ואפשר שלזה אמר כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות, שרמז כי כמו ששמר לעולם ז' ימים כן צוה לכם שתשמרו שבעת ימים, לומר שקשה לפני הקב"ה סלוקן של צדיקים כחרבן העולם, שהן שקולים כנגד העולם כולו:
פסוק לו:
ויעש אהרן ובניו את כל הדברים אשר צוה ה' פירש"י ז"ל להגיד שבחן שלא הטו ימין ושמאל ע"כ. ומה שבח הוא אם הוא מצווה איך יעבור על צווי המקום הלא מוכרח הוא לעשות שגזרת המלך היא, והרמב"ן ז"ל כתב לא אמר כאשר צוה ה' את משה כאשר יאמר בכ"מ לפי שבניו לא עשו כאשר צוה ה' את משה עוד הוסיפו על הצווי בהקריבם אש זרה אשר לא צוה אותם ע"כ. ודוחק הוא שהרי כתיב ויעש אהרן ובניו את כל אשר וגו' השוה אהרן לבניו, ואמר שעשו כל אשר צוה אותם. ויתכן לומר על דרך המדרש שיצוום שישמרו ז' ימים של אבילות, וזה היה שבחו של אהרן ובניו אע"פ שידעו שימות מהם ולא ידעו מי הוא, ועם כל זה קבלו עליהם דינו של מקום בשמחה, וקיים מקרא שכתוב חסד ומשפט אשירה אם חסד אשירה ואם משפט אשירה, אע"פ שציום על ז' ימים אמר להם שיתחילו לחבר וליחד הז' עליונים עד עלותם לבינה שהיא שמיטה כדי שיסכימו הז' עליונים ויריקו עליהם ברכה, וזהו כי שבעת ימים ימלא את ידכם ופתח אהל מועד, לומר שיתחילו משם, כי שם הפתח ובכל יום ויום היה מכוין למדה אחת, וכשהגיעו לשמינית נתחברו כולם יחד ע"י, וזהו שאמר בזוהר חדותא דכולא הוה, וזהו ויעש אהרן ובניו את כל הדברים, לכוין ולחבר המדות כמו שלמדו משה, וזהו את כל הדברים אשר צוה ה' ביד משה:
פסוק לו:
גימטריאות
מוקדה. תוקד, תוקד, תוקד, ד' פעמים כנגד ד' גליות, והארון הוא ארם, היא העולה על מוקדה, היא עולה על כולם, והיא מוקדת כל הלילה שהוא זה הגלות הארוך הדומה ללילה. עד הבוקר, עד בקר של משיח ולפי שהיא כנגד הכל התחיל בה:
פסוק לו:
מנחת פתים תקריב. אם פתת האדם ושבר עצמו תקריב ויהיה ריח ניחח שיהיה מקובל:
פסוק לו:
מנחת פתים תקריב. ר"ת מפת, ר"ל שיתן לפניו דבר שאין בו טורח, שאם יתן לו מעות יהיה בהן טורח עד שימצא לקנות, ומעשה דמר עוקבא יוכיח שאמרה לו אשתו שוי כרעך אכרעי וכו':
פסוק לו:
במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת, רמז שאם ראית אדם שעבר עבירה אל תהרהר אחריו כו' זהו תשחט החטאת. קודש קדשים הוא וסמיך ליה כחטאת וכאשם, לומר שמאחר שעשה תשובה אותם חטאות הם כמו קדש קדשים, וכן ארז"ל מור ואהלות קציעות כל בגדותיך, אל תקרי בגדותיך אלא בגידותיך, לומר שהעונות נחשבות לו כזכיות:
פסוק לו:
וכל מנחה אשר תעשה בתנור, רמז על אותם שמסרו עצמן לשריפה על קידוש השם:
פסוק לו:
וכל נעשה במרחשת ועל מחבת, כגון מנשה מלך יהודה ועשה תשובה מקבלין אותו, שנאמר לכהן המקריב אותה לו תהיה. מרבכת מר בכת, שנתחרט על עבירות שבידו ובוכה במר נפש מוחלין לו:
פסוק לו:
זבח תודת שלמיו. רמז על המילה כאילו מקריב זבח תודה, והוא חתום בחותם קודש:
פסוק לו:
זבח תודת שלמיו ביום, ס"ת חתום, ביום קרבנו קרבנו ביום, שיעשה קורת רוח להקב"ה שמל בנו, והנותר ביום השלישי, שלא מל אין לו תחיה, ונאמר יחינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה, וזה שלא מל בנו באש ישרף:
פסוק לו:
ונכרתה הנפש ההיא. ס"ת אשה, שאף הנשים בכלל העונשים:
פסוק לו:
זאת משחת אהרן ומשחת בניו, שמחת אהרן ושמחת בניו הוא בעבודת הקרבנות:
פסוק לו:
קח את אהרן. ס"ת חתן, קחנו בתופים ובמחולות ובשמחה גדולה כמו שעושין לחתן:
פסוק לו:
כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות, רמז כמו שהופרשו אהרן ובניו ז' ימים, כן ג"כ יפרישו כהן גדול ז' ימים מביתו קודם יוה"כ, זהו לכפר עליכם, וכן היו מפרישין כהן השורף את הפרה ז' ימים:
פסוק לו:
לעשות לכפר. גימ' זה מעשה פרה ויום הכפורים: