פסוק ב:קח את אהרן כו' שבעת ימים קודם הקמת המשכן. דבר"ח ניסן הוקם המשכן נמצא דבכ"ג אדר היה תחילת המלואים וכל אותן שבעת ימים היה משה מעמיד המשכן ומפרקו כדי להרגילם ובר"ח ניסן היה הקמתו דרך קבע ששוב לא יתפרק עד יום נסיעתם. וא"ל היאך נאמר ופתח אהל מועד תשבו שבעת ימים והלא היה נסתר בכל יום מן שבעת ימים אלו, תירץ הרא"ם דמקום פתח אהל מועד קאמר, ולי נראה דלא היתה הישיבה כל היום כולו אלא בעת הצורך בכל יום דהיינו כשהיה בהקמה דוגמא לדבר בסכות תשבו שבעת ימים דאין פירושו שלא יפסוק מישיבה ההיא אלא לעת הצורך לישב ה"נ כן הוא דבכל יום היה מקימו ב' או ג' פעמים דפלוגתא היא בת"כ:
פסוק טו:ויחטא את המזבח, חטאו וטיהרו מזרות ליכנס לקדושה פירוש לא כשאר טהרת המזבח דהוא מספק טומאה דכאן כבר הזה עליו שבע פעמים והיינו טהרת טומאה אלא דכאן היה על כניסתו לקדושה והכתוב מפרש ויתן על קרנות המזבח ויחטא את המזבח דבמתן דם סביב היה לו חטוי וטהרה מן זרות. ולא כמשמעות דברי הרא"ם דהחיטוי היה במידי אחרינא אחר מתן הדם דא"כ היה לו לפרש במה שנעשה ההיטוי:
פסוק טו:ויקדשהו, בעבודה זו פירוש דלא קאי ויקדשהו על יציקת הדם אל היסוד ובזה לא נעשה קדושה למזבח אלא דקאי על עיקר העבודה דהיינו מתן דם סביב:
פסוק טז:ואת יתרת הכבד, על הכבד. כאן לא נאמר על הכבד אלא דרש"י כתב כאן מה שנזכר בפרשת תצוה על הכבד שפירושו מקצת הכבד עמו, וזה הוכיח רש"י מדאמר כאן יותרת הכבד וא"כ למה הזכיר בפרשת תצוה על הכבד ולא אמר יותרת הכבד כמ"ש כאן אלא דעל דלעיל הוא לדרשה שנוטל קצת מן הכבד עמה:
פסוק כב:איל המלאים, איל השלמים שמלואים כו'. בפ' תצוה דכתיב ומלאת יד אהרן ויד בניו פירש"י על ידי הדברים האלה דהיינו כל העבודות שהיו בימי המלואים. לפי שהמילוי דשם פירושו חינוך שכתב, רש"י שם זה מילוי ידים והחינוך היה ע"י כל העבודות וכן לעיל בפרשה זו פירש"י למלואים ליום חינוך כהונה, אבל כאן דלא איירי אלא בשלמים לבד וקראו מלואים א"א לפרש לשון חינוך דהא כל הקרבנות היו לחינוך, ע"כ פירש שמשלימין הכהנים בכהונתם והיינו שיש מעלה בעבודת איל של שלמים טפי משאר העבודות שהיו אז לפי שיש חלק לכהן העובד ולבעלים זה אהרן ובניו ולמזבח:
פסוק כח:ויקטר המזבחה משה שימש כל שבעת ימי המלואים בחלוק לבן. קשה למה לא כתב רש"י דבר זה לעיל שנזכר הרבה פעמים שמשה עשה מעשה של כהן. ותו חלוק של לבן מאי בעי הכא. נראה בדרך זה דאחר זה שכתוב על העולה פירושו אחר העולה דקשה לכאורה מאי נ"מ מזה. ותו דכיון דתחילה עשה חטאת ועולה שהם שכיחים בכל שעה ואחר כך איל המלואים שהוא הוראת שעה וממילא היה צריך בגדים אחרים כמו שמצינו ביוה"כ שהיה מחליף בגדיו בין קרבן תמיד ובין קרבן היום ה"נ היה צריך להחליף בגדיו וזה לא נמצא בכתוב, ע"כ תירץ רש"י שבאמת לא היה חילוף בגדים אלא כמו שהיה לבוש לבן בתחילת היום דגם בכל יום היה לובש בגדי לבן בתחילת היום בשעת עבודת התמיד ובהם סיים כל העבודות כל ימי מלואים, ודבר זה אנו לומדים מדכתיב על העולה שהיינו אחר העולה ואחר סמוך משמע שלא הים הפסק בינתיים בחלוף בגדים אלא באותן בגדים שהיו עליו בשעת העולה היו נמי עליו בכל העבודות, וזה דבר נכון בס"ד. ויש ראיה לפירושנו מדפירש"י תחילה על העולה אחר העולה ואח"כ כתב ולא מצינו שוק של שלמים כו' והיה ראוי לכתוב האי ולא מצינו כו' במה שאמר ויקטר המזבחה דהיינו גם שוק ימין, אלא דרשו סמך אחר העולה למה שאמר משה שימש כל שבעה כו' דזה נלמד מזה כמו שזכרנו: