פסוק ב:קח וכו׳ קחנו בדברים וכו׳. כמ״ש במכילתא דמלואים שלא יהיה לבו לדבר אחר שהיה דואג שנתרחק בעון העגל כשא״ל קח וכולי ידע אהרן שנתקרב:
פסוק יא:ויז ממנו וגו׳ לא ידעתי וכו׳. אפשר לומר דבכל שאר כלים וגם במשכן לא נכתב בהם משיחה אלא פעם א׳ בפ׳ תשא ומשחת בו את אהל מועד וכו׳ ושם נזכר גם כן המזבח אמנם במזבח כתיב עוד בפעם אחרת בפ׳ תצוה ופר חטאת וכו׳ וחטאת על המזבח וכו׳ ומשחת אתו וכו׳ ואם אינו ענין למשיחה דכבר נזכרה בכי תשא תנהו ענין להזאה:
פסוק כח:ויקטר המזבחה משה שימש וכו׳. הקו׳ מבוארת למה זה המתין להזכיר מלתא דנא עד עתה ולא פירש כן בכמה קראי דלעיל שכולם הן עבודות שעשה משה וכבר הרגיש בזה הרא״ם ז״ל ע״ש ובש״ח. ולעד״נ דבכלהו קראי דלעיל אילו הוה קאמר הכי לא הוה בידיה כח להעמיד להחזיק פירושו דדילמא לא היא וליכא לאוכוחי מנייהו דמשה שימש כל ז׳ ימי המלואים דאימא דוקא בהך יומא קמא דאכתי אהרן ובניו מחוסרי כפרה הוי שכך צוה עליהם הקדוש ברוך הוא שלא יכנסו לכהונה אלא על ידי הקרבנות הללו וכל זמן שלא נעשו הקרבנות לא מצו אינהו לעשות עבודה דאכתי לאו כהנים נינהו הילכך עשה משה אבל בשאר הימים לעולם נימא דאהרן ובניו עבדו שכבר נכנסו הם לכהונה על ידי הקרבנות שנעשו ביום ראשון. אמנם בהך קרא דכתיב ביה שאף אימורי קרבן זה השלישי דהיינו איל המלואים הקטיר משה אהא מייתי שפיר רבינו פירושו שזה מחזיק דאם איתא דלא שימש משה עד האידנא אלא לפי שהיו מחוסרי כפרה א״כ עכ״פ אחר שנזרקו כל הדמים הרי נכנס לכהונה ואימורין לא מעכבי כפרה בשום מקום א״כ הי״ל לאהרן להקטיר האימורין הללו דתו לא הוה מחוסר כפרה ומעתה הו״ל כיום שני א״ו מדהקטירם משה ש״מ שכך צוה המקום שמשה ישמש כל ז׳ ימי המילואים:
פסוק כח:על העולה וכו׳ ולא מצינו וכו׳. הטעם נלע״ד לפי מ״ש לעיל דשוק הימין ה״ס הנצח ומשה רבינו אחיד בה כנודע בסוד ז׳ הקפות ומה מצינו בכל שלמים דעלמא דשוק הימין לא אכלו לה בעלים אלא הכהן שאינו בעליו ה״נ משה איקרי בעלה דשוק הימין הילכך לא מצי אכיל לה ואהרן ובניו עדיין לא נתחנכו לכהונה עד יום ח׳ נמצא שאין לה אוכלים לכך נשרפה:
פסוק לו:ויעש אהרן ובניו להגיד שבחן וכו׳. פירוש דק״ל דכוליה קרא יתורא הוא דלא הו״ל אלא לסיומו בקרא דלעיל ויעשו כן ומשני להגיד שבחן וכו׳ והיינו כמ״ש בת״כ ששים ושמחים כששמעו דברים לקבל מפי משה כששומעים מפי הקדוש ברוך הוא ופי׳ שם הר״ב ק״א שלא תאמר שהיה איזו דאגה בלבו של אהרן הואיל וגם הוא היה נביא להיות שלא זכה שיתייחד עמו הדיבור אלא על ידי אמצעי דהיינו משה ולכך מעיד הכתוב שעשה בזריזות ובשמחה אף על פי שלא נצטווה אלא על ידי משה כאילו נצטווה מפי הגבורה ממש וז״ש הכתוב ויעש אהרן וכולי אשר צוה ה׳ ביד משה כלו׳ כאלו צוה ה׳ ממש אע״פ שהיה ביד משה ולא נטה לבו ימין ושמאל להרהר על הדבר כלל אלא עשה הכל בשמחה ובטוב לבב:
