פסוק כב:ויסמכו אהרן ופניו וגו׳ וישחט ויקח משה מדמו. הנה כאן מבואר דזה גדר שלמים וקדשי קדשים, אך התוס׳ ביומא דף ג׳ כתבו דהוה גדר חטאת. והנה כאן נשתנה מן פ׳ תצוה [דכתב לשון יחיד, ונ״מ אם כל אחד סמך פרט או ביחד] דכאן הוה סמיכה לאהרן ובניו בבת אחת כמו באיל ראשון, עיין תוספתא בהך דמנחות, ומשום דלאחר גדר מעשה העגל הוה נצרך כפרה לבניו של אהרן [וצריך ידיו דבעל דבר בשעת סמיכה, ועיין יומא דף ל״ו ע״ש בזה] גם בשביל אהרן ומקופיא, ולכך בטלים לאביהם ונצרך סמיכה בב״א. והנה באמת הא נדב ואביהו לא נתקיימו כלל בגדר כהונה, וזה דהוה ב׳ דברים א׳ שהוה להמשיך מן שלמים לגדר חטאת וכמ״ש לעיל גבי פסוק ישחטו לשון המשכה, והב׳ שהוה מספקא למשה רבינו אם צריך לשחוט גם עבור נדב ואביהו, ובאמת זה פלוגתא כאן בתו״כ אם הוה נותן עליהם הדם, וזה מה דנמשך קרא בתנינא שלשלת, וגם יש הפסק.
פסוק לא:ויאמר משה אל אהרן ואל בניו בשלו את הבשר פתח אהל מועד. כאן נקט רק דזה אמר משה, וזה מפי הקב״ה, אך כמ״ש לעיל בכ״מ דכל דבר דרק לשעה לא נקט כך, וזה דצריך דוקא לאכול פתח אה״מ זה רק לשעה כמבואר זבחים דף נ״ו ע״א ע״ש בזה.
פסוק לא:בשלו את הבשר פתח אהל מועד. הנה כאן שינה דהקב״ה בפ׳ תצוה ציוה למשה רבינו שהוא יבשל את הבשר וכאן משה רבינו אמר שהם יבשלו, וכבר כתבתי בזה דהקרבן ג״כ נשתנה דמתחילה ציוה הקב״ה שיהיה שלמים וקדש קדשים, וגדר של עצרת דשתי הלחם, וכאן נקרא גם גדר כפרה, ונשתנה הסמיכה, ומשום דקודם החטא הוה אז הבישול גדר הקטרת קרבן וכמו זריקה הכל לגבוה וכן אכילה, אבל אח״כ נשתנה.
פסוק לג:ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים וגו׳ ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים. למה שינה הלשון [דגבי אזהרה לא נקט רק שבעת ימים וגבי ציוי נקט לילה ויום] עיין סוכה דף מ״ג וביומא בת״י דף ב׳ ודף ו׳ ע״א דהרי הוה מפרקו כמבואר בירושלמי פ״א דשם, ובתו״כ, וא״כ באמצע בטלה הקדושה. והנה יש ב׳ גדרי זמנים א׳ זמן שטחי ואחד זמן חיבורי והנה כל שאין הפסק הוה שטח אחד, וגם י״ל על זה גדר נקודה בלא התחלקות כלל, אבל אם יש הפסק הוה יום ולילה שני גדרים רק כמו חיבור, והנה כבר כתבתי בזה דיש דבר דצריך בפנים ויש דבר שפסול בחוץ [ועיין מכות דף י״ח] עמ״ש ברמב״ם בהל׳ מעה״ק גבי אכילת קדשים ויציאה [ופסוהמ״ק, ועיין פסחים דף פ״ה ע״ב ע״ש בזה, ודף פ״א ע״ב גבי גג שורפו ע״ש, וזבחים דף ק״ז ע״ב, [ובהך דמנחות דף ס״ט ע״ב, ונ״מ דעל מחיצה או על גג אף דלא נתקדשו מ״מ לא הוה חוץ וגם פנים לא הוה]. עכ״פ כך דבפנים לא הוה עד שיהא בפנים ממש, וכיון שנפרק אין עליו שם בפנים אך מ״מ חוץ לא הוה כיון דליכא מקום אחר, ועמ״ש זבחים דף י״ד גבי במה ע״ש, ולכן הלאו דלא תצאו [אם יצאו לגמרי מן המקום זה הוה כל שבעה נקודה אחת] קיימו בשטח אחד, אבל העשה [קיום המצוה לא הוה רק בזמן שהוה לאחר הקמה וזה הוה רק לילה ויום] הוה רק גדר חיבור, כן ר״ל כאן. [וא״ש].
