פסוק ב:דבר אל בני ישראל נפש כו'. אם הכהן המשיח כו'. אל בני ישראל ואין הנכרים מביאין חטאת אפי' על מצות שנצטוו עליהן בני נח ומניין לרבות גרים ועבדי' ת"ל נפש.
פסוק ב:נאמר כאן בני ישראל. נפש. אם הכהן. מפני שכ"ג וציבור שוין ליחיד שאין מביאין אלא על דבר שזדונו כרת:
פסוק ב:בשגגה. לא על הזדון וכן בשגג' דשעיר ודשעירה וכן בשגגה דע"ז:
פסוק ב:מצות ה'. ולא מצות המלך ולא מצות ב"ד:
פסוק ב:מכל פרט. (לשמיע' קול ולביטוי שפתים) ולטומאת מקדש וקדשיו:
פסוק ב:מצות ה'. שומע אני עשה ול"ת ת"ל אשר לא תעשינה פרט לפסח ומילה יכול שאני מוציא אף מ"ע שבנדה ת"ל כל מצות ה' ריבה.
פסוק ב:ועשה. פרט לדבר שאין בו מעשה:
פסוק ב:מהנה. הנה אבות מהנה לחייב על התולדות כאבות (שבת ע' ע"ב).
פסוק ג:אם הכהן המשי'. משיח יכו' מלך ת"ל הכהן יכול מרובה בגדי' ת"ל משיח יכול משוח מלחמה ת"ל המשיח שאין על גבו משיח:
פסוק ג:יחטא. שאין מביא על הקודמות:
פסוק ג:אשר חטא. על מה שחטא מביא ואינו מביא על מה שעשו אחרים ע"פ הוראתו. אשר חטא. לעצמו [ונראה דסמיך על חטאתו] אבל אם חטא עם הציבור מתכפר לו עם הציבור:
פסוק ד:והביא את הפר. והביא אף לאחר יוה"כ. הפר ולא חילופיו:
פסוק ד:וסמך את ידו על ראש הפר. לרבות פר יוה"כ לסמיכה וכשה"א בפר העדה וסמכו להוציא פר ע"ז מסמיכה. ובשעיר נשיא וסמך לרבות שעיר נחשון בסמיכה. ובשעירת יחיד וסמך לרבות שעירת ע"ז לסמיכה. ובכבשת יחיד וסמך לרבות כבשת נזיר ומצור' לסמיכה:
פסוק ד:לפני ה'. בצפון בג"ש מעילה וחטאת:
פסוק ה:ולקח הכהן המשיח מדם הפר. נאמר להלן לקיחה ונאמר כאן לקיח' מה להלן בכלי אף כאן בכלי:
פסוק ה:הכהן. אפי' כהן הדיוט:
פסוק ה:מדם הפר. מדם הנפש ולא מדם התמצית ולא מדם העור. מדם הפר. דם מהפר יקבל. פרט לשנשפך על הרצפה:
פסוק ה:והביא אתו. כשר ולא פסול:
פסוק ה:אתו אל אהל מועד. למעט קרבן יחיד (ר"ל שהוא מביא כיחיד דהיינו על ע"ז.):
פסוק ו:וטבל והזה. על כל הזי' טבילה:
פסוק ו:את. להכשי' אמין באצבעו (זבחים מ"ם ע"ב):
פסוק ו:אצבעו. המיומנת שבימין:
פסוק ו:בדם. שיהא בדם כדי טבילה:
פסוק ו:והזה. לא מטיף ולא זורק:
פסוק ו:שבע. למעוטי שיהא מונה שבע ולא אחת ושבע:
פסוק ו:שבע פעמים. ולא שבע טיפין:
פסוק ז:קרנות. ולמטה אומר קרנות הרי ארבע דר"ש רי"א אשר באהל מועד לרבות כל קרנות שבאהל מועד.
פסוק ז:אשר באהל מועד. פרט אם נפחת גגו של היכל.
פסוק ז:מזבח קטרת. שיתחנך המזבח בקטרת. הסמים שיהיו סממנים לתוכה.
פסוק ז:מזבח לפני ה'. ואין הכהן לפני ה' כדרך יו"כ.
פסוק ז:ואת כל דם הפר לרבות פר יו"כ לשפיכה.
פסוק ז:ישפך ולא יטיף ולא יזה ולא יזרוק.
פסוק ז:אל יסוד מזבח העלה. ולא על יסוד מזבח הפנימי.
פסוק ז:אשר פתח אהל מועד. זה יסוד מערבי.
פסוק יא:ואת עור הפר ואת כל בשרו. מלמד שמוציאו כלו שלם. יכול ישרפנו שלם ת"ל ראשו וכרעיו מה האמור להלן ראשו וכרעיו ע"י נתוח אף כו'. אי מה להלן ע"י הפשט וניתוח אף וכו' ת"ל וקרבו ופרשו כשם שפרשו בקרבו כך בשרו בעורו:
פסוק יב:והוציא כו' אל מקום. שיהא המקום מתוקן לכך.
פסוק יב:טהור שיהא מקומו טהור ואם טמא יטהרנו. הדשן שיהא שם דשן שיקדים הדשן.
פסוק יב:אל שפך ראב"י אומר שיהא מקומו משופך.
פסוק יב:על עצים לרבות כל העצים אפי' קש וגבבא ותבן.
פסוק יב:באש ולא בסיד ולא ברמץ.
פסוק יב:ישרף אע"פ שמצית האור ברובו.
פסוק יג:כל עדת ישראל ישגו. עדת ישראל. עדה המיוחדת שבישראל ואיזו זו סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית. ד"א עדת ישראל ולא עדת שבט [לאפוקי מדברי ר"י]
פסוק יג:כל עדת ישראל ישגו. עד שיורו כלן. לא היה מופלא של ב"ד שם. או אמר אחד מהם איני יודע או אמר טועים אתם פטורים (שנ' עדת ישראל):
פסוק יג:ישגו ונעלם דבר. אין חייבים אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה:
פסוק יג:ונעלם דבר. ולא גופו של דבר כיצד אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אבל אמרו יש נדה כו' נאמר כאן מעיני ונאמר בע"ז מעיני מה כאן ב"ד אף להלן ב"ד ומה כאן העלם דבר עם שגגת מעשה אף להלן העלם דבר עם שגגת מעשה ומה כאן פרט לכל הגוף אף כו'. הורו ב"ד ועשו יכול יהיו חייבין ת"ל הקהל ועשו. ההוראה בב"ד והמעשה בקהל.
פסוק יג:מכל מצות ה'. פרט לשמיעת קול וכו'.
פסוק יג:ואשמו. כשם שנפרעי' מן היחיד כך נפרעים מן הציבור. לא ידעו מה הורו יכול יהיו חייבין עליו ת"ל ונודעה החטאת ולא שידעו החוטאי' אשר חטאו עליה והקריבו. חטאו שני שבטים מביאין ב' פרים חטאו ג' מביאין ג' פרים שנא' והקריבו הקהל כל קהל וקהל חייבים ושבט נקרא קהל שנא' גוי וקהל גוים יהיה ממך דר"י רש"א קהל וב"ד רשב"א אומר משמו חטאו ששה והן רובה או שבעה כו':
פסוק טו:וסמכו. שנים ואין ב"ד שקול מוסיפין עוד א':
פסוק טו:זקני העדה. המיוחדין שבעדה רי"א וסמכו שנים זקני שנים ואין ב"ד שקול מוסיפין עוד א' הרי חמשה.
פסוק טו:את ידיהם. ידי כל א' וא':
פסוק כ:ועשה כאשר עשה. מת"ל לכפול את ההזיות וללמד שאם חסר אחת מן המתנות לא עשה כלום. אין לי אלא מתן שבע שהן מעכבות. מתן ארבע מניין ת"ל כן יעשה לו.
פסוק כ:ועשה לפר לרבות פר י"כ.
פסוק כ:כאשר עשה לפר. לרבות פר כהן משיח.
פסוק כ:החטאת לרבות שעירי ע"ז יכול אף שעירי רגלים ת"ל לו.
פסוק כ:וכפר. אעפ"י שלא סמך:
פסוק כ:ונסלח. אעפ"י שלא נתן שירי הדם:
פסוק כא:אל מחוץ למחנה. מחוץ לג' מחנות. הפר הראשון. מכאן אתה אומר שפר כהן משיח קודם לפר העדה יכול אף שעירי ע"ז ת"ל פר ראשון ואין שעירי ע"ז ראשונים. או אינו אלא פר נשרף ואין שעירי ע"ז נשרפין ת"ל חטאת הקהל בנין אב לכל החטאות שישרפו יכול אף שעירי רגלים ישרפו ת"ל הוא.
פסוק כב:יחטא. שאין מביא על הקודמות:
פסוק כב:ועשה אחת. לחייב על כל א' וא' כיצד שם א' משני העלמות או שני שמות בהעלם א'.
פסוק כב:אשר לא תעשינה בשגגה. מלמד שמביא על שגגת מעשה.
פסוק כב:ואשם. מלמד שמביא אשם תלוי:
פסוק כג:או הודע אליו. ולא שיודיעוהו אחרים. יכול אעפ"י שאינו מכחיש ת"ל או הודע.
פסוק כג:אשר חטא בה. עד שנתוודע לו חטאתו כיצד אשתו נדה ואחותו עמו בבית חטא באחת מהן [ואינו יודע וכו' ר"י פוטר] רי"א אשר חטא בה פרט למתעסק:
פסוק כג:את קרבנו ואינו יוצא בקרבן אביו אפילו מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה. ואפילו במעות שהפריש אביו מן הקלה כו' ולא בקרבן עצמו מן הקלה על החמורה.
פסוק כג:שעיר עזים ולא חלופיו.
פסוק כג:תמים. ולא בעל מום:
פסוק כד:השעיר. לרבות שעיר נחשון לסמיכה.
פסוק כד:ושחט אתו. ולא תמורתו וכשהוא או' למטה ושחט אותה ולא וולדה. במקום אשר ישחט את העלה.
פסוק כד:בצפון והלא כבר נאמר במקום אשר תשחט כו' אלא לקובעו שאם לא נשחט בצפון פסול. חטאת הוא. שיהיו כל המעשים לשם חטאת פרט לשחטו שלא לשמו:
פסוק כה:ולקח באצבעו. שיקבל בימין.
פסוק כה:באצבעו ונתן. שיתן בימין. אל יסוד מזבח העלה. יכול זה יסוד מערבי מה מצינו ביציאתו מן ההיכל נותן ביסוד הסמוך לו אף כו' ואיזה זה יסוד דרומית:
פסוק כו:כחלב זבח השלמי'. מה בשלמי' חלב תותב קרו' ונקלף ב' כליות ויותרת אף כו' [אינו בת"כ כאן רק נדרש זה בזבחים דף ל"ח ע"א וע"ש וכן הובא בת"כ סי' ז' פרק י"א וע"ש] וכפר עליו ג' פעמים. אעפ"י שלא נתן אלא ג' אעפ"י שלא נתן אלא ב' אעפ"י שלא נתן אלא א'. עליו ג"פ עליו שתהא כפרה לשמו. עליו שלא יכפר לשנים כאחד. עליו שיהא הכהן מכפר על עצמו. ונסלח. אין משיירין לו ליו"כ יכול אעפ"י שישב ולא הבי' ת"ל לו ועיין בק"א:
פסוק כז:נפש. אחת. בעשתה. ג' מיעוטים העושה ע"פ עצמו חייב ולא העוש' ע"פ הורא' ב"ד:
פסוק כז:ולא שני' שעשו. וכ"ש זה עוקר וזה מניח. עם הארץ רובו או כלו (ור"ל אם עשו שלא עפ"י הורא' ב"ד) מעם הארץ. פרט לנשיא ומשיח שאכלו חצי זית עד שלא נתמנו וחצי זית כו' ועיין בק"א:
פסוק כח:שעירת עזים. מניין שהיא בת שנתה ת"ל תורה אחת יהי' לכם וכו' הרי כל העושה בשגגה כע"ז מה ע"ז בת שנתה כו'.
פסוק כט:על ראש החטאת לרבות חטאת ע"ז לסמיכה. במקו' העלה ולקח. שתהא קבול דמה בצפון.
פסוק ל:ואת כל דמה. ולמעלה נאמר ואת דמו מכאן אמרו חטאת שקבל דמה בד' כוסות כו':
פסוק לב:ואם כבש. רש"א כבשים קודמין לעזים בכ"מ.
פסוק לב:יביא. מניין למפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתי' ונמצאת הראשונה מניין שיביא איזה שירצה ת"ל יביא יכול יביא שתיהן ת"ל יביאנה חטאת אחד:
פסוק לג:על ראש החטאת. לרבות חטאת נזיר ומצורע לסמיכה:
פסוק לד:ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו וכו'. שתהא קבול דמה לשם חטאת:
פסוק לה:וכפר עליו הכהן על חטאתו וכו'. שתהא כפרה לשם חטאת: