פסוק א:הנמצאים. בירושלים:
פסוק א:עד לכלה. עד שהשלימו לשבור ולהחריב הכל:
פסוק ב:מחלקות. המשמרות המחלקות העמיד כ״א על משמרו:
פסוק ב:כפי עבודתו. אשר מוטל ע״כ אחד מהכהנים להקריב העולה והשלמים והלוים לשרת בדבר השיר וכו׳:
פסוק ב:מחנות ה׳. זה בה״מ:
פסוק ג:ומנת המלך. ותשורות המלך מן רכושו היה על דמי העולות וחוזר ומפרש לעולת הבקר וכו׳:
פסוק ד:מנת וכו׳. הם תרומות ומעשר למען יחזקו כאשר לא יהיו טרודים לפרנסתם יחזקו בתורת ה׳ בדבר העבודה המוטלת עליהם:
פסוק ה:וכפרוץ הדבר. וכאשר נתחזק הדבר הרבו להבי׳ ראשית דגן וכו׳ והיא תרומה הקרויה ראשית כמ״ש ראשית דגנך (דברים י״א):
פסוק ה:ודבש. הוא דבש התמרים ועם שאינם חייבין מן התורה בתרומה:
פסוק ו:וגם הם. הביאו גם הם אף מעשר בקר וצאן:
פסוק ו:ומעשר קדשים. אף מהקדשים שהקדישו הביאו מהם המעשרות ואע״פ שהמה פטורים מן המעשר:
פסוק ו:הביאו. את כל אלה הביאו לירושלים והניחום ערמות:
פסוק ז:החלו. התחילו ליסד את הערמות ר״ל להתחיל לצבור והוא מושאל מל׳ יסוד הבנין:
פסוק ז:כלו. השלימו את הערמות:
פסוק ח:את ה׳. על שנתן בלב העם להביא עד להרבות:
פסוק ט:על הערמות. אם כבר לקחו מה מהם:
פסוק י:עזריהו הכהן. יתכן שהוא אחיטוב הנזכר בד״ה (א׳ ה׳) ועיין בסוף מלכים חשבון הדורות:
פסוק י:לבית צדוק. אשר היה מבני צדוק:
פסוק י:מהחל. מעת שהתחילו להביא התרומה היה לנו מהם לאכול ולשבוע ועוד נותר מהם עד לרוב כי נתברכו התבואות ומרובים התרומות:
פסוק י:את ההמון. מרבית הערמות הללו הם הנותר:
פסוק יב:ויביאו. אל הלשכות:
פסוק יב:והקדשים. הם התרומות והמעשרות שהקדישו מהדברים שאינם חייבים מן התורה:
פסוק יג:פקידים. היו ממונים תחת יד כנניה וכו׳:
פסוק יג:במפקד יחזקיה. במצות יחזקיה וכו׳:
פסוק יד:השוער. שומר שער המזרח:
פסוק יד:על נדבות. היה ממונה על הנדבות המובאות בדבר אלהים לחלקם בין הכהנים הן תרומה הן בשר קה״ק:
פסוק טו:ועל ידו. ואחריו במעלה היו ממונים עדן וכו׳ להיות בערי הכהנים ממונים באמונה לתת לכ״א חלקו בין גדול בין קטן:
פסוק טז:מלבד וכו׳. ר״ל מלבד הניתן בעריהם היו נותנים עוד לזכרי׳ המיוחסים הנודעים לכהנים אשר היו מבן שלש שנים ומעלה בעת באו לבית ה׳:
פסוק טז:לדבר. להיות להם למאכל ביום ויום:
פסוק טז:לעבודתם. ר״ל לא בכל עת בואם כ״א בבואם לעבודתם במשמרתם הקבוע להם כפי שנחלקו כי אז היה דרכם להביא עמהם בניהם הקטנים להרגילם לעבודה ואז ניתן להם:
פסוק יז:ואת התיחש. הממונים חלקו תרומה לכהנים המיוחסים לסדר תולדת בית אבותיהם והמעשר חלקו ללוים מבן עשרים שנה ומעלה לאותם הקבועים במשמרות כפי אשר נתחלקו:
פסוק יח:ולהתיחש. ולכל המיוחסים של כל טפם וכו׳ של כל קהל הלוים:
פסוק יח:כי באמונתם. בעבור שהיו נאמנים לה׳ היו מקדשים את הקדש לשמרו בטהרה ולזה חלקו לכולם את המעשר:
פסוק יט:בשדי וכו׳. אותם היושבים בשדי וכו׳ ר״ל הכהנים היושבים בעריהם שלא הגיע זמן עבודת אנשי משמרתם:
פסוק יט:אנשים וכו׳. עליהם היו ממונים האנשים אשר נקבו בשמות למעלה והם עדן וחבריו ועליהם לתת מנות וכו׳ ולכל הלוים המיוחסים ובא לומר שהממונים ההם לא חלקו כ״א להיושבים בעריהם ולא אל הבאים לבית ה׳:
פסוק כ:כזאת. הצואה ההיא צוה בכל ארץ יהודה לחלק תרומה והמעשר לכל הכהנים והלוים היושבים בכל הארץ:
פסוק כ:והאמת. עשה הכל באמת לשם ה׳ ולא ברמיה:
פסוק כא:בעבודת וכו׳. בין בדבר עבודת בית ה׳ בין בדבר התורה ובין בדבר שצוה לדרוש לאלהיו את הכל עשה בכל לבבו והצליח בהם: