פסוק א:וּכְכַלּוֹת כָּל־זֹאת, יָצְאוּ כָל־יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים בירושלים לְעָרֵי יְהוּדָה, וַיְשַׁבְּרוּ את הַמַּצֵּבוֹת של העבודה הזרה, וַיְגַדְּעוּ, כרתו את הָאֲשֵׁרִים, עצים המשמשים לפולחן, וַיְנַתְּצוּ אֶת־הַבָּמוֹת וְאֶת־הַמִּזְבְּחוֹת מִכָּל־יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּבְאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה עַד־לְכַלֵּה, עד שסיימו את מלאכתם. הם התאמצו לטהר את הארץ מפולחן זר, וכשסיימו – וַיָּשׁוּבוּ כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לַאֲחֻזָּתוֹ לְעָרֵיהֶם.
פסוק ב:חלוקת הכהנים והלויים למשמרות נשארה כזיכרון תיאורטי בלבד, כי עבודת המקדש לא התקיימה בפועל, והמקדש עמד שומם למדי. כעת היה צריך לחדש את העבודה ולהחזיר את הסדר הישן על מכונו. וַיַּעֲמֵד יְחִזְקִיָּהוּ אֶת־מַחְלְקוֹת, משמרות הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם עַל־מַחְלְקוֹתָם, כסדרם הראוי, אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ, לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם, לְהקרבת קרבנות העֹלָה וְלִשְׁלָמִים, לְשָׁרֵת וּלְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל בְּשַׁעֲרֵי מַחֲנוֹת ה', במקדש.
פסוק ג:וּמְנָת, חֵלק הַמֶּלֶךְ מִן־רְכוּשׁוֹ סיפק המלך לָעֹלוֹת, לְעֹלוֹת הַבֹּקֶר וְהָעֶרֶב – קרבנות התמיד וְהָעֹלוֹת לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים – קרבנות המוספים, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת ה'.
פסוק ד:וַיֹּאמֶר המלך לָעָם, לְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, שעליהם לָתֵת מְנָת, מתנות הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת ה'. כדי לאפשר למשרתים בקודש למלא את תפקידם במקדש, לקיים את ציוויי התורה וללמדה את העם העם צריך לתת להם את התרומות והמעשרות מיבולו.
פסוק ה:ואכן יזמה זו יצאה אל הפועל: וְכִפְרֹץ, כאשר התחזק, או: התפשט הַדָּבָר – צו המלך, הִרְבּוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל, שישבו בממלכת ישראל להביא רֵאשִׁית דָּגָן תִּירוֹשׁ, יין וְיִצְהָר, שמן וּדְבַשׁ פֵּרות וְכֹל תְּבוּאַת שָׂדֶה וּמַעְשַׂר הַכֹּל, לָרֹב, הרבה הֵבִיאוּ.
פסוק ו:וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה הַיּוֹשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה גַּם־הֵם הביאו מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן וּמַעְשַׂר מהקָדָשִׁים הַמְקֻדָּשִׁים לַה' אֱלֹהֵיהֶם הֵבִיאוּ, וַיִּתְּנוּ, הם צברו עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת של תבואה ופֵרות, שחלקן נועד לכהנים וחלקן ללויים.
פסוק ז:בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִשִׁי, סיוון, הֵחֵלּוּ הָעֲרֵמוֹת לִיסּוֹד, להיווצר, במשך כל הקיץ אנשים אספו את היבול ונתנו ממנו מתנות כהונה ולוייה, וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בתשרי כִּלּוּ, סיימו.
פסוק ח:וַיָּבֹאוּ יְחִזְקִיָּהוּ וְהַשָּׂרִים וַיִּרְאוּ אֶת־הָעֲרֵמוֹת, וַיְבָרְכוּ אֶת־ה', שבירכם בתוצרת החקלאית המרובה, וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, שהביאו את המתנות.
פסוק ט:וַיִּדְרֹשׁ יְחִזְקִיָּהוּ עַל, המלך שאל את הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם עַל־הָעֲרֵמוֹת, האם כבר לקחו לעצמם מן היבול הרב שנאסף.
פסוק י:וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ, הכהן הגדול לְבֵית צָדוֹק וַיֹּאמֶר: מֵהָחֵל, מאז התחילה הַתְּרוּמָה לָבִיא, לבוא לבֵית־ה' אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהוֹתֵר, אכלנו ושבענו והותרנו עַד שנשאר לָרוֹב, כִּי ה' בֵּרַךְ אֶת־עַמּוֹ, וְהַנּוֹתָר אֶת, הוא עם הֶהָמוֹן הַזֶּה. המון היבול שאתה רואה הוא מה שנותר.
פסוק יא:וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ לְהָכִין לְשָׁכוֹת, חדרים, שישמשו כמחסנים בְּבֵית ה'. וַיָּכִינוּ.
פסוק יב:וַיָּבִיאוּ אֶת־הַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַקֳּדָשִׁים בֶּאֱמוּנָה, ביושר, וַעֲלֵיהֶם מינו נָגִיד – את כָּנַנְיָהוּ הַלֵּוִי, וְשִׁמְעִי אָחִיהוּ, אחיו שימש כמִשְׁנֶה.
פסוק יג:וִיחִיאֵל וַעֲזַזְיָהוּ וְנַחַת וַעֲשָׂהאֵל וִירִימוֹת וְיוֹזָבָד וֶאֱלִיאֵל וְיִסְמַכְיָהוּ וּמַחַת וּבְנָיָהוּ היו פְּקִידִים מִתחת יַד כָּנַנְיָהוּ וְשִׁמְעִי אָחִיו, בְּמִפְקַד, בפקודת יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, וַעֲזַרְיָהוּ היה נְגִיד בֵּית־הָאֱלֹהִים, הכהן הגדול, שהוא הממונה הראשי על ניהול המקדש.
פסוק יד:וְקוֹרֵא בֶן־יִמְנָה הַלֵּוִי, שהוא הַשּׁוֹעֵר לַמִּזְרָחָה, היה ממונה עַל נִדְבוֹת הָאֱלֹהִים, לָתֵת לכהנים את תְּרוּמַת ה' וְקָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים.
פסוק טו:וְעַל־יָדוֹ, תחתיו היו עֵדֶן וּמִנְיָמִן וְיֵשׁוּעַ וּשְׁמַעְיָהוּ, אֲמַרְיָהוּ וּשְׁכַנְיָהוּ, שמונו על החלוקה בְּעָרֵי הַכֹּהֲנִים בֶּאֱמוּנָה, בנאמנות, לָתֵת לַאֲחֵיהֶם של הכהנים שבְּמַחְלְקוֹת, כַּגָּדוֹל כַּקָּטָן, מנה שווה לכולם.
פסוק טז:המנות הללו שחולקו בערים מִלְּבַד, נוספו על הִתְיַחְשָׂם, התייחסם לִזְכָרִים מִבֶּן שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וּלְמַעְלָה, לְכָל־הַבָּא לְבֵית־ה' לִדְבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ לַעֲבוֹדָתָם בְּמִשְׁמְרוֹתָם כְּמַחְלְקוֹתֵיהֶם. הכהנים שבמשמר ובניהם הקטנים היו מקבלים חלקים מהקרבנות ומהמתנות בימים שעבדו בבית המקדש.
פסוק יז:כאן באה הערה. כיוון שכעת הכהנים אינם רק אנשים בעלי מעמד כלשהו, אלא התחילו למלא תפקידים ציבורים, התעורר הצורך לעדכן את רשימות היוחסין: וְגם זאת ציווה חזקיהו – אֵת הִתְיַחֵשׂ, בחינת ייחוסם של הַכֹּהֲנִים לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם, וְהַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה, בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם בְּמַחְלְקוֹתֵיהֶם.
פסוק יח:וּלְהִתְיַחֵשׂ בְּכָל־טַפָּם, נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם לְכָל־קָהָל וקהל. הואיל וארגנו מחדש את סדר העבודה, ערכו מפקד של כל כהן ולוי במשמרתו. כִּי בֶאֱמוּנָתָם, בשמירת ייחודם ותפקידיהם בנאמנות יִתְקַדְּשׁוּ־קֹדֶשׁ.
פסוק יט:ושוב בעניין חלוקת המתנות בערים: וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים היושבים בִּשְׂדֵי מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם בְּכָל־עִיר וָעִיר, היו אֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת שהיו אחראים לָתֵת מָנוֹת לְכָל־זָכָר בַּכֹּהֲנִים וּלְכָל מי שהִתְיַחֵשׂ בַּלְוִיִּם. מסתבר שהלויים לא דאגו כל כך לייחוסם, גם משום שהכבוד הכרוך בו היה פחות וגם מפני שמשרתם מוגדרת פחות, ואין להם מגבלות נישואין כמו לכהנים. ואולם משקיבל מעמדם משמעות חדשה, גם הם באו וביררו את ייחוסם.
פסוק כ:וַיַּעַשׂ עודׂ כָּזֹאת יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל־יְהוּדָה, וַיַּעַשׂ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת לִפְנֵי ה' אֱלֹהָיו.
פסוק כא:וּבְכָל־מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר־הֵחֵל בַּעֲבוֹדַת בֵּית־הָאֱלֹהִים וּבַתּוֹרָה וּבַמִּצְוָה לִדְרֹשׁ לֵאלֹהָיו – בְּכָל־לְבָבוֹ עָשָׂה וְגם הִצְלִיחַ.
