תנ"ך על הפרק - דברי הימים ב לא - מה דרש חזקיהו ומה אמר לו עזריהו הכהן הראש? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

דברי הימים ב לא

924 / 929
היום

הפרק

וּכְכַלּ֣וֹת כָּל־זֹ֗את יָצְא֨וּ כָּל־יִשְׂרָאֵ֥ל הַֽנִּמְצְאִים֮ לְעָרֵ֣י יְהוּדָה֒ וַיְשַׁבְּר֣וּ הַמַּצֵּב֣וֹת וַיְגַדְּע֣וּ הָאֲשֵׁרִ֡ים וַיְנַתְּצ֣וּ אֶת־הַ֠בָּמוֹת וְאֶת־הַֽמִּזְבְּחֹ֞ת מִכָּל־יְהוּדָ֧ה וּבִנְיָמִ֛ן וּבְאֶפְרַ֥יִם וּמְנַשֶּׁ֖ה עַד־לְכַלֵּ֑ה וַיָּשׁ֜וּבוּ כָּל־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אִ֥ישׁ לַאֲחֻזָּת֖וֹ לְעָרֵיהֶֽם׃וַיַּעֲמֵ֣ד יְחִזְקִיָּ֡הוּ אֶת־מַחְלְק֣וֹת הַכֹּהֲנִ֣ים וְ֠הַלְוִיִּם עַֽל־מַחְלְקוֹתָ֞ם אִ֣ישׁ ׀ כְּפִ֣י עֲבֹדָת֗וֹ לַכֹּהֲנִים֙ וְלַלְוִיִּ֔ם לְעֹלָ֖ה וְלִשְׁלָמִ֑ים לְשָׁרֵת֙ וּלְהֹד֣וֹת וּלְהַלֵּ֔ל בְּשַׁעֲרֵ֖י מַחֲנ֥וֹת יְהוָֽה׃וּמְנָת֩ הַמֶּ֨לֶךְ מִן־רְכוּשׁ֜וֹ לָעֹל֗וֹת לְעֹלוֹת֙ הַבֹּ֣קֶר וְהָעֶ֔רֶב וְהָ֣עֹל֔וֹת לַשַּׁבָּת֖וֹת וְלֶחֳדָשִׁ֣ים וְלַמֹּעֲדִ֑ים כַּכָּת֖וּב בְּתוֹרַ֥ת יְהוָֽה׃וַיֹּ֤אמֶר לָעָם֙ לְיוֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֔ם לָתֵ֕ת מְנָ֥ת הַכֹּהֲנִ֖ים וְהַלְוִיִּ֑ם לְמַ֥עַן יֶחֶזְק֖וּ בְּתוֹרַ֥ת יְהוָֽה׃וְכִפְרֹ֣ץ הַדָּבָ֗ר הִרְבּ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ רֵאשִׁ֣ית דָּגָ֗ן תִּיר֤וֹשׁ וְיִצְהָר֙ וּדְבַ֔שׁ וְכֹ֖ל תְּבוּאַ֣ת שָׂדֶ֑ה וּמַעְשַׂ֥ר הַכֹּ֛ל לָרֹ֖ב הֵבִֽיאוּ׃וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל וִֽיהוּדָ֗ה הַיּֽוֹשְׁבִים֮ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָה֒ גַּם־הֵ֗ם מַעְשַׂ֤ר בָּקָר֙ וָצֹ֔אן וּמַעְשַׂ֣ר קָֽדָשִׁ֔ים הַמְקֻדָּשִׁ֖ים לַיהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם הֵבִ֕יאוּ וַֽיִּתְּנ֖וּ עֲרֵמ֥וֹת עֲרֵמֽוֹת׃בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁלִשִׁ֔י הֵחֵ֥לּוּ הָעֲרֵמ֖וֹת לְיִסּ֑וֹד וּבַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י כִּלּֽוּ׃וַיָּבֹ֙אוּ֙ יְחִזְקִיָּ֣הוּ וְהַשָּׂרִ֔ים וַיִּרְא֖וּ אֶת־הָעֲרֵמ֑וֹת וַֽיְבָרֲכוּ֙ אֶת־יְהוָ֔ה וְאֵ֖ת עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃וַיִּדְרֹ֣שׁ יְחִזְקִיָּ֗הוּ עַל־הַכֹּֽהֲנִ֛ים וְהַלְוִיִּ֖ם עַל־הָעֲרֵמֽוֹת׃וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו עֲזַרְיָ֧הוּ הַכֹּהֵ֛ן הָרֹ֖אשׁ לְבֵ֣ית צָד֑וֹק וַ֠יֹּאמֶר מֵהָחֵ֨ל הַתְּרוּמָ֜ה לָבִ֣יא בֵית־יְהוָ֗ה אָכ֨וֹל וְשָׂב֤וֹעַ וְהוֹתֵר֙ עַד־לָר֔וֹב כִּ֤י יְהוָה֙ בֵּרַ֣ךְ אֶת־עַמּ֔וֹ וְהַנּוֹתָ֖ר אֶת־הֶהָמ֥וֹן הַזֶּֽה׃וַיֹּ֣אמֶר יְחִזְקִיָּ֗הוּ לְהָכִ֧ין לְשָׁכ֛וֹת בְּבֵ֥ית יְהוָ֖ה וַיָּכִֽינוּ׃וַיָּבִ֨יאוּ אֶת־הַתְּרוּמָ֧ה וְהַֽמַּעֲשֵׂ֛ר וְהַקֳּדָשִׁ֖ים בֶּאֱמוּנָ֑ה וַעֲלֵיהֶ֤ם נָגִיד֙כונניהוכָּֽנַנְיָ֣הוּהַלֵּוִ֔י וְשִׁמְעִ֥י אָחִ֖יהוּ מִשְׁנֶֽה׃וִֽיחִיאֵ֡ל וַ֠עֲזַזְיָהוּ וְנַ֨חַת וַעֲשָׂהאֵ֜ל וִֽירִימ֤וֹת וְיוֹזָבָד֙ וֶאֱלִיאֵ֣ל וְיִסְמַכְיָ֔הוּ וּמַ֖חַת וּבְנָיָ֑הוּ פְּקִידִ֗ים מִיַּ֤דכונניהוכָּֽנַנְיָ֙הוּ֙וְשִׁמְעִ֣י אָחִ֔יו בְּמִפְקַד֙ יְחִזְקִיָּ֣הוּ הַמֶּ֔לֶךְ וַעֲזַרְיָ֖הוּ נְגִ֥יד בֵּית־הָאֱלֹהִֽים׃וְקוֹרֵ֨א בֶן־יִמְנָ֤ה הַלֵּוִי֙ הַשּׁוֹעֵ֣ר לַמִּזְרָ֔חָה עַ֖ל נִדְב֣וֹת הָאֱלֹהִ֑ים לָתֵת֙ תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֔ה וְקָדְשֵׁ֖י הַקֳּדָשִֽׁים׃וְעַל־יָד֡וֹ עֵ֣דֶן וּ֠מִנְיָמִן וְיֵשׁ֨וּעַ וּֽשְׁמַֽעְיָ֜הוּ אֲמַרְיָ֧הוּ וּשְׁכַנְיָ֛הוּ בְּעָרֵ֥י הַכֹּהֲנִ֖ים בֶּאֱמוּנָ֑ה לָתֵ֤ת לַאֲחֵיהֶם֙ בְּמַחְלְק֔וֹת כַּגָּד֖וֹל כַּקָּטָֽן׃מִלְּבַ֞ד הִתְיַחְשָׂ֣ם לִזְכָרִ֗ים מִבֶּ֨ן שָׁל֤וֹשׁ שָׁנִים֙ וּלְמַ֔עְלָה לְכָל־הַבָּ֥א לְבֵית־יְהוָ֖ה לִדְבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֑וֹ לַעֲב֣וֹדָתָ֔ם בְּמִשְׁמְרוֹתָ֖ם כְּמַחְלְקוֹתֵיהֶֽם׃וְאֵ֨ת הִתְיַחֵ֤שׂ הַכֹּהֲנִים֙ לְבֵ֣ית אֲבוֹתֵיהֶ֔ם וְהַ֨לְוִיִּ֔ם מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וּלְמָ֑עְלָה בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶ֖ם בְּמַחְלְקוֹתֵיהֶֽם׃וּלְהִתְיַחֵ֗שׂ בְּכָל־טַפָּ֧ם נְשֵׁיהֶ֛ם וּבְנֵיהֶ֥ם וּבְנוֹתֵיהֶ֖ם לְכָל־קָהָ֑ל כִּ֥י בֶאֱמוּנָתָ֖ם יִתְקַדְּשׁוּ־קֹֽדֶשׁ׃וְלִבְנֵי֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֲנִ֜ים בִּשְׂדֵ֨י מִגְרַ֤שׁ עָרֵיהֶם֙ בְּכָל־עִ֣יר וָעִ֔יר אֲנָשִׁ֕ים אֲשֶׁ֥ר נִקְּב֖וּ בְּשֵׁמ֑וֹת לָתֵ֣ת מָנ֗וֹת לְכָל־זָכָר֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וּלְכָל־הִתְיַחֵ֖שׂ בַּלְוִיִּֽם׃וַיַּ֧עַשׂ כָּזֹ֛את יְחִזְקִיָּ֖הוּ בְּכָל־יְהוּדָ֑ה וַיַּ֨עַשׂ הַטּ֤וֹב וְהַיָּשָׁר֙ וְהָ֣אֱמֶ֔ת לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽיו׃וּבְכָֽל־מַעֲשֶׂ֞ה אֲשֶׁר־הֵחֵ֣ל ׀ בַּעֲבוֹדַ֣ת בֵּית־הָאֱלֹהִ֗ים וּבַתּוֹרָה֙ וּבַמִּצְוָ֔ה לִדְרֹ֖שׁ לֵֽאלֹהָ֑יו בְּכָל־לְבָב֥וֹ עָשָׂ֖ה וְהִצְלִֽיחַ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מה דרש חזקיהו ומה אמר לו עזריהו הכהן הראש?

הקדמה

נאמר בפרקנו:

ד. ויאמר לעם ליושבי ירושלם לתת מנת הכהנים והלוים, למען יחזקו בתורת ד'.
ה. וכפרֹץ הדבר, הִרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש, וכל תבואַת שדה, ומעשר הכֹּל לרֹב הביאו.
ו. ובני ישראל ויהודה היושבים בערי יהודה, גם הם מעשר בקר וצאן ומעשר קדשים המקדשים לד' אלקיהם' הביאו, ויתנו ערמות ערמות.
ז. בחֹדש השלִשי החלו הערמות ליסוד, ובחֹדש השביעי כִּלוּ.
ח. ויבֹאו יחזקיהו והשרים ויראו את הערמות, ויברכו את ד' ואת עמו ישראל.
ט. וידרֹש יחזקיהו על הכהנים והלוים על הערמות.
י. ויאמר אליו עזריהו הכהן הראש לבית צדוק, ויאמר: מִהָחִל התרומה לָבִיא בית ד' אכול ושבוע והותר עד לרוב, כי ד' ברך את עמו, והנותר את ההמון הזה.

יש לשאול על פסוקים ט-י: מה בדיוק דרש חזקיהו, ומה בדיוק אמר לו עזריהו הכהן הראש?

א. הסבר רש"י ורוב המפרשים

כתב רש"י:

(ט) וידרש יחזקיהו - לפי שראה חזקיהו הערימות גדולות, אמר בלבו: שמא לא לקחו הכהנים והלוים מהם, ולא נגעו בהם, שאם נגעו בהם איך נתרבו כל כך? ותמה ודרש מהם על דבר הערימות על מה זה.
(י) מהחל התרומה לביא - אכלנו אכול, ולא אכילת עראי, אלא אכול ושבוע והותר.
ומה שאתה מתמה על שאכלנו ארבעה חדשים, ואף על פי כן ערמותיהם כל כך גדולות - זה הדבר: כי ברך ד' את עמו, ונתן להם תבואות הרבה, לפיכך הרבה התרומות והמעשרות שלנו.
והנותר - מן אכילתנו זה. ההמון הזה - אשר אתה רואה ערמות ערמות.

כלומר: הדרישה של חזקיהו פירושה שאלה: כיצד יתכן שיש ערמות כל כך גדולות? האם הכהנים והלויים לא לקחו את מה שהביאו להם?

ענה לו עזריהו הכהן הראש: הכהנים והלויים לקחו את מה שהביאו להם, ולא רק בצמצום, אלא בהרחבה, כדי לאכול ולשבוע ולהותיר. ואף על פי כן הערמות גדולות כיון שד' ברך את עמו, ונתן להם תבואות הרבה, ולכן אף על פי שהכהנים והלויים לקחו את מה שהם צריכים, הערמות גדולות.

כעין זה פירשו גם ה"מצודת דוד", החיד"א והמלבי"ם.

עוד הוסיף החיד"א בפירושו "חומת אנך":

ואכלנו אכול ושבוע והותר, והיא ברכה אחרת: 'ואכלתם לחמכם לשובע' (ויקרא כו, ה) ואמרו: 'אוכל קמעא ומתברך במעיו' (רש"י שם, ומקורו בספרא).

כלומר: לא רק שהכמות נהייתה יותר גדולה ויש שפע גדול של פירות, אלא גם האיכות של הפירות נהייתה יותר טובה, ומהמעט שאוכלים כבר שבעים.

ב. הסבר הרלב"ג

הסבר אחר כתב הרלב"ג:

וידרש יחזקיהו על הכהנים והלוים על הערמות - רוצה לומר שחקר עמהם אם היו עולות לזה הרבוי מתנותיהם קודם הבאת העם מתנותיהם בבית ד'.
ואז ענה עזריה הכהן הגדול שהיה מבית צדוק, כי מעת שהתחילו להביא התרומה בבית ד' שלח ד' יתברך ברכה בפירות, עד שיהיה בהם לאכול ולשבוע ולהותר עד לרוב.

כלומר: גם לפי הרלב"ג הדרישה של חזקיהו פירושה שאלה, אבל השאלה לא היתה כמו שפירשו המפרשים האם הכהנים והלויים לא לקחו את מה שהביאו להם, אלא: האם גם לפני שבני ישראל הביאו את המתנות לבית ד', גם כן היה ריבוי כזה של תבואה ושל מתנות כהונה ולויה.

וענה לו עזריהו הכהן הראש שאכן קודם לא היתה ברכה כזו בפירות, ורק מאז שהתחילו להביא את התרומה לבית ד' שלח ד' ברכה גדולה בפירות, עד שיש בהם כדי לאכול ולשבוע ולהותיר.

עוד כתב הרלב"ג:

וראוי שתדע כי בעת השובע יספיק מהמון לאכול ולשבוע, מה שלא יספיק לזה בעת החסרון. ולזה היה זה ראיה כי ברך ד' את עמו. והנה הנותר לנו אחר שאכלנו אכול ושבוע הוא כל הרבוי הזה שאתה רואה, והוא לאות גם כן כי ברך ד' את עמו.

כלומר: כאשר חס ושלום יש מיעוט אכל - האנשים מרגישים שחסר להם יותר ממה שבאמת חסר להם. שכיון שאין להם פת בסלם הם דואגים, ונדמה להם שהמעט שיש הוא פחות ממה שיש באמת. אבל כאשר יש לאנשים אכל בשפע - הם רגועים, ואינם להוטים לאכול, כיון שהם יודעים שיש שפע, ואם הם יהיו רעבים - הם יוכלו לאכול, ולכן הם אוכלים פחות.

יהי רצון שנקיים את כל המצוות בשמחה ובטוב לבב ובהידור, ושד' תמיד יברך אותנו בשפע.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך