מִי אֲנִי וּמִי עַמִּי

כאשר עם ישראל התנדב ביד רחבה לבניין בית המקדש מכריז דוד המלך – "וְכִ֨י מִ֤י אֲנִי֙ וּמִ֣י עַמִּ֔י כִּֽי־נַעְצֹ֣ר כֹּ֔חַ לְהִתְנַדֵּ֖ב כָּזֹ֑את כִּֽי־מִמְּךָ֣ הַכֹּ֔ל וּמִיָּדְךָ֖ נָתַ֥נּוּ לָֽךְ׃"(דברי הימים א כט). כלומר וְכִ֨י משלנו נָתַ֥נּוּ לָֽךְ, הרי הַכֹּ֔ל שלך.

כשנמלט דוד מבית מלכותו מפני בנו-עצמו-ובשרו, נרדף ומושפל, שמעי בן גרא יוצא לקראתו ומבזהו ומקללו קללה נמרצת. אבישי בן צרויה מבקש להגן על כבודו ולהסיר את ראשו של המקלל, אך דוד המלך לא מרשה לפגוע בשמעי, בנימוק, "(כִּ֤י) יְ-הוָה֙ אָ֤מַר לוֹ֙ קַלֵּ֣ל אֶת־דָּוִ֔ד וּמִ֣י יֹאמַ֔ר מַדּ֖וּעַ עָשִׂ֥יתָה כֵּֽן׃ ...הַנִּ֤חוּ לוֹ֙ וִֽיקַלֵּ֔ל כִּ֥י אָֽמַר־ל֖וֹ יְ-הוָֽה׃"(שמואל ב טז י-יא).

באותו מאורע ביקש צדוק ליטול עמהם את ארון ה', "וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְצָד֔וֹק הָשֵׁ֛ב אֶת־אֲר֥וֹן הָאֱ-לֹהִ֖ים הָעִ֑יר אִם־אֶמְצָ֥א חֵן֙ בְּעֵינֵ֣י יְ-הוָ֔ה וֶהֱשִׁבַ֕נִי וְהִרְאַ֥נִי אֹת֖וֹ וְאֶת־נָוֵֽהוּ׃ וְאִם֙ כֹּ֣ה יֹאמַ֔ר לֹ֥א חָפַ֖צְתִּי בָּ֑ךְ הִנְנִ֕י יַֽעֲשֶׂה־לִּ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר ט֖וֹב בְּעֵינָֽיו׃"(שמואל ב טו-כה).

כך מתייחס דוד המלך לכל מאורעותיו, בהכנעה ובהסכמה לכל אשר יעשה עמו הקב"ה.