פסוק א:אחד. כאומר ואיך יוכל אחר לאסוף הון רב כ״כ לבנות בית לה׳:
פסוק א:בחר בו אלהים. ואף בו בחר למלוך על ישראל ויטרד מאד בדבר המלוכה:
פסוק א:נער ורך. והוא נער בשנים ומעונג ביותר ולא נסה לטרוח הרבה:
פסוק א:כי לא לאדם. לא בעבור צורך אדם נעשה הבית כ״א לה׳ וא״כ מהצורך לפארו מאד:
פסוק ב:וככל כחי. כאומר והנה אני עשיתי מה שעלי ובכל כחי הכינותי וכו׳:
פסוק ב:הזהב לזהב. הזהב הכינותי על כלי הזהב וכן כולם:
פסוק ב:ומלואים. כן יקראו אבני יקר ע״ש שממלאים את הגומא העשוי במשבצות להושיב בו האבן:
פסוק ג:ברצותי. בעבור שאני מרוצה וחפץ בבית ה׳ הנה יש לי עוד סגולה מיוחדת מזהב וכסף נתתי גם אותה לבית ה׳:
פסוק ג:למעלה מכל וכו׳. ר״ל נוסף על כל אשר הכינותי מאז לבהמ״ק:
פסוק ד:שלשת אלפים. ר״ל וזהו חשבון הסגולה שלשת אלפים וכו׳:
פסוק ד:לטוח וכו׳. חוזר הוא על הזהב כי לא טחום בכסף, ורז״ל אמרו שהכסף האמור כאן ר״ל זהב טוב המכסיף כל הזהבים (ה) לזהב לזהב. את הזהב לכלי הזהב וכו׳:
פסוק ד:ולכל מלאכה וכו׳. ואת כל דבר הנצרך למלאכה הלא המה מסורים ביד החרשים:
פסוק ד:ומי מתנדב. אמר אל העומדים לפניו מי בכם מתנדב מה לחנך את ידו היום בתת נדבה לה׳ וכאומר מעתה התחילו להתנדב על בנין הבית:
פסוק ו:שרי האבות. הם ראשי האבות האמור למעלה:
פסוק ו:ולשרי. ואת השרים הממונים על מלאכת המלך הם שרי הרכוש האמור למעלה:
פסוק ז:ואדרכונים. שם מטבע ידוע אצלם:
פסוק ז:רבו. הוא עשרת אלפים ולא באו עדיין למשקל ככר:
פסוק ח:והנמצא. ואשר נמצא אתו אבנים נתנו אותם לאוצר הבנין:
פסוק ח:על יד יחיאל. על ידו מסרו האבנים והוא הביאם אל האוצר:
פסוק ט:על התנדבם. שמחו על הנדבה כי היתה בלב שלם כי המתנדב ולבו בל עמו הוא נעצב על חסרון הממון:
פסוק י:אלהי ישראל אבינו. מלת אבינו חוזר על ישראל ולפי שיעקב היה תחלה לנודרים ובא לדבר דבריו בעבור הנדבה לזה הזכיר שם ה׳ על ישראל:
פסוק י:מעולם וכו׳. מהעה״ז עד העוה״ב:
פסוק יא:לך וכו׳. ר״ל שגדולה שאני בה והגבורה והתפארת אשר בי והנצחון שעשיתי וההוד שבי הכל המה מידך:
פסוק יא:כי כל וכו׳. מוסב על לך לומר כי כל לך אשר בשמים ובארץ:
פסוק יא:לך וכו׳. אתה הוא הממליך מלכים ואתה הוא המתנשא את כל אשר הועמד להיות לראש:
פסוק יב:מלפניך. ממך הם נתונים:
פסוק יב:לכל. את כל אשר תחפוץ:
פסוק יג:מודים וכו׳. על כל העושר הרב אשר נתת לנו:
פסוק יד:מי אני וכו׳. ר״ל וכי עוצם ידינו גדול כ״כ לעצור כח להתחזק לאסוף הון להתנדב נדבה גדולה כזאת:
פסוק יד:כי ממך. כל העושר הזה בא ממך והבא מידך חזרנו ונתננו לך:
פסוק טו:כי גרים. למול שנותיך ימי שנותינו מעטים המה כימי הגר בארץ נכריה וא״כ הוא מן הנמנע לאסוף הון רב כזה בזמן מועט בעוצם יד לולי ה׳ שהיה לנו:
פסוק טו:ותושבים. ר״ל כל מה שאנחנו תושבים בעולם אין אנו תושבים אלא ככל אבותינו שהלכו להם ומתו וא״כ לגרים נחשב:
פסוק טו:כצל. הפונה בכל עת בנטית השמש כן ימינו על הארץ בכל עת פונה ועובר מהימים הקצובים:
פסוק טו:ואין מקוה. ואין תקוה להאדם להאריך ימיו יותר מן הקצוב:
פסוק טז:כל ההמון. מרבית העושר הזה:
פסוק טז:מידך הוא. מידך באה לנו והכל שלך:
פסוק יז:וידעתי. אתה אלהי הן ידעתי שאתה בוחן לבב האדם לדעת מחשבתו ורוצה אתה ביושר לבב לכן התנדבתי הנדבה ההיא ביושר לבב:
פסוק יז:ראיתי בשמחה. ראיתי אני אשר בשמחה נדרו להתנדב לך א״כ גם המה התנדבו ביושר לבב כמוני:
פסוק יח:שמרה זאת. זכות הנדבה ההיא שמור לעולם:
פסוק יח:ליצר מחשבות. את פעולת מחשבות לבב עמך שהיתה במחשבה טובה ורצויה:
פסוק יח:והכן. אמץ לבבם להפנות אליך:
פסוק יט:ולעשות הכל. את כל דברי התורה וכפל דברו לחזוק:
פסוק יט:אשר הכינותי. את כל דבר הצריך על הבנין:
פסוק כא:זבחים. זבחי שלמים זבחו לרוב:
פסוק כא:לכל ישראל. ר״ל כולם הביאו שלמים:
פסוק כב:לפני ה׳. כדין בשר זבחי שלמים:
פסוק כב:וימליכו שנית. כי בפעם הראשון כשנמלך מפני מחלוקת אדוניה כמ״ש במלכים א׳ לא היו אז כ״א אנשי ירושלים לכן שבו להמליכו בהקהל כל שרי ישראל:
פסוק כב:וימשחו לה׳. ע״פ מצות ה׳ משחוהו למלך:
פסוק כב:ולצדוק. ואת צדוק מנו לכ״ג:
פסוק כג:על כסא ה׳. ר״ל לעשות משפט ה׳:
פסוק כג:כל ישראל. ולא היה מערער עליו:
פסוק כד:נתנו יד. תקעו כפם להיות תחת ממשלתו:
פסוק כה:לעיני כל ישראל. כולם ראו גדולתו:
פסוק כה:הוד מלכות. ר״ל שהיה נראה בעיני כל אשר הוא הגון וראוי למלוכה מפאת עצמו:
פסוק כה:על כל מלך. על שום מלך שהיה לפניו על ישראל:
פסוק כז:שבע שנים. ולא חש לחשוב עוד ששת החדשים שמלך בחברון או לפי שהיה נרדף ששה החדשים לפני אבשלום בנו ולא היה נחשב למלוכה לכן לא חשב למולם אלה ששת החדשים:
פסוק כח:עושר וכבוד. מוסב על מלת שבע לומר שהיה שבע עושר וכבוד:
פסוק כט:הראשונים. כשהיה עוד נרדף מפני שאול:
פסוק כט:על דברי שמואל. ר״ל בספר שמואל:
פסוק כט:ועל דברי נתן וכו׳. גם הם כתבו ספרים ואינם אתנו:
פסוק ל:עם כל מלכותו. ר״ל שמה יסופר דברי דוד עם כל הארצות שמלך עליהם:
פסוק ל:והעתים וכו׳. עתים לטובה עתים לרעה:
