השמחה הגדולה בפרקנו ובתנ"ך בכלל

הקדמה

נאמר בפרקנו:

ו. ויתנדבו שרי האבות ושרי שבטי ישראל ושרי האלפים והמאות ולשרי מלאכת המלך.
ז. ויתנו לעבודת בית האלקים זהב ככרים חמשת אלפים, ואדרכֹּנים רִבּוֹ, וכסף ככרים עשרת אלפים, ונחשת רבו ושמונת אלפים ככרים, וברזל מאה אלף ככרים.
ח. והנמצא אתו אבנים נתנו לאוצר בית ד', על יד יחיאל הגרשני.
ט. וישמחו העם על התנדבם, כי בלב שלם התנדבו לד', וגם דויד המלך שמח שמחה גדולה.

עוד נאמר בפרקנו:

כב. ויאכלו וישתו לפני ד' ביום ההוא בשמחה גדולה, וימליכו שנית לשלמה בן דויד, וימשחו לד' לנגיד, ולצדוק לכהן.

פעמיים כתוב בפרקנו שבני ישראל שמחו שמחה גדולה: בהתנדבות לבנין בית המקדש, ובהמלכת שלמה.

כאשר אנו מתבוננים בתנ"ך כולו מתי שמח העם שמחה גדולה, ניתן לאפיין שלושה סוגים של מעמדות, בהם עם ישראל כולו שמח. שני סוגים מופיעים בפרקנו: בהקשר לחנוכת המשכן ובתי המקדש, ובהמלכת מלכים, וסוג נוסף הוא של שמחה בחגים. יש לציין שאין כוונתי לומר שרק בשלושת הסוגים של מעמדות אלו שמח העם שמחה גדולה, אלא שניתן לאפיין מבין כל המעמדות שלושה סוגים אלו.

א. בחנוכת המשכן ובתי המקדש

1. בחנוכת המשכן, לאחר שאש יצאה מאת ד' ואכלה את העולה ואת החלבים שעל המזבח, נאמר: "וירא העם וירֹנו, ויפלו על פניהם" (ויקרא ט, כד).
2. בפרקנו, בהכנות להקמת בית המקדש הראשון, נאמר: "וישמחו העם על התנדבם, כי בלב שלם התנדבו לד', וגם דויד המלך שמח שמחה גדולה" (דהי"א כט, ט).
3. לאחר חנוכת בית המקדש הראשון בימי שלמה, נאמר: "וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב, על כל הטובה אשר עשה ד' לדוד עבדו ולישראל עמו" (מלכ"א ח, סו, וכעין זה בדהי"ב ז, י).
4. בייסוד בית המקדש השני בימי זרבבל, נאמר: "ורבים בתרועה בשמחה להרים קול" (עזרא ג, יב).
5. בחנוכת בית המקדש השני, נאמר: "וַעֲבַדו בני ישראל, כהניא ולויא ושאר בני גלותא, חנכת בית אלקא דנה בחדוה" (עזרא ו, טז).
6. עוד מצאנו מעין חנוכת הבית בימי חזקיהו: "וידבר יחזקיהו על לב כל הלְוִים המשכילים שֵכֶל טוב לד', ויאכלו את המועד שבעת הימים, מזבחים זבחי שלמים ומתודים לד' אלקי אבותיהם. ויִוָעצו כל הקהל לעשות שבעת ימים אחרים, ויעשו שבעת ימים שמחה. כי חזקיהו מלך יהודה הרים לקהל אלף פרים ושבעת אלפים צאן, והשרים הרימו לקהל פרים אלף וצאן עשרת אלפים, ויתקדשו כהנים לרב. וישמחו כל קהל יהודה והכהנים והלוִים וכל הקהל הבאים מישראל, והגֵרים הבאים מארץ ישראל, והיושבים ביהודה. ותהי שמחה גדולה בירושלם, כי מימי שלמה בן דויד מלך ישראל לא כזאת בירושלם" (דבהי"ב ל, כב-כו). וכתב שם ה"מצודת דוד": "לא היתה שמחה כזאת בירושלים, כי היתה דוגמת חנוכת הבית שעשה שלמה".
7. עוד מצאנו מעמד שהיתה בו שמחה גדולה, והוא לא היה בחנוכת בית המקדש, אלא בחנוכת חומות ירושלים. לעצם השלמת החומה היתה כמובן משמעות בטחונית, כפי שעולה מספר נחמיה פרקים א-ד, ו-ז. אבל לחנוכת החומה היתה משמעות הלכתית לענין המקדש ואכילת הקרבנות, שכן קדשים קלים ומעשר שני נאכלים בכל העיר (זבחים פי"ד מ"ח), וכדי להוסיף על קדושת העיר יש לעשות מעשים מיוחדים, המתוארים שם בפסוקים.
   כך נאמר בספר נחמיה פרק י"ב:
   

   כז. ובחנֻכַּת חומת ירושלם בקשו את הלְוִים מכל מקומֹתם להביאם לירושלם, לעשת חנֻכָּה ושמחה ובתודות ובשיר מצלתים נבלים ובכנֹרות.
   ל. ויִטהרו הכהנים והלְוִים, ויְטהרו את העם ואת השערים ואת החומה.
   לא. ואעלה את שרי יהודה מעל לחומה, ואעמידה שתי תודֹת גדולֹת וְתַהֲלֻכֹת לַימין מעל לחומה לשער האשפֹת.
   מ. ותעמֹדנה שתי התודֹת בבית האלקים, ואני וחצי הסגנים עמי.
   מג. ויזבחו ביום ההוא זבחים גדולים וישמחו, כי האלקים שמחם שמחה גדולה, וגם הנשים והילדים שמֵחו, ותשמע שמחת ירושלם מרחוק".

   ובמשנה במסכת שבועות (פ"ב מ"ב) אמרו: "אחד הנכנס לעזרה, ואחד הנכנס לתוספת העזרה [חיב קרבן עולה ויורד], שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא, ואורים ותומים, וסנהדרין של שבעים ואחד, ובשתי תודות ובשיר. ובית דין מהלכין, ושתי תודות אחריהן, וכל ישראל אחריהם". ובגמרא שם (טו ע"א) אמרו שלמדו זאת מהפסוקים בספר נחמיה.

ב. בהמלכת מלכים

1. בהמלכת שאול אחרי נצחונו על נחש העמוני, נאמר: "וילכו כל העם הגלגל, וימלִכו שם את שאול לפני ד' בגלגל, ויזבחו שם זבחים שלמים לפני ד', וישמח שם שאול וכל אנשי ישראל עד מאד" (שמואל א יא, טו).
2. בפרקנו, בהמלכת שלמה, נאמר: "ויאכלו וישתו לפני ד' ביום ההוא בשמחה גדולה, וימליכו שנית לשלמה בן דויד, וימשחו לד' לנגיד, ולצדוק לכהן".
   כעין זה נאמר גם בספר מלכים (א א, לט-מ): "ויקח צדוק הכהן את קרן השמן מן האהל, וימשח את שלמה, ויתקעו בשופר, ויאמרו כל העם: יחי המלך שלמה. ויעלו כל העם אחריו, והעם מחלְלים בחלִלים, ושמחים שמחה גדולה, ותִבָּקע הארץ בקולם".
3. בהמלכת יואש מלך יהודה, נאמר: "ויוצִא את בן המלך, ויתן עליו את הנזר ואת העֵדוּת, וימלִכו אֹתו וימשחֻהו, ויכו כף ויאמרו: יחי המלך... והנה המלך עֹמֵד על העמוד כמשפט, והשרים והחצֹצרות אל המלך, וכל עם הארץ שָׂמֵחַ ותֹקֵע בחצֹצרות" (מלכים ב יא, יב-יד).

ג. בחגים

1. בחג המצות בימי חזקיהו, נאמר: "ויעשו בני ישראל הנמצאים בירושלם את חג המצות שבעת ימים בשמחה גדולה, ומהללים לד' יום ביום, הלְוִים והכהנים בכלי עֹז לד'" (דבהי"ב ל, כא).
2. בראש השנה בימי עזרא ונחמיה, נאמר: "וילכו כל העם לאכֹל ולשתות ולשלֹח מנות, ולעשות שמחה גדולה, כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם" (נחמיה ח, יב).
3.  בחג הסוכות בימי עזרא ונחמיה, נאמר: "ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות, וישבו בסכות, כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא, ותהי שמחה גדולה מאד" (שם, יז).

שלושה סוגי מעמדות אלו מאחדים את עם ישראל בשלושה תחומים: תחת הנהגת המלך, בהתאספות העם לחוג את החגים, ובעלייתם למקדש.

יהי רצון שנזכה לראות בקרוב במלכות מלך המשיח ובבנין בית המקדש בשמחה גדולה, ולעבוד שם את ד' בשמחה גדולה.