פרידה מדוד המלך
כִּי לֹא לְאָדָם הַבִּירָה
בתחילת הפרק פונה דוד המלך לקהל ישראל ואומר להם כי אמנם בנין המקדש לכל תכניתו משימה קשה לביצוע, מה גם שמוטלת על נער צעיר כשלמה, שהיה אז בגיל שתים עשרה בלבד; אך הקב''ה הוא המעוניין שיבנו בית לשמו, לפיכך ייתן את האמצעים הדרושים לשלמה ואת הכישורים המתאימים לבניין הבית, ואף יסייע לבניינו מחוץ לדרך הטבע, "כִּ֣י לֹ֤א לְאָדָם֙ הַבִּירָ֔ה כִּ֖י לַי-הוָ֥ה אֱ-לֹהִֽים׃". כלומר המקדש, הנקרא בירה, "לא תתייחס בינתו לאדם אלא לה' שישלח עזרו מקודש אל הבניין למעלה מדרך הטבע, ובמעשה המיוחס אל הא-להים יבחר תמיד אמצעיים חלושי החומר ושלמי (מלשון שלמים) הצורה שיחול עליהם עזרתו לפי מעלת נפשם בקודש"(מלבי"ם).
כִּי־מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ
דוד המלך הקדיש הרבה כסף וזהב שנתנו לו במשך שנות מלכותו, וגם בימי מלחמת גלית, לבנות בית לקב"ה. הוא האמין ביכלתו של שלמה לבנות את הבית, בפרט לאחר שראה את תנועת ההתנדבות הגדולה. דוד מצא לנכון לשבח את ה' וללמד את העם כי המתנדבים השונים נתנו משל הקב"ה לקב"ה ולא משלהם לקב"ה, וממילא אין מקום לגאווה ולזחיחות הדעת.
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ
וַיְבָ֤רֶךְ דָּוִיד֙ אֶת־יְ-הוָ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־הַקָּהָ֑ל וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗יד בָּר֨וּךְ אַתָּ֤ה יְ-הוָה֙ אֱ-לֹהֵי֙ יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֔ינוּ מֵעוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם׃
(דברי הימים א כט י)
דוד משבח בתחילה את ה' ומכנהו בתואר: "אֱ-לֹהֵי֙ יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֔ינוּ". שואל הרד"ק מדוע אמר דוד "אֱ-לֹהֵי֙ יִשְׂרָאֵ֣ל" דווקא, ולא 'א-להי אברהם' או יצחק?
מסביר הרד"ק שיעקב היה הראשון שרצה לבנות את בית המקדש, באמרו: "וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֙מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱ-לֹהִ֑ים"(בראשית כח כב). פירוש נוסף מביא הרד"ק בשם המדרש, כי לאחר שראה דוד תנועת התנדבות גדולה, זכר את יעקב שהיה ראשון לנודרים כמו שכתוב: "וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר"(בראשית כח כ).
המלבי"ם מסביר שדוד הזכיר את יעקב משום שאמר "אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱ-לֹהִ֔ים".
לְךָ יְ-הוָה...
דוד משבח את ה' ואומר:
לְךָ֣ יְ֠-הוָה הַגְּדֻלָּ֨ה וְהַגְּבוּרָ֤ה וְהַתִּפְאֶ֙רֶת֙ וְהַנֵּ֣צַח וְהַה֔וֹד כִּי־כֹ֖ל בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֑רֶץ לְךָ֤ יְהוָה֙ הַמַּמְלָכָ֔ה וְהַמִּתְנַשֵּׂ֖א לְכֹ֥ל ׀ לְרֹֽאשׁ׃
(דברי הימים א כט יא)
"הַגְּדֻלָּ֨ה" - הנהגה הכוללת את הסיבה הראשונה והאחרונה, כלומר, הקב"ה מנהיג את כל מערכת הטבע מראש ועד סוף.
"וְהַגְּבוּרָ֤ה" - הקב"ה משדד את מערכות הטבע ומחולל נסים גלויים.
"וְהַתִּפְאֶ֙רֶת֙" - הנהגה המאפיינת השגחה פרטית, המסבירה את השכר והעונש בכל פעולה. מדה זו היא יפה ומפוארת כאשר כולם נוכחים לדעת שאין במשפטי ה' נפתל ועקש.
"וְהַנֵּ֣צַח וְהַה֔וֹד" - הכוונה על הנהגת ה' שהיא למעלה מהזמן ומהמקום, ושייכת רק לעולם הרוחני ולא לעולמנו.
"הַמַּמְלָכָ֔ה" - לא רק המלוכה שייכת לה', אומר דוד, אלא אפילו הממלכה, הכוונה כל העולמות וכל הנבראים, כולם שייכים לקב"ה.
וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ
וְהָעֹ֤שֶׁר וְהַכָּבוֹד֙ מִלְּפָנֶ֔יךָ וְאַתָּה֙ מוֹשֵׁ֣ל בַּכֹּ֔ל וּבְיָדְךָ֖ כֹּ֣חַ וּגְבוּרָ֑ה וּבְיָ֣דְךָ֔ לְגַדֵּ֥ל וּלְחַזֵּ֖ק לַכֹּֽל׃
(דברי הימים א כט יב)
כוונת הדברים: כאשר אדם נותן לחברו מתנה הרי המתנה עברה מרשות הנותן לרשות המקבל. ואילו הקב"ה נותן לאדם מתנה והוא עדיין ממשיך לשלוט עליה כי אם לא ירצה להשאירה בידו יש באפשרותו לקחתה ממנו ולהעבירה לאדם אחר או אפילו לאבדה [הערת המערכת: עיין ויקרא רבה לא ד]. מאחר וכל העושר מלפניך עלינו להודות לך ולא להחזיק טובה לעצמנו גם אם אנחנו התנדבנו כי בעצם לא משלנו התנדבנו רק משלך, "כִּֽי־מִמְּךָ֣ הַכֹּ֔ל וּמִיָּדְךָ֖ נָתַ֥נּוּ לָֽךְ"(דברי הימים א כט יד).
דוד נפרד משלמה ומוסר בידו ממלכה אדירה, עושר לרוב והדרכה רוחנית מלאה, בנוסף להנחיות בענייני מלוכה. עתה ישב שלמה על כסא דוד אביו ויחל בתפקידו כמלך, אשר במרכז פעולותיו: בנין בית המקדש.
באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי ח"ן – מלכים'