פסוק א:המשרתים. חוזר הוא על המחלקות:
פסוק א:ולכל גבור חיל. כפל הדבר לומר שאיש לא נעדר מכל הגבורים:
פסוק ב:על רגליו. כאומר עם כי תשש כחו בעבור הזקנה עכ״ז התחזק לעמוד על רגליו לכבוד שרי ישראל הנאספים אליו:
פסוק ב:עם לבבי לבנות. עם לבבי היה לבנות בית וכו׳ וגם הכינותי כל המצטרך לה:
פסוק ג:ודמים שפכת. ולכן מנעו לבנות וכאשר מנע מלהניף ברזל על המזבח על שעושים ממנו כלי רציחה:
פסוק ד:ויבחר וכו׳. כאומר אולם לא לעון יחשב הדם ההוא ולא נמאסתי בעבור זה מן מלוכה אלא נבחרתי עד עולם כל ימי חיי:
פסוק ד:בחר לנגיד. להיות מלך מזרעו:
פסוק ד:בית אבי. בחר את בית אבי:
פסוק ה:ויבחר בשלמה. בא לרמז שלא נשא בחטא את בת שבע כ״א היתה בחטא לא היה נבחר בנה למלוכה הואיל ובניו מרובים ויש א״כ מי למלוך זולתו:
פסוק ו:לי לבן. להיות אהוב לי כבן:
פסוק ו:לאב. לחמול עליו כאב על בנו:
פסוק ז:כיום הזה. אשר עתה הוא מתחזק לעשות מצות ה׳:
פסוק ח:לעיני כל ישראל. ר״ל בפני כולכם אני מזהיר אתכם לאמר שמרו ודרשו וכו׳:
פסוק ח:ובאזני אלהינו. כאומר וה׳ יהיה לעד:
פסוק ח:למען תירשו. למען יתקיים לכם ירושת הארץ ולהנחיל אותה לבניכם ובניכם לבניהם וכן עד עולם:
פסוק ט:דע את אלהי אביך. כאומר חקור בשכלך לדעת אותו ואם תקצר השכל עכ״ז לא תעזבנו כי אלהי אביך הוא וסמוך על הקבלה כי בודאי האב מעמיד את בנו על האמת:
פסוק ט:ובנפש חפצה. ר״ל מאהבה ומרצון ולא מיראת העונש:
פסוק ט:דורש ה׳. דרושים הם לפניו לדעת כל מה בהם:
פסוק ט:וכל יצר מחשבות. כל פעולת המחשבות הוא מבין:
פסוק ט:אם תדרשנו. להשכיל גדולת רוממותו:
פסוק ט:ימצא לך. ר״ל יפתח לבבך לדעת ולהבין:
פסוק ט:יזניחך לעד. יעזבך לעולם אם לא תשוב לו:
פסוק י:ראה עתה. הגדולה הנתונה לך מה׳:
פסוק י:למקדש. להיות לו למקדש:
פסוק יא:ויתן דויד וכו׳. ר״ל למדו ומסר בידו:
פסוק יא:האולם. אשר לפני ההיכל:
פסוק יא:ואת בתיו. בית החליפות שמזה ומזה:
פסוק יא:ובית הכפורת. הוא בית קדש הקדשים:
פסוק יב:כל אשר היה ברוח עמו. ר״ל אשר נגלה לו ברוח הקדש תבנית הנעשית לחצרות וכו׳:
פסוק יב:לאוצרות בית האלהים. אשר בהם יניחו הנדבות על תיקון בדק הבית:
פסוק יב:ולאוצרות הקדשים. אשר בהם יניחו הממון שעל קרבנות הצבור:
פסוק יג:ולמחלקות. גם מסר בידו סדר מחלקות הכהנים והלוים והממונים על כל מלאכת עבודת הבית ואת תבנית כל כלי עבודה:
פסוק יד:לזהב. לכלי הזהב מסר בידו במשקל הראוי לזהב לכל כלי וכלי:
פסוק יד:לכל כלי הכסף במשקל. ר״ל למשקל הראוי לכסף כי לא ישוה משקל הכסף למשקל הזהב:
פסוק טו:ומשקל. גם מסר לו משקל לעשרה המנורות שעשה שלמה מזהב הם ונרותיהם העשויין כעין, בזיכין לשום בהם השמן והפתילות:
פסוק טו:במשקל מנורה. כמה יהיה במשקל של כ״א משקל נרותיה:
פסוק טו:ולמנורות הכסף. עשויים להעמידם בלשכת הכהנים להאיר להם בעת יאכלו הקדשים בלילות:
פסוק טו:כעבודת. כפי המשקל הראוי לפי מלאכת תבניתה:
פסוק טז:ואת הזהב וכו׳. משקל הזהב להשלחנות העשויות למערכת לחם הפנים:
פסוק טז:וכסף. משקל הכסף לשלחנות הכסף העומדים בעזרה להפשיט עליהם את הקרבנות ועם שלא הוזכרו בבנין שלמה נזכרים הם בבנין יחזקאל וכן היו בבית שלמה:
פסוק יז:והמזלגות וכו׳. גם מסר לו תבנית כל הכלים האלה:
פסוק יז:זהב טהור. שהיה מזהב טהור:
פסוק יז:במשקל. כמה יהיה משקל כ״א:
פסוק יח:ולמזבח. את המזבח שהיה מזהב מזוקק מסר לו כמה יהיה משקלו:
פסוק יח:ולתבנית המרכבה. וחוזר ומפרש שהם הכרובים שעמדו בארץ להיות פורשים כנפיהם לסכך על הארון והיו דומים למעשה חיות המרכבה אשר פני אדם להנה כי גם אל הכרובים היה פני תינוק:
פסוק יט:הכל בכתב. ר״ל כן אמר דויד לשלמה הנה לך הכל מסודר בכתב אשר מיד ה׳ עלי השכיל ר״ל אשר באה עלי מידו להשכילני כל מלאכות התבנית של הבית וכל כליו:
פסוק כ:אל תירא. לחשוב שלא תוכל לגמור את הכל:
פסוק כ:עד לכלות. עד אשר תשלים את הכל:
פסוק כא:לכל עבודת. המופקדים לכל עבודת בית האלהים:
פסוק כא:ועמך. הם יהיו עמך לעזור בכל מלאכה:
פסוק כא:לכל נדיב. את כל מהם אשר נדבו לבו בחכמה להשכיל לעשות את כל העבודה המצטרך אל הבנין:
פסוק כא:לכל דבריך. המה נכונים לעשות את כל דבריך: