פסוק א:וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת־כָּל־שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל, כמפורט לעיל: שָׂרֵי הַשְּׁבָטִים וְשָׂרֵי הַמַּחְלְקוֹת הַמְשָׁרְתִים אֶת־הַמֶּלֶךְ וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְשָׂרֵי כָל־רְכוּשׁ־וּמִקְנֶה שלַמֶּלֶךְ וּלְבָנָיו שהתאספו עִם־הַסָּרִיסִים, הפקידים וְהַגִּבּוֹרִים וּלְכָל־גִּבּוֹר חָיִל אֶל־יְרוּשָׁלִָם.
פסוק ב:וַיָּקָם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל־רַגְלָיו, וַיֹּאמֶר: שְׁמָעוּנִי, אַחַי וְעַמִּי! אֲנִי עִם־לְבָבִי, רצוני, תשוקתי לִבְנוֹת בֵּית מְנוּחָה לַאֲרוֹן בְּרִית־ה' וְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ, וַהֲכִינוֹתִי את כל הדרוש כדי לִבְנוֹת.
פסוק ג:וְאולם הָאֱלֹהִים אָמַר לִי: "לֹא־תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי, כִּי אִישׁ מִלְחָמוֹת אַתָּה, וְדָמִים שָׁפָכְתָּ".
פסוק ד:וַיִּבְחַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּי מִכֹּל בֵּית־אָבִי לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, כִּי בִיהוּדָה בָּחַר ה' משכבר לְנָגִיד. ייתכן שכבר בימי חייו של יעקב היה יהודה ראש ומנהיג לאחיו אף על פי שלא היה הבכור ולא קיבל מינוי רשמי כלשהו. וּבְבֵית יְהוּדָה נבחר בֵּית אָבִי, וּבִבְנֵי אָבִי – בִּי רָצָה ה' לְהַמְלִיךְ אותי עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל.
פסוק ה:וּמִכָּל־בָּנַי, כִּי רַבִּים הם הבָּנִים שנָתַן לִי ה', וַיִּבְחַר בִּשְׁלֹמֹה בְנִי לָשֶׁבֶת עַל־כִּסֵּא מַלְכוּת ה' עַל־יִשְׂרָאֵל. הבחירה בשלמה מבוססת גם על הבטחתו של דויד לבת-שבע, אבל גם על דברים שמסר לו הנביא עוד בזמן לידתו של שלמה.
פסוק ו:וַיֹּאמֶר לִי: "שְׁלֹמֹה בִנְךָ הוּא־יִבְנֶה בֵיתִי וַחֲצֵרוֹתָי, כִּי־בָחַרְתִּי בוֹ לִי לְבֵן וַאֲנִי אֶהְיֶה־לּוֹ לְאָב.
פסוק ז:וַהֲכִינוֹתִי אֶת־מַלְכוּתוֹ עַד־לְעוֹלָם, אִם־יֶחֱזַק לַעֲשׂוֹת מִצְוֹתַי וּמִשְׁפָּטַי כַּיּוֹם הַזֶּה". התנאי הזה, שייאמר אחר כך גם לשלמה, עשוי להיות אמירה כללית המופנית לעם ישראל, אבל ייתכן שיש לו גם משמעות מעשית כלפיהם – מחובתו של העם לשים לב להתנהגותו של המלך ולבחון אם הוא נוהג כדת וכדין.
פסוק ח:וְעַתָּה אני מצווה לְעֵינֵי כָל־יִשְׂרָאֵל, בפניכם, קְהַל־ה', וּבְאָזְנֵי אֱלֹהֵינוּ: שִׁמְרוּ וְדִרְשׁוּ את כָּל־מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם, לְמַעַן תִּירְשׁוּ אֶת־הָאָרֶץ הַטּוֹבָה גם הלאה, וְהִנְחַלְתֶּם אותה לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם עַד־עוֹלָם.
פסוק ט:הדברים הבאים הם דברי רוממות הנאמרים בסגנון פיוטי. את חלקם אמר דויד מול לפני הקהל, ואת חלקם – באופן פרטי. וְאַתָּה, שְׁלֹמֹה־בְנִי, דַּע אֶת־אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, כִּי ידיעתו של ה' אינה מקפת רק את מעשיו של האדם, אלא גם כָל־לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ ה', וְכָל־יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין. אִם־תִּדְרְשֶׁנּוּ, תחפש אותו ותלך אחריו – הוא יִמָּצֵא לָךְ, וְאִם־תַּעַזְבֶנּוּ – יַזְנִיחֲךָ לָעַד.
פסוק י:רְאֵה עַתָּה כִּי־ה' בָּחַר בְּךָ לִבְנוֹת־בַּיִת לַמִּקְדָּשׁ. חֲזַק, התחזק וַעֲשֵׂה!
פסוק יא:לאחר שהודיע דויד לכל ישראל את התכניות הגדולות והסביר שהוא לא יבצע אותן אלא שלמה, הוא מעביר לבנו את התפקיד גם באופן פרטי. וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת־תַּבְנִית הָאוּלָם וְאֶת־בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו, אוצרותיו וַעֲלִיֹּתָיו וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִים וּבֵית הַכַּפֹּרֶת, קודש הקודשים
פסוק יב:וְתַבְנִית כֹּל אֲשֶׁר הָיָה בָרוּחַ, בהשראה הנבואית שעִמּוֹ לְחַצְרוֹת בֵּית־ה' וּלְכָל־הַלְּשָׁכוֹת סָבִיב, לְאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּלְאֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים. כפי שנאמר במקום אחר, דויד גיבש את התכניות הללו עוד בעצתו של שמואל הנביא.
פסוק יג:וּלְמַחְלְקוֹת, משמרות הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וּלְכָל־מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית־ה' וּלְכָל־כְּלֵי עֲבוֹדַת בֵּית־ה'. הוא מוסר לשלמה גם את צורת הכלים.
פסוק יד:לַזָּהָב בַּמִּשְׁקָל הנדרש ליצירת כלי הזָּהָב, כך לְכָל־כְּלֵי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה. וכיוצא בזה, לְכֹל כְּלֵי הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל, לְכָל־כְּלֵי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה. שלמה קיבל רשימות מפורטות איזה חומר נמצא, ומה צריך לעשות בו בכל כלי וכלי.
פסוק טו:וּמִשְׁקָל לִמְנֹרוֹת הַזָּהָב וְנֵרֹתֵיהֶם, כלי קיבול השמן, גם הם של זָהָב, בְּמִשְׁקַל מסוים לכל מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ. שלא כבמשכן, שבו עמדה רק מנורה אחת, ורק בה התקיימה מצוות ההדלקה, בבית המקדש עמדו כמה וכמה מנורות זהב. וְלִמְנֹרוֹת הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לִמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ, כַּעֲבוֹדַת מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה. בפועל, לא נזכר שהיו בתוך המקדש מנורות כסף, וגם במשכן לא היו כלי כסף מקושטים.
פסוק טז:וְאֶת־הַזָּהָב במִשְׁקָל שנועד לְשֻׁלְחֲנוֹת הַמַּעֲרֶכֶת של לחם הפנים לְכל שֻׁלְחָן וְשֻׁלְחָן, וְכֶסֶף לְשֻׁלְחֲנוֹת הַכָּסֶף, שנועדו לסייע בעבודות שונות.
פסוק יז:וְהַמִּזְלָגוֹת, מעין קלשונות לאחיזת בשר הקרבנות, וְהַמִּזְרָקוֹת, כלי קיבול לדם הנזרק על המזבח, וְהַקְּשָׂוֹת, מעין צינורות דקים המורכבים קומות קומות מעל לשולחן כדי להניח עליהם את הלחם. או: כלי קיבול לניסוך וכדומה, זָהָב טָהוֹר, וְלִכְפוֹרֵי הַזָּהָב, מין מזרקים או טסים לכיסוי, בְּמִשְׁקָל לִכְפוֹר וּכְפוֹר. וְלִכְפוֹרֵי הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לִכְפוֹר וּכְפוֹר.
פסוק יח:וּלְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת היה זָהָב מְזֻקָּק בַּמִּשְׁקָל, וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה, שהם הַכְּרוּבִים זָהָב להיות פֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל־אֲרוֹן בְּרִית־ה'.
פסוק יט:דויד מסכם: הַכֹּל ניתן בִּכְתָב מִיַּד ה' אשר עָלַי הִשְׂכִּיל, החכים אותי, כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית. שלמה לא קיבל רק הדרכה בעלמא אלא תכנית שלמה ומפורטת הכוללת הן את האדריכלות והן את פרטי הבניין. אמנם המקדש לא נבנה כמו המשכן, שנעשה בהוראה ישירה מפי ה' על כל פרט ופרט, אבל דויד הדגיש שגם התכנית שמסר לבנו באה בהשראה עליונה. כאשר שלמה יבצע את הדברים, הוא יפעל לפי התבנית שקיבל מאביו, גם אם האחראים בפועל על המימוש יהיו האדריכלים ובעלי המלאכה מצור.
פסוק כ:מדובר במפעל גדול ומורכב. ייתכן שאדם צעיר העומד בפני משימה נכבדת זו בתחילת שנות מלכותו יחשוש או יעכב את העבודה. וַיֹּאמֶר אפוא דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ: חֲזַק וֶאֱמַץ וַעֲשֵׂה, אַל־תִּירָא וְאַל־תֵּחָת. כִּי ה' אֱלֹהִים אֱלֹהַי עִמָּךְ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ עַד־לִכְלוֹת, שתכלה כָּל־מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית־ה'. אתה מובטח שתהיה לך עזרה משמים.
פסוק כא:וְהִנֵּה מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מוכנות לְכָל־עֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים, וְעִמְּךָ בְכָל־מְלָאכָה יהיו לְכָל־נָדִיב בַּחָכְמָה, כל מי שמתנדב בחכמתו לְכָל־עֲבוֹדָה, וְהַשָּׂרִים וְכָל־הָעָם נשמעים לְכָל־דְּבָרֶיךָ. הכול מוכן בעבורך, התכנית, האמצעים וההתארגנות האנושית.
