זה הוא בית ה' וזה מזבח
בסוף הפרק הקודם נאמר:
וַיִּבֶן֩ שָׁ֨ם דָּוִ֤יד מִזְבֵּ֙חַ֙ לַי-הוָ֔ה וַיַּ֥עַל עֹל֖וֹת וּשְׁלָמִ֑ים וַיִּקְרָא֙ אֶל־יְ-הוָ֔ה וַיַּֽעֲנֵ֤הוּ בָאֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם עַ֖ל מִזְבַּ֥ח הָעֹלָֽה׃
וַיֹּ֤אמֶר יְ-הוָה֙ לַמַּלְאָ֔ךְ וַיָּ֥שֶׁב חַרְבּ֖וֹ אֶל־נְדָנָֽהּ׃
בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא בִּרְא֤וֹת דָּוִיד֙ כִּי־עָנָ֣הוּ יְ-הוָ֔ה בְּגֹ֖רֶן אָרְנָ֣ן הַיְבוּסִ֑י וַיִּזְבַּ֖ח שָֽׁם׃
וּמִשְׁכַּ֣ן יְ֠-הוָה אֲשֶׁר־עָשָׂ֨ה מֹשֶׁ֧ה בַמִּדְבָּ֛ר וּמִזְבַּ֥ח הָעוֹלָ֖ה בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא בַּבָּמָ֖ה בְּגִבְעֽוֹן׃
וְלֹא־יָכֹ֥ל דָּוִ֛יד לָלֶ֥כֶת לְפָנָ֖יו לִדְרֹ֣שׁ אֱ-לֹהִ֑ים כִּ֣י נִבְעַ֔ת מִפְּנֵ֕י חֶ֖רֶב מַלְאַ֥ךְ יְ-הוָֽה׃
(דברי הימים א כא כו-ל)
האש יורדת מן השמים ויש בכך מסר. האש שירדה על המשכן במדבר יורדת עתה על המזבח שדוד בנה. דוד מנסה לעזוב את המזבח החדש וללכת אל גבעון, אך החרב הנשלפת שוב בידי המלאך מונעת זאת ממנו. המלך דוד מבין את המסר ומגיע למסקנה ששינתה את ההיסטוריה הישראלית:
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔יד זֶ֣ה ה֔וּא בֵּ֖ית יְ-הוָ֣ה הָאֱ-לֹהִ֑ים וְזֶה־מִּזְבֵּ֥חַ לְעֹלָ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃
(דברי הימים א כב א)
דוד מבין שתקופת הבמות נגמרה. מרגע זה ואילך יש רק מקום אחד קבוע להקרבה והוא הר הבית בירושלים. כל שאר המקומות נפסלו.
עזרא הסופר מלמד אותנו שאין מדובר במקום חדש, אלא בהליך חזרה למקורות, שהרי בהמשך ספר דברי הימים אנו מוצאים:
וַיָּ֣חֶל שְׁלֹמֹ֗ה לִבְנ֤וֹת אֶת־בֵּית־יְ-הוָה֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם בְּהַר֙ הַמּ֣וֹרִיָּ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִרְאָ֖ה לְדָוִ֣יד אָבִ֑יהוּ אֲשֶׁ֤ר הֵכִין֙ בִּמְק֣וֹם דָּוִ֔יד בְּגֹ֖רֶן אָרְנָ֥ן הַיְבוּסִֽי׃
(דברי הימים ב ג א)
הר המוריה הוא המקום בו בנה אברהם אבינו מזבח בעקדת יצחק.
כשם שעזרא מחזיר אותנו במפורש לימי אברהם, יתכן שהוא מחזיר אותנו ברמז גם לימי אדם הראשון. דוד המלך מצא עצמו מהצד השני של להט החרב המתהפכת. בימי אדם הראשון אי אפשר היה לחזור לגן עדן, למקום ממנו נוצר אדם הראשון בגלל חרב המלאך.
באותו יום מיוחד, לא היה יכול גם דוד המלך לעזוב את המקום וללכת משם להקריב בגבעון, בגלל החרב.
כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולם לבנות בהן בית לד' ולהקריב בהם קרבן, ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המוריה... שנאמר "וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔יד זֶ֣ה ה֔וּא בֵּ֖ית יְ-הוָ֣ה הָאֱ-לֹהִ֑ים וְזֶה־מִּזְבֵּ֥חַ לְעֹלָ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃"(דברי הימים א כב א) ואומר "זֹאת־מְנוּחָתִ֥י עֲדֵי־עַ֑ד"(תהילים קלב יד).
המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנים אותו ממקומו לעולם, שנאמר: "וְזֶה־מִּזְבֵּ֥חַ לְעֹלָ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃", ובמקדש נעקד יצחק אבינו שנאמר: "וְלֶ֨ךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּרִיָּ֑ה"(בראשית כב ב) ונאמר בדברי הימים: "וַיָּ֣חֶל שְׁלֹמֹ֗ה לִבְנ֤וֹת אֶת־בֵּית־יְ-הֹוָה֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם בְּהַר֙ הַמּ֣וֹרִיָּ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִרְאָ֖ה לְדָוִ֣יד אָבִ֑יהוּ אֲשֶׁ֤ר הֵכִין֙ בִּמְק֣וֹם דָּוִ֔יד בְּגֹ֖רֶן אׇרְנָ֥ן הַיְבוּסִֽי׃"(דברי הימים ב ג א). ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק... ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא, אמרו חכמים "אדם ממקום כפרתו נברא".
(בית הבחירה פ"א ה"ג, פ"ב ה"א-ה"ב)
הבה נתפלל כי גם אנו נזכה לחזור למדרגה זו של גילוי שכינה, במקום יסוד חיינו, אבן השתיה.
באדיבות הרב, מתוך 'ארץ חמדה' גליון כי תשא תשע"ד