פסוק א:זה הוא וכו׳. במקום הזה יבנה הבית:
פסוק א:מזבח לעולה. לפי שרוב הקרבנות הקבועים המה עולות לזה נקרא מזבח העולה:
פסוק ב:את הגרים. הם הגבעונים:
פסוק ג:למסמרים וכו׳. לעשות מסמרים המצטרכים אל הדלתות:
פסוק ג:ולמחברות. ר״ל לחבר קרש אל קרש:
פסוק ג:אין משקל. לא היה מאפשר לדעת המשקל לגודל הרבוי:
פסוק ה:והבית לבנות. הבית אשר עליו לבנות לה׳ מהראוי להגדיל הבנין למעלה להיות לשם וכו׳ לזה אכינם לו צורך הבנין להקל מעליו:
פסוק ח:דם לרוב שפכת. עם שנלחם מלחמות ה׳ מ״מ מנעו מבנות את הבית כמו שמנע להניף ברזל על המזבח על שעושים מהם כלי רציחה:
פסוק ט:איש מנוחה. יהיה חפצו במנוחה ולא יתגרה במי:
פסוק ט:והניחותי לו. אתן לו מנוחה מאויביו ולא יתגרה מי בו:
פסוק ט:ושלום וכו׳. זכרון שמו הוא לאות על השלום:
פסוק י:לבן. חביב כבן לאביו:
פסוק י:לאב. לחמול עליו כאב על בנו:
פסוק י:עד עולם. לזרעו אחריו:
פסוק יב:ויצוך על ישראל. ר״ל יתן בלבך בינה לדעת לצוות את ישראל את המעשה אשר יעשון ובתת הבינה הרי הוא כאלו הוא מצוך על ישראל:
פסוק יב:ולשמור. גם יתן לך בינה לשמור את התורה:
פסוק יג:אז תצליח וכו׳. הוא כמו הפוך כאומר אם תשמור וכו׳ אז תצליח:
פסוק יג:חזק ואמץ. בדבר הנהגת המלוכה:
פסוק יד:בעניי. ר״ל עם שאני נחשב לעני מול צורך הראוי לבנין בית ה׳ הנה הכינותי זהב וכו׳:
פסוק יד:ועליהם. ע״כ האמור למעלה הוא חוזר:
פסוק טו:וכל חכם וכו׳. כל מין חכם בכל מיני מלאכה:
פסוק טז:לזהב. הן למלאכת הזהב וכו׳:
פסוק טז:אין מספר. אל החכמים:
פסוק טז:קום. הוא ענין לשון זרוז:
פסוק יח:הלא ה׳. ר״ל וכה אמר להם הלא ה׳ וכו׳:
פסוק יח:ונכבשה. כבשנו ולכדנו את הארץ:
פסוק יח:לפני ה׳ וכו׳. ר״ל בעזר ה׳ וע״י עמו:
פסוק יט:ובנו. גם אתם תסייעו לבני בבנין:
פסוק יט:הנבנה. כי בעת ההבאה כבר בנויה: