מדוע לא בנה דוד המלך את בית המקדש?
הקדמה
נאמר בפרקנו (א כב, ז-י):
ז. ויאמר דוד לשלמה: בנו (בני קרי), אני היה עם לבבי לבנות בית לשם ד' אלקי.
ח. ויהי עלי דבר ד' לאמר: דם לרֹב שפכת, ומלחמות גדֹלות עשית, לא תבנה בית לשמי, כי דמים רבים שפכת ארצה לפני.
ט. הנה בן נולד לָךְ, הוא יהיה איש מנוחה, והניחותי לו מכל אויביו מסביב, כי שלֹמֹה יהיה שמו, ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו.
י. הוא יבנה בית לשמי, והוא יהיה לי לבן, ואני לו לאב, והכינותי כסא מלכותו על ישראל עד עולם.
כעין זה אמר דוד גם לשרי ישראל:
שמעוני אחי ועמי: אני עם לבבי לבנות בית מנוחה לארון ברית ד' ולהדֹם רגלי אלקינו, והכינותי לבנות. והאלקים אמר לי: לא תבנה בית לשמי, כי איש מלחמות אתה ודמים שפכת. ויבחר בשלמה בני לשבת על כסא מלכות ד' על ישראל. ויאמר לי: שלמה בנך הוא יבנה ביתי וַחֲצֵרוֹתָי, כי בחרתי בו לי לבן, ואני אהיה לו לאב.
(דהי"א כח, ב-ו)
השאלות
נימוק זה שאמר דוד מעורר שתי שאלות:
- הן בדברי נתן לדוד, בספר שמואל (ב פ"ז) ובספר דברי הימים (א פי"ז), והן בדברי שלמה לחירם בספר מלכים (פ"ה), לא נאמר נימוק זה, אלא אדרבא, נאמרו שם נימוקים אחרים, ומדוע אמר דוד שהנימוק שאמר לו ד' היה: "דם לרב שפכת, ומלחמות גדֹלות עשית, לא תבנה בית לשמי, כי דמים רבים שפכת ארצה לפני"?
- המלחמות שנלחם דוד לא היו מלחמות מיותרות, אלא "מלחמות ד'", שעליהן אמרה לו אביגיל הנביאה: "כי עשה יעשה ד' לאדנִי בית נאמן, כי מלחמות ד' אדנִי נלחם, ורעה לא תמצא בך מימיך" (שמ"א כה, כח), ואם כן מדוע נמנע מדוד בגללן לבנות את בית המקדש?
כבר הקשה האברבנאל בפירושו לספר שמואל (ב פרק ה בשאלה הששית):
למה לא רצה ד' יתברך שיבנה דוד את הבית? ...ואם נאמר שהיתה הסיבה בזה לפי שדוד שפך דמים רבים - הנה זה יחשב לצדקה, כי הם דמי אויבי ד'!
ולא הרג מבני ישראל, כי אם מהאויבים!
והנה שלמה שפך דם יואב, ודם אדוניהו אחיו, ודם שמעי בן גרא (מל"א ב, כה-לד-מו), והיו מבני ישראל!
ואם נאמר שהיו אלה חייבי מיתה, אין ספק שיותר היו חייבים בה אויבי ד' הפלשתים שהרג דוד!
א. תשובות הרד"ק לשאלה הראשונה
על השאלה הראשונה - שבספר שמואל ובספר מלכים לא נאמר נימוק זה - כתב הרד"ק (דהי"א כב, ח):
זה לא מצאנו שאמר לו ד', אבל דוד אמר כן בליבו כי מפני זה מנעהו ד' לבנות הבית.
או נתן הנביא אמר לו כן. ואף על פי שלא נכתב בספר שמואל, נמצא כמוהו רבים, כמו: 'ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו' (דברים א, כב, שלא נזכר בפרשת המרגלים בפרשת שלח לך).
מדברי הרד"ק בהסברו הראשון נראה שהוא אינו מסכים להסברים שכתבו המפרשים בביאור דברי נתן לדוד. שכן אם נתן נימק לדוד מדוע מנעו ד' מלבנות את בית המקדש, שוב אין מקום לכך שדוד יפרש לעצמו נימוקים אחרים. אלא נראה שהרד"ק למד שבדברי נתן לדוד לא נאמר שום נימוק מדוע מנעו ד' מלבנות את בית המקדש, וכל הדברים שנאמרו שם היו רק דברי תנחומים לדוד. ואכן הרד"ק שם לא ביאר שום נימוק בדברי נתן.
אבל יש לשאול שבדברי שלמה לחירם מפורש הנימוק מדוע מנע ד' מדוד לבנות את בית המקדש: "מפני המלחמה אשר סבבוהו" (מל"א ה, יז)!
כתב שם הרד"ק: "לא רצה [שלמה] לגלות לו [לחירם] הטעם כי ד' מנעו, כי לא היה זה כבוד לאביו, ואמר לו זה הטעם הנראה". דהיינו נימוק זה שלמה אכן אמרו כהסבר לחירם, אך הוא לא נאמר לדוד מפי נתן!
ב. תשובת הרמב"ם לשאלה השניה
הרמב"ם בדברו על מעלות הנביא כתב (ב"שמונה פרקים", הקדמה לפרקי אבות פ"ז): "ודע שכל נביא אינו מתנבא אלא אחר שנקנו לו כל המעלות ההגיוניות, ורוב המעלות המידתיות, והחמורות שבהן". אבל: "אין מתנאי הנביא שיהיו בו המעלות המידותיות בכללותן, עד שלא יהא בו שום מגרעת כלל".
בין ההוכחות שהביא הרמב"ם לביסוס דבריו שאפשר שתהיה לנביא מגרעת מידותית מסוימת, כתב גם:
דוד עליו השלום נביא... ומצאנוהו בעל לב קשה. ואף על פי שנשתמש בכך בגויים, ובהריגת הכופרים, והיה רחמן לישראל, הרי ביאר בדברי הימים שד' לא מצאו ראוי לבנין בית המקדש בגלל רוב הרוגיו, ואמר לו: 'לא תבנה בית לשמי, כי דמים רבים שפכת' (דהי"א כב, ח).
לפי הרמב"ם הפסוק בפרקנו מתייחס לרשעים, שהיתה מצוה להרגם, ואף על פי כן נמנע מדוד לבנות את בית המקדש, מפני שבהריגתם נגרמה לדוד קשיות לב מסוימת, וזו מדה פחותה.
ואף שדוד לא השתמש במדה זו כלפי בני ישראל, מכל מקום מדה זו מנעה ממנו את האפשרות לבנות את בית המקדש, כשם שמנעה ממנו להגיע למעלת נבואה גבוהה עוד יותר מזו שאליה הגיע.
1. דיון בדברי הרמב"ם
יש לשאול על דברי הרמב"ם שמשה הרג איש מצרי שהכה איש עברי מאחיו (שמות ב, יא-יב), ואף על פי כן לא נפסל מלבנות את המשכן (שמות פרק מ)!
יש ליישב שהרמב"ם כתב: "דוד עליו השלום... הרי ביאר בדברי הימים שד' לא מצאו ראוי לבנין בית המקדש בגלל רוב הרוגיו, ואמר לו: 'לא תבנה בית לשמי, כי דמים רבים שפכת'", ולכן נגרמה לו קשיות לב. אבל משה הרג רק מצרי אחד, ולא נגרמה לו עקב כך שום קשיות לב, ולכן לא נמנע ממנו לבנות את המשכן.
2. רחמנותו של דוד כלפי עם ישראל
יש להדגיש שאף על פי שהרמב"ם כתב שדוד היה קשה לב כלפי הגויים, הוא עצמו כתב שדוד היה רחמן לישראל.
רחמנותו של דוד כלפי עם ישראל בולטת במיוחד בדבריו אל ד' בשעת מגיפת הדבר, שעליה למדנו בפרק הקודם:
ויאמר דויד אל האלקים: הלא אני אמרתי למנות בעם, ואני הוא אשר חטאתי והרע הרעותי, ואלה הצאן מה עשו? ד' אלקי, תהי נא ידך בי ובבית אבי, ובעמך לא למגפה.
(דהי"א כא, יז)
במכילתא (בא, בפתיחתא) אמרו:
וכן אתה מוצא האבות והנביאים היו נותנים עצמם על ישראל. במשה מה הוא אומר: 'ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת' (שמות לב, לב). 'אם ככה את עשה לי - הרגני נא הרג, ואל אראה ברעתי' (במדבר יא, טו).
בדוד מהו אומר: 'הנה אנכי חטאתי, ואנכי העויתי, ואלה הצאן מה עשו, תהי נא ידך בי ובבית אבי'. הא בכל מקום אתה מוצא האבות והנביאים נתנו נפשם על ישראל.
ה"תפארת ישראל" על המשניות (שקלים פ"ו, מ"א, "בועז" אות א) כתב שדוד נקרא בשם זה "על שם דודיו ואהבתו לעמו, כאמרו: 'תהי נא ידך בי ובבית אבי'".
יהי רצון שנהיה תמיד רחמנים כלפי עמנו ונזכה לראות בקרוב בבנין בית המקדש.