פסוק א:וַיֹּאמֶר דָּוִיד לאחר שראה את המלאך במחזה ואת האש היורדת משמים: זֶה הוּא המקום שבו ייבנה בֵּית ה' הָאֱלֹהִים, וְזֶה־מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל.
פסוק ב:וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִכְנוֹס אֶת־הַגֵּרִים, הזרים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כדי לתת להם עבודה בהכנת הבית – וַיַּעֲמֵד חֹצְבִים לַחְצוֹב אַבְנֵי גָזִית, אבנים גזוזות, מסותתות, שישמשו לִבְנוֹת את בֵּית הָאֱלֹהִים.
פסוק ג:וּבַרְזֶל לָרֹב לעשותו מִּסְמְרִים לְדַלְתוֹת הַשְּׁעָרִים וְלַמְחַבְּרוֹת, כלים או קורות המחברים את חלקי הבניין, הֵכִין דָּוִיד. אף על פי שלא היה ברזל בכלי המקדש, הברזל שימש להכנת חלקים מסוימים במבנה שדרשו חוזק וגובה. וּנְחֹשֶׁת לָרֹב, אֵין מִשְׁקָל. לא שקלו את כמות הנחושת מאחר שהייתה מרובה מאוד.
פסוק ד:וַעֲצֵי אֲרָזִים לְאֵין מִסְפָּר, כִּי־הֵבִיאוּ הַצִּידֹנִים וְהַצֹּרִים עֲצֵי אֲרָזִים לָרֹב לְדָוִיד.
פסוק ה:וַיֹּאמֶר דָּוִיד: שְׁלֹמֹה בְנִי נַעַר וָרָךְ, צעיר בשנים, וְהַבַּיִת שיש לִבְנוֹת לַה' צריך לְהַגְדִּיל אותו לְמַעְלָה, לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת לְכָל־הָאֲרָצוֹת. לא במהרה יקבל שלמה את השלטון בשלמות ויוכל להקים בניין כה גדול ומפואר מאוד. לפיכך אָכִינָה נָּא עכשיו לוֹ. ואכן – וַיָּכֶן דָּוִיד דברים למקדש לָרֹב לִפְנֵי מוֹתוֹ.
פסוק ו:וַיִּקְרָא לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ, וַיְצַוֵּהוּ לִבְנוֹת בַּיִת לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. זהו הציווי הראשון שנותן דויד לבנו אחרי שהומלך על ישראל והפך ליורש העצר הרשמי.
פסוק ז:וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה: בְּנִי, אֲנִי הָיָה עִם־לְבָבִי, רציתי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָי.
פסוק ח:וַיְהִי עָלַי דְּבַר־ה' לֵאמֹר: "דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ, וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ. לֹא־תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי, כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי. אמנם אינך מואשם ברציחה, אבל הרגת אנשים רבים. נימוק זה לכך שדויד היה מנוע מלבנות את בית ה' אינו מופיע במקומות אחרים.
פסוק ט:הִנֵּה־בֵן נוֹלָד לָךְ, הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה ולא איש צבא כמוך, וַהֲנִיחוֹתִי לוֹ מִכָּל־אוֹיְבָיו מִסָּבִיב, כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ, וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל־יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו. כָּל־אוֹיְבָיו מִסָּבִיב, כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ, וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל־יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו.
פסוק י:הוּא־יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי, וְהוּא במעמדו המיוחד יִהְיֶה־לִּי לְבֵן, וַאֲנִי־לוֹ – לְאָב. וַהֲכִינוֹתִי, אבסס את כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עַל־יִשְׂרָאֵל עַד־עוֹלָם".
פסוק יא:עד כאן סיפר דויד מה שאמר לו ה' בנבואה, וכעת הוא ממשיך את ברכתו שלו: עַתָּה, בְנִי, יְהִי ה' עִמָּךְ, וְהִצְלַחְתָּ וּבָנִיתָ בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, כפי שדִּבֶּר עָלֶיךָ. לאחר שדאגתי לענייני הביטחון, קיבלת מדינה שכל אויביה הפוטנציאליים כנועים לפניך, ורסן השלטון בידך.
פסוק יב:אַךְ יִתֶּן־לְךָ ה' שֵׂכֶל וּבִינָה להנהיג את המדינה, וִיצַוְּךָ, יפקיד אותך עַל־יִשְׂרָאֵל למלוך עליהם כראוי וְלִשְׁמוֹר אֶת־תּוֹרַת ה' אֱלֹהֶיךָ.
פסוק יג:אָז תַּצְלִיחַ, אִם־תִּשְׁמוֹר לַעֲשׂוֹת אֶת־הַחֻקִּים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת־מֹשֶׁה עַל־יִשְׂרָאֵל. חֲזַק וֶאֱמָץ, אַל־תִּירָא וְאַל־תֵּחָת, תיבהל. כדי שתצליח בידך מלכותך, עליך להנהיג את העם בתבונה וביושר ולשמור את התורה. הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת־מֹשֶׁה עַל־יִשְׂרָאֵל. חֲזַק וֶאֱמָץ, אַל־תִּירָא וְאַל־תֵּחָת,
פסוק יד:וְהִנֵּה בְעָנְיִי, ביטוי של צניעות, הֲכִינוֹתִי לְבֵית־ה' זָהָב שמשקלו כִּכָּרִים מֵאָה־אֶלֶף, כמות גדולה מאוד, וְכֶסֶף אֶלֶף אֲלָפִים כִּכָּרִים. אין הרבה כלי כסף במקדש, אבל הכסף משמש גם לתשלומים בעבור מה שיש לקנות לצורך העבודה. וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל אֵין מִשְׁקָל, לא שקלו את הכמויות שלהם כִּי לָרֹב, הרבה מאוד הָיָה. וְגם עֵצִים וַאֲבָנִים הֲכִינוֹתִי, וַעֲלֵיהֶם תּוֹסִיף גם אתה, כי מן הסתם הם לא יספיקו לכל הבניין.
פסוק טו:וְעִמְּךָ לָרֹב עֹשֵׂי מְלָאכָה, חֹצְבִים וְחָרָשֵׁי אֶבֶן וָעֵץ וְכָל־חָכָם, אומנים בְּכָל־מְלָאכָה –
פסוק טז:לַזָּהָב, לַכֶּסֶף וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל שכבר נאספו, אֵין מִסְפָּר. קוּם וַעֲשֵׂה, וִיהִי ה' עִמָּךְ.
פסוק יז:וַיְצַו דָּוִיד לְכָל־שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל לַעְזֹר לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ במפעל הגדול הזה, וכך אמר להם:
פסוק יח:הֲלֹא ה' אֱלֹהֵיכֶם עִמָּכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מכל האויבים מִסָּבִיב, כִּי נָתַן בְּיָדִי אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְלִפְנֵי עַמּוֹ.
פסוק יט:עַתָּה תְּנוּ לְבַבְכֶם וְנַפְשְׁכֶם לִדְרוֹשׁ, לבקש ולפעול למען ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְקוּמוּ וּבְנוּ אֶת־מִקְדַּשׁ ה' הָאֱלֹהִים, לְהָבִיא אֶת־אֲרוֹן בְּרִית־ה' וּכְלֵי קֹדֶשׁ הָאֱלֹהִים לַבַּיִת הַנִּבְנֶה לְשֵׁם־ה'. זוהי אחת הצוואות הכלליות של דויד. אין היא עוסקת בנושאים אישיים. דויד עשה ככל יכולתו כדי להכין את צורכי הבנייה, ולדאוג לכל הצדדים הארגוניים שאפשר היה לטפל בהם מראש. במקומות אחרים נאמר שיחד עם שמואל הנביא הוא הכין גם תכנית לסדרי עבודת המקדש. לאחר שאסף את חומרי הגלם הוא ציווה על שלמה לקבל על עצמו את התפקיד, ועודד גם את מנהיגי ישראל להשתתף ולסייע בבניית מקדש ה'.
