עליית עזרא עם הלויים, כלי הקודש והתרומות למקדש

עזרא מעלה את הגולים בכפיה

וָֽאֶקְבְּצֵ֗ם אֶל-הַנָּהָר֙ הַבָּ֣א אֶֽל-אַהֲוָ֔א וַנַּחֲנֶ֥ה שָׁ֖ם יָמִ֣ים שְׁלֹשָׁ֑ה וָאָבִ֤ינָה בָעָם֙ וּבַכֹּ֣הֲנִ֔ים וּמִבְּנֵ֥י לֵוִ֖י לֹא-מָצָ֥אתִי שָֽׁם:
וָאֲצַוֶּ֤ה אוֹתָם֙ עַל-אִדּ֣וֹ הָרֹ֔אשׁ בְּכָסִפְיָ֖א הַמָּק֑וֹם וָאָשִׂימָה֩ בְּפִיהֶ֨ם דְּבָרִ֜ים לְ֠דַבֵּר אֶל-אִדּ֨וֹ אָחִ֤יו הַנְּתִינִים֙ בְּכָסִפְיָ֣א הַמָּק֔וֹם לְהָֽבִיא-לָ֥נוּ מְשָׁרְתִ֖ים לְבֵ֥ית אֱ-לֹהֵֽינוּ:
(עזרא ע ח טו-יז)

משמע שעזרא, שהיה ראש הסנהדרין, כפה אנשים לבוא איתו לארץ ישראל; וכן כתב בספר חידושי דון יחיא. כך מוצאים בעוד פסוקים בספר: "מִנִּי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּ֣י כָל-מִתְנַדַּ֣ב בְּמַלְכוּתִי֩ מִן-עַמָּ֨ה יִשְׂרָאֵ֜ל וְכָהֲנ֣וֹהִי וְלֵוָיֵ֗א לִמְהָ֧ךְ לִֽירוּשְׁלֶ֛ם עִמָּ֖ךְ יְהָֽךְ: (=ממני יצא דבר אשר כל מתנדב במלכותי מעם ישראל וכהניו ולוייו ללכת ירושלים ילך)"(עזרא ע ז יג), "...וָאֶקְבְּצָ֧ה מִיִּשְׂרָאֵ֛ל רָאשִׁ֖ים לַעֲל֥וֹת עִמִּֽי:"(עזרא ע ז כח).

עזרא לא מוצא לוויים

"וּמִבְּנֵ֥י לֵוִ֖י לֹא-מָצָ֥אתִי שָֽׁם" – מדוע צריך לחפש לויים?

מהגמרא (קידושין) רואים שהלויים שכבר היו בארץ ישראל מעליית זרובבל (שהייתה כ-עשרים וחמש שנה קודם לכן) היו בעלי מום ולא יכלו לנגן במקדש, כי היו כרותי בהונות [עיין הגהות יעב"ץ על יבמות פ"ו: ומה שהשיג שם]. יש לומר על פי מה שכתב הנצי"ב [העמק דבר פקודי] שמשא כלי הקודש בזמן שבני ישראל נסעו במדבר היה על ידי הלויים; לכן גם בזמן עזרא היה צריך שישאו הם את כספי התרומות מבבל, כעין משא בני איתמר.

השרים = הסרים למשמעת הלווים

וּמִן-הַנְּתִינִ֗ים שֶׁנָּתַ֨ן דָּוִ֤יד וְהַשָּׂרִים֙ לַעֲבֹדַ֣ת הַלְוִיִּ֔ם נְתִינִ֖ים מָאתַ֣יִם וְעֶשְׂרִ֑ים כֻּלָּ֖ם נִקְּב֥וּ בְשֵׁמֽוֹת:
(עזרא ע ח כ)

"וְהַשָּׂרִים֙"- אין הכוונה מלשון שררה, אלא שהם סרים ונכנעים למשמעתם של הלויים לעזור להם, והוא"ו לתיקון הלשון.

תְּרוּמַת בֵּית-אֱ-לֹהֵינוּ

וָאֶשְׁקֳלָ֣ה לָהֶ֔ם אֶת-הַכֶּ֥סֶף וְאֶת-הַזָּהָ֖ב וְאֶת-הַכֵּלִ֑ים תְּרוּמַ֣ת בֵּית-אֱ-לֹהֵ֗ינוּ הַהֵרִ֙ימוּ֙ הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְיֹעֲצָ֣יו וְשָׂרָ֔יו וְכָל-יִשְׂרָאֵ֖ל הַנִּמְצָאִֽים:
(עזרא ע ח כה)

פסוק זה מתאר את מה שאמרה התורה (דברים יב ו): "וַהֲבֵאתֶ֣ם שָׁ֗מָּה עֹלֹֽתֵיכֶם֙ וְזִבְחֵיכֶ֔ם וְאֵת֙ מַעְשְׂרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְאֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יֶדְכֶ֑ם וְנִדְרֵיכֶם֙ וְנִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם וּבְכֹרֹ֥ת בְּקַרְכֶ֖ם וְצֹאנְכֶֽם"- "תְּרוּמַ֣ת יֶדְכֶ֑ם" הכוונה מה שאדם תורם לבית המקדש לקרבנות או לבדק הבית (רמב"ן דברים יב ו).

וְהַכֵּלִים קֹדֶשׁ

וָאֹמְרָ֣ה אֲלֵהֶ֗ם אַתֶּ֥ם קֹ֙דֶשׁ֙ לה' וְהַכֵּלִ֖ים קֹ֑דֶשׁ וְהַכֶּ֤סֶף וְהַזָּהָב֙ נְדָבָ֔ה לה' אֱ-לֹהֵ֥י אֲבֹתֵיכֶֽם:
(עזרא ע ח כח)

"וְהַכֵּלִ֖ים קֹ֑דֶשׁ" - רואים שבכלי המקדש אין את הדין של "באו בה פריצים וחיללוהו" שנאמר על המקדש, אלא הכלים לא יצאו לחולין בזמן החורבן (דברי-חיים חלק ב' אורח-חיים ט"ז).

שִׁקְד֣וּ וְשִׁמְר֗וּ עַֽד-תִּשְׁקְל֡וּ לִפְנֵי֩ שָׂרֵ֨י הַכֹּהֲנִ֧ים וְהַלְוִיִּ֛ם וְשָׂרֵֽי-הָאָב֥וֹת לְיִשְׂרָאֵ֖ל בִּירוּשָׁלִָ֑ם הַלִּשְׁכ֖וֹת בֵּ֥ית ה':
(עזרא ע ח כט)

"וְשִׁמְר֗וּ עַֽד-תִּשְׁקְל֡וּ..." - עד שתשקלו את הכסף של השקלים כדי לתת אותו אל "לִּשְׁכ֖וֹת בֵּ֥ית ה'"; כלומר שיתנו אותו לקופות והם נחשבים לשקלי ציבור, ומשם יהיה אפשר להקריב קרבנות ציבור [ויש לעיין, אפוא, איך הקריבו קרבנות-תמיד קודם זמן זה שאספו את השקלים לקרבנות].

הַ֠בָּאִים מֵֽהַשְּׁבִ֨י בְנֵֽי-הַגּוֹלָ֜ה הִקְרִ֥יבוּ עֹל֣וֹת לֵא-לֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּרִ֨ים שְׁנֵים-עָשָׂ֤ר עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל֙ אֵילִ֣ים תִּשְׁעִ֣ים וְשִׁשָּׁ֗ה כְּבָשִׂים֙ שִׁבְעִ֣ים וְשִׁבְעָ֔ה צְפִירֵ֥י חַטָּ֖את שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֑ר הַכֹּ֖ל עוֹלָ֥ה לה':
(עזרא ע ח לה)

"הַ֠בָּאִים מֵֽהַשְּׁבִ֨י" - זהו כינוי לאלו שעלו לארץ כבר בתחילה עם זרובבל ו"ברחו" מבבל שהיא מעין "שְּׁבִ֨י" בשבילם; ואותם עולים הקריבו כעת קרבנות בעבור כלל ישראל.

כתב הרמב"ן על הפסוק: "וְהָיָ֗ה אִ֣ם מֵעֵינֵ֣י הָעֵדָה֮ נֶעֶשְׂתָ֣ה לִשְׁגָגָה֒ וְעָשׂ֣וּ כָל-הָעֵדָ֡ה פַּ֣ר בֶּן-בָּקָר֩ אֶחָ֨ד לְעֹלָ֜ה לְרֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לה' וּמִנְחָת֥וֹ וְנִסְכּ֖וֹ כַּמִּשְׁפָּ֑ט וּשְׂעִיר-עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽת:" (במדבר טו כב), שפסוק זה מדבר על קרבן הבא על שגגת עבודה-זרה של כל הציבור, וזה היה בימי בית שני ששכחו את כל התורה. ומה שלא הקריבו קרבנות אלה כבר בתחילת ימי העלייה, אלא דווקא עכשיו, יש לומר על פי מה שכתבנו במאמר לפרק ז' – שעד ימי עזרא, שהוא ראש הסנהדרין, העם נחשב רק כיחידים ואינם ציבור, ולאחר עליית עזרא נחשבים ציבור, וממילא אפשר להביא קרבן כפרת ציבור. [אמנם יש לעיין לפי זה, איך הביאו עולות-תמיד של ציבור מיד בתחילת ביאתם לארץ, כמו שמפורש בפרק ב', עוד טרם עליית עזרא לארץ].