פסוק א:ראשי אבותיהם. ראשי המשפחות:
פסוק א:והתיחשם. זכרון יחוסם בני מי המה:
פסוק א:במלכות. הנמצאים במלכות וכו׳:
פסוק ב:מבני פינחס. העולה מבני פינחס היה שמו גרשום וכן כולם:
פסוק ג:מבני שכניה מבני פרעוש. ר״ל מבני שכניה שהיה מבני פרעוש היה הראש זכריה ועם יחוסו התיחסו למספר זכרים מאה וחמשים כי כולם היו ידועים שהמה קרובים לזכריה הראש:
פסוק ד:פחת מואב. מושל במואב:
פסוק ד:ועמו. עד יחוסו התיחסו אנשיו וכן כולם:
פסוק ה:בן יחזיאל. ר״ל היה הראש בן יחזיאל ולפי שלא היה נודע כאביו הזכיר שם אביו עליו:
פסוק י:בן יוספיה. היה הראש בן יוספיה:
פסוק יג:אחרונים. הם הלכו באחרונה ולא מהרו ללכת כשאר הנזכרים:
פסוק יג:שמותם. של הראשים:
פסוק טו:אל הנהר וגו׳. סמוך להנהר ההולך אל אהוא והוא שם מקום:
פסוק טו:ואבינה. נסתכלתי בכוונת הלב לדעת מי ומי ההולכים:
פסוק טו:לא מצאתי. כי הלוים שהיו שם היו קצוצי בהונות ולא יכלו לנגן בכלי שיר כ״כ רש״י (קדושין סח):
פסוק טז:לאליעזר. את אליעזר:
פסוק יז:על אדו. אל אדו שהיה הראש בהמקו׳ הנקרא כספי׳:
פסוק יז:ואשימה. ר״ל סדרתי להם הדברי׳ לדבר וכו׳:
פסוק יז:הנתינים. ר״ל אדו ואחיו היו מן הנתינים אשר בכספיא:
פסוק יז:להביא. דבר השליחות היה להביא לנו לוים אשר ישרתו בשיר:
פסוק יח:כיד אלהינו. כמו שהיה עלינו יד אלהינו הטובה כן הצליחו והביאו לנו איש משכיל בדבר השיר והיה מבני מחלי וכו׳ ולא הזכיר שמו:
פסוק יח:ושרביה. גם הביאו את שרביה ובניו וחבריו:
פסוק יט:אחיו. חבריו וחוזר על האחד וה״ה לשני וקצר בדבר המובן:
פסוק כ:לעבודת הלוים. בדבר מלאכת בית ה׳:
פסוק כ:נקבו בשמות. נתפרשו בשמותם ר״ל החשובים והידועים שבהם:
פסוק כא:ואקרא. ר״ל גזרתי תענית בהכרזה:
פסוק כא:על הנהר אהוא. על הנהר הבא אל אהוא:
פסוק כא:דרך ישרה. ללכת בדרך אשר לא תשיג לנו יד אויב ואורב:
פסוק כב:כי בושתי וגו׳. ולזה לא שלח עמנו והייתי מתפחד מן האויב:
פסוק כב:כי אמרנו וגו׳. ולזה לא שאלתי חיל ופרשים כ״א שאלתי היה משיב לומר איה אמריכם:
פסוק כב:לטובה. להטיב להם:
פסוק כג:על זאת. על דרך ישרה:
פסוק כג:ויעתר לנו. קבל עתר תפלתינו ואולי בנבואה נאמר לו או בחלום ידבר בו:
פסוק כד:לשרביה. את שרביה ואת חשביה:
פסוק כד:מאחיהם. מחבריהם והיו מבני לוי:
פסוק כה:ואשקלה. מסרתי להם במשקל:
פסוק כה:ההרימו. אשר הרימו והפרישו המלך וכו׳ הנמצאים. במלכות בבל:
פסוק כו:על ידם. למסור בידם:
פסוק כו:לככרים. כל כלי היה משקלו ככר אחד:
פסוק כז:לאדרכונים אלף. כל אחד היה משקלו אלף דרכונים:
פסוק כז:המודות כזהב. חשובות כזהב:
פסוק כח:אתם קודש וכו׳. ומהראוי להנתן הקודש ביד הקודש:
פסוק כח:נדבה לה׳. ולקודש יחשב:
פסוק כט:שקדו ושמרו. מהרו בדבר צורך הכלים והכסף והזהב ושמרו אותם עד אשר תשיבו במשקל:
פסוק כט:לפני שרי וכו׳. לתתם אל הלשכות אשר בבית ה׳:
פסוק ל:משקל הכסף. ר״ל הכסף וכו׳ קבלו במשקל:
פסוק לא:מנהר אהוא. מנהר הבא אל אהוא:
פסוק לג:נשקל. מסרנו הכסף וכו׳ במשקל ביד מרמות וכו׳:
פסוק לד:במספר. את הכלים מסרנו במספר ובמשקל כל אחד ואחד:
פסוק לד:ויכתב. למען יעמוד לזכרון:
פסוק לה:הבאים וגו׳. הוא הפוך וכמו בני הגולה הבאים מהשבי:
פסוק לה:על כל ישראל. בעבור כל ישראל:
פסוק לה:הכל עולה. ר״ל אף החטאות היו כליל כעולה ולא אכלום הכהנים והוראת שעה היתה:
פסוק לו:דתי המלך. חוק גזרת המלך אשר נתן ביד עזרא כמ״ש למעלה:
פסוק לו:ונשאו. היו מנשאים ומרוממים את העם וכו׳: