פסוק א:ואלה ראשי אבותיהם. של עולים:
פסוק א:והתיחשם. את יחוסם אשר היו מתייחשים בהם:
פסוק א:ארתחשסתא. הוא דריוש:
פסוק ג:מבני שכניה מבני פרעש. משפחה אחת היא וזכריה הוא ראש המשפחה:
פסוק ג:ועמו. ועם יחס שלו היו מתיחסים הזכרים של משפחתו:
פסוק ו:עבד בן יונתן. כך שמו:
פסוק יג:אחרונים. שהיו אחרונים ללכת אחרי עזרא:
פסוק טו:אל הנהר הבא. אל הנהר הנובע:
פסוק טו:אל אהוא. אל אותו הנהר:
פסוק טו:ונחנה שם. והיינו חונים שם:
פסוק טו:ואבינה בעם. נתתי לבי להבין בעם אשר נקבצו עמי:
פסוק טז:ואשלחה לאליעזר וגו'. ראשים, גדולים:
פסוק טז:מבינים. חכמים היו:
פסוק יז:ואצוה אותם וגו'. שלחתים וצויתים לדבר אל אדו שהוא גדול וחשוב אשר בכספיא:
פסוק יז:ואשימה בפיהם. שמתי בפיהם דברים לדבר בשליחותי אל אדו ואחיו שהם נתונים ומיושבים בכספיא להביא לנו משרתים לעבוד בבית המקדש:
פסוק יז:בכספיא. שם מקום בבבל:
פסוק יז:אל אדו אחיו. שם אדם:
פסוק יז:הנתינים. כמו הנתינים ועל כן נכתב בוי"ו:
פסוק יח:כיד אלהינו. כאשר היתה הצלחתו של הקדוש ברוך הוא עלינו:
פסוק יח:מבני מחלי וגו'. כולם הללו לוים:
פסוק כ:ומן הנתינים. ומן העבדים נתינים שנתן דוד המלך ושרי ישראל עלו עמהם:
פסוק כא:להתענות. לישב בתענית:
פסוק כא:דרך ישרה. שיוליכני המקום לשלום:
פסוק כב:כי בושתי. שהרי נתביישתי מן המלך שלא רציתי לשאול לו רכב ופרשים כדי לתיירנו:
פסוק כב:כי אמרנו. שהרי כבר אמרנו אל דריוש המלך שהקב"ה מטיב למבקשיו ושופך אפו וחמתו על עוזביו:
פסוק כג:ויעתר לנו. וקבל תפלתינו שבאנו לירושלים לשלום:
פסוק כד:ואבדילה. וכאשר הייתי שם על נהר אהוא הבדלתי משרי הכהנים ושקלתי להם הכסף והזהב ליתן באוצרות בית ה':
פסוק כה:ההרימו. אשר הרימו הנמצאים בבבל:
פסוק כו:וכלי כסף מאה לככרים. ככר בכל כלי:
פסוק כז:לאדרכונים אלף. מין מטבע אלף דרכונים היו בב' כפורי זהב הללו:
פסוק כז:מוצהב. משל נחושת מוצהב (או) מין מטבע של נחושת:
פסוק כז:טובה. ל' נקבה קורא לנחושת:
פסוק כז:חמודות כזהב. הכלים קורא חמודות בל' נקבה:
פסוק כח:אליהם. לאותן שרי הכהנים:
פסוק כט:הלשכות בית ה'. כדי ליתן בלשכות הבית:
פסוק לא:בשנים עשר לחודש הראשון. בשנים עשר לניסן:
פסוק לא:ויד אלהינו היתה עלינו. להצליחנו על הדרך אשר הלכנו עליה:
פסוק לד:במספר במשקל לכל. מספר הכלים ומשקלם כאשר קבלוהו כך היה נשקל כולו כאשר פרעוהו:
פסוק לה:הבאים מהשבי בני הגולה. הללו אשר באו עם עזרא:
פסוק לה:הקריבו עולות. הכל עולה והוראת שעה היתה:
פסוק לו:ויתנו את דתי המלך. הללו עולי גולה ספרו מצות דריוש המלך לגדולי המלך רואי פניו:
פסוק לו:ופחוות. כמו ופחות:
פסוק לו:עבר הנהר. אותן של צד ארץ ישראל הן בעבר הנהר ליושבי בבל:
פסוק לו:ונשאו. שהיו מנשאין ומסייעין: