פסוק א:וְאֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבֹתֵיהֶם וְהִתְיַחְשָׂם, והמתייחסים אליהם, מי שנמנו עמהם מהָעֹלִים עִמִּי בְּמַלְכוּת אַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ מִבָּבֶל:
פסוק ב:מִבְּנֵי, מצאצאי פִינְחָס בן אלעזר בן אהרן הכהן עלה ראש-אב ושמו גֵּרְשֹׁם; מִבְּנֵי אִיתָמָר בן אהרן הגיע דָּנִיֵּאל; מִבְּנֵי דָוִיד – חַטּוּשׁ;
פסוק ג:מִבְּנֵי שְׁכַנְיָה, אדם מפורסם, אולי מצאצאי זרֻבבל שנזכר בספר דברי הימים, מִבְּנֵי פַרְעֹשׁ, שהיה ראש ענף במשפחת שכניה, בא זְכַרְיָה, וְעִמּוֹ הִתְיַחֵשׂ לִזְכָרִים, הנמנים עמו מהזכרים – מֵאָה וַחֲמִשִּׁים איש;
פסוק ד:מִבְּנֵי פַּחַת מוֹאָב – אֶלְיְהוֹעֵינַי בֶּן־זְרַחְיָה, וְעִמּוֹ מָאתַיִם איש, הַזְּכָרִים;
פסוק ה:מִבְּנֵי שְׁכַנְיָה – בֶּן־יַחֲזִיאֵל, וְעִמּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הַזְּכָרִים;
פסוק ו:וּמִבְּנֵי עָדִין בא איש ששמו עֶבֶד בֶּן־יוֹנָתָן, וְעִמּוֹ חֲמִשִּׁים הַזְּכָרִים;
פסוק ז:וּמִבְּנֵי עֵילָם – יְשַׁעְיָה בֶּן־עֲתַלְיָה, וְעִמּוֹ שִׁבְעִים הַזְּכָרִים;
פסוק ח:וּמִבְּנֵי שְׁפַטְיָה – זְבַדְיָה בֶּן־מִיכָאֵל, וְעִמּוֹ שְׁמֹנִים הַזְּכָרִים;
פסוק ט:מִבְּנֵי יוֹאָב – עֹבַדְיָה בֶּן־יְחִיאֵל, וְעִמּוֹ מָאתַיִם וּשְׁמֹנָה עָשָׂר הַזְּכָרִים;
פסוק י:וּמִבְּנֵי שְׁלוֹמִית – בֶּן־יוֹסִפְיָה, וְעִמּוֹ מֵאָה וְשִׁשִּׁים הַזְּכָרִים;
פסוק יא:וּמִבְּנֵי בֵבַי – זְכַרְיָה בֶּן־בֵּבָי, וְעִמּוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה הַזְּכָרִים;
פסוק יב:וּמִבְּנֵי עַזְגָּד – יוֹחָנָן בֶּן־הַקָּטָן, וְעִמּוֹ מֵאָה וַעֲשָׂרָה הַזְּכָרִים;
פסוק יג:וּמִבְּנֵי אֲדֹנִיקָם, האַחֲרֹנִים ממשפחה זו שנשארו בגולה, כי לפניהם הגיעו מאות רבות מבני אדֹניקם, וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם: אֱלִיפֶלֶט, יְעִיאֵל וּשְׁמַעְיָה, וְעִמָּהֶם שִׁשִּׁים הַזְּכָרִים;
פסוק יד:וּמִבְּנֵי בִגְוַי – עוּתַי וְזַכּוּר, וְעִמָּהֶם שִׁבְעִים הַזְּכָרִים. בסך הכול מנויים כאן כ-1500 זכרים שאפשר להניח שרובם באו עם משפחותיהם.
פסוק טו:העולים יצאו ממקומות שונים, וצריך היה לאסוף אותם למחנה שייסע יחד. וָאֶקְבְּצֵם אֶל־הַנָּהָר הַבָּא, הזורם אֶל־אַהֲוָא, שם מקום או נהר גדול יותר. באותם דורות כבר היו תעלות מים מלאכותיות כה גדולות שנחשבו לנהרות בפני עצמם. תעלות עצומות כאלה חיברו בין הפרת והחִדקל או שימשו להשקיה. וַנַּחֲנֶה שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה. וָאָבִינָה, בדקתי והבחנתי בָעָם וּבַכֹּהֲנִים שבנאספים, ואולם מִבְּנֵי לֵוִי לֹא־מָצָאתִי שָׁם.
פסוק טז:וָאֶשְׁלְחָה לֶאֱלִיעֶזֶר, לַאֲרִיאֵל, לִשְׁמַעְיָה וּלְאֶלְנָתָן וּלְיָרִיב וּלְאֶלְנָתָן וּלְנָתָן וְלִזְכַרְיָה וְלִמְשֻׁלָּם, את אליעזר, את אריאל וכו' הרָאשִׁים, וּלְיוֹיָרִיב וּלְאֶלְנָתָן, ואת יויריב ואלנתן שהיו מְבִינִים, חכמים,
פסוק יז:וָאֲצַוֶּה, מיניתי אוֹתָם עַל, לבוא אל אִדּוֹ הָרֹאשׁ, המנהיג שבְּכָסִפְיָא הַמָּקוֹם, וָאָשִׂימָה בְּפִיהֶם דְּבָרִים לְדַבֵּר אֶל־אִדּוֹ ואָחִיו הַנְּתִינִים, המשרתים בעבודת הקודש בְּכָסִפְיָא הַמָּקוֹם, לְהָבִיא־לָנוּ מְשָׁרְתִים, לוויים ואחרים לְבֵית אֱלֹהֵינוּ. עזרא ביקש שהם יביאו לו אנשים הנחוצים לעבודות שירות במקדש.
פסוק יח:וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד, עזרת אֱלֹהֵינוּ הַטּוֹבָה עָלֵינוּ אִישׁ שֶׂכֶל, אנשים נבונים ומוצלחים מִבְּנֵי מַחְלִי בן מררי בֶּן־לֵוִי בֶּן־יִשְׂרָאֵל, יעקב, וְשֵׁרֵבְיָה וּבָנָיו וְאֶחָיו – שְׁמֹנָה עָשָׂר איש,
פסוק יט:וְאֶת־חֲשַׁבְיָה, וְאִתּוֹ יְשַׁעְיָה מִבְּנֵי מְרָרִי ואֶחָיו וּבְנֵיהֶם – עֶשְׂרִים. אלו הלויים שהצטרפו אלינו.
פסוק כ:וּמִן־הַנְּתִינִים שֶׁנָּתַן דָּוִיד לשרת במקדש, וְהַשָּׂרִים, הממונים, או: אותם הסרים אל משמעתך לַעֲבֹדַת הַלְוִיִּם – נְתִינִים מָאתַיִם וְעֶשְׂרִים, כֻּלָּם נִקְּבוּ, פורשו בְשֵׁמוֹת. היו רשימות מפורטות של כל הנתינים העולים.
פסוק כא:וָאֶקְרָא שָׁם צוֹם עַל, ליד הַנָּהָר אַהֲוָא לפני שיצאנו לדרך, לְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֵינוּ ולְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה, שדרכנו תצלח בקלות ללא תקלות, לָנוּ וּלְטַפֵּנוּ וּלְכָל־רְכוּשֵׁנוּ, שכן זו הייתה קבוצה אזרחית לא גדולה ביותר הנוסעת לארץ ישראל, בידה כסף, זהב וכלים יקרים. בדרך כלל כאשר השלטון המרכזי חזק ויציב, מתמעטים שודדי הדרכים והעיכובים. בתקופה זו מָלך מֶלך גדול, ובכל זאת החשש היה קיים, משום שלא הייתה לה הגנה ראויה –
פסוק כב:כִּי בֹשְׁתִּי לִשְׁאוֹל, התביישתי לבקש מִן־הַמֶּלֶךְ חַיִל וּפָרָשִׁים לְעָזְרֵנוּ מֵאוֹיֵב בַּדָּרֶךְ, כִּי־אָמַרְנוּ לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: יַד־אֱלֹהֵינוּ עַל־כָּל־מְבַקְשָׁיו לְטוֹבָה, ה' עוזר למי שמתפללים אליו, וְעֻזּוֹ, כוחו וְאַפּוֹ, כעסו יבואו עַל כָּל־עֹזְבָיו ויפגעו בהם. אחרי שאמרתי למלך שה' יסייע לנו, התביישתי לבקש ממנו משמר צבאי לדרך. המלך היה מעוניין לתת כל מה שנדרש, ובוודאי בקלות היה שולח יחידת פרשים לליווי העולים, להגנה עליהם ולהדרכתם, אבל עזרא חשש לבקש זאת.
פסוק כג:על כן – וַנָּצוּמָה וַנְּבַקְשָׁה מֵאֱלֹהֵינוּ עַל־זֹאת, וַיֵּעָתֵר, ה' נענה לָנוּ, וכך עברנו את הדרך בשלום.
פסוק כד:ובעודנו על נהר אהוה אַבְדִּילָה, ייחדתי מִשָּׂרֵי הַכֹּהֲנִים שְׁנֵים עָשָׂר אנשים, ומיניתי אותם לגזברים לפי שעה. התפקיד ניתן לְשֵׁרֵבְיָה, חֲשַׁבְיָה וְעִמָּהֶם מֵאֲחֵיהֶם עוד עֲשָׂרָה.
פסוק כה:וָאֶשְׁקֳלָה, נתתי לָהֶם אֶת־הַכֶּסֶף וְאֶת־הַזָּהָב וְאֶת־הַכֵּלִים, תְּרוּמַת בֵּית־אֱלֹהֵינוּ הַהֵרִימוּ, שתרמו הַמֶּלֶךְ וְיֹעֲצָיו וְשָׂרָיו וְכָל־יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָאִים בבבל. האנשים הללו יהיו אחראים להחזיק את כל הכסף והזהב שקיבלנו במתנה מהמלך ומהאחרים למען בית המקדש.
פסוק כו:וָאֶשְׁקֲלָה, ספרתי עַל־יָדָם כֶּסֶף – כִּכָּרִים שֵׁשׁ־מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, סכום משמעותי; וּכְלֵי־כֶסֶף – מֵאָה, נוסף לְכִכָּרִים, גושי הכסף; זָהָב – מֵאָה כִכָּר;
פסוק כז:וּכְפֹרֵי זָהָב, מעין ספלים המשמשים לזריקת דם על המזבח לכפרה – עֶשְׂרִים, נוסף לַאֲדַרְכֹנִים, מטבעות זהב פרסיים שמספרם אָלֶף; וּכְלֵי נְחֹשֶׁת מֻצְהָב, מוזהב טוֹבָה היו שְׁנַיִם, חֲמוּדֹת, נאות ויקרות כַּזָּהָב. לא הייתה זו נחושת נקייה לגמרי אלא תערובת של נחושת וחומר אחר, אולי פליז, אבל היא הייתה איכותית ומבהיקה, כך ששני הכלים הללו נראו כמו כלי זהב.
פסוק כח:וָאֹמְרָה אֲלֵהֶם: אַתֶּם קֹדֶשׁ לַה', בהיותכם כהנים, וְהַכֵּלִים קֹדֶשׁ, וְהַכֶּסֶף וְהַזָּהָב נְדָבָה לַה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם. לפיכך ראוי שאתם תחזיקו אותם אצלכם.
פסוק כט:שִׁקְדוּ, השגיחו בהתמדה וְשִׁמְרוּ את החפצים היקרים הללו עַד אשר תִּשְׁקְלוּ, תמסרו אותם במניין לִפְנֵי שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְשָׂרֵי־הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל שבִּירוּשָׁלִָם בעבור הַלִּשְׁכוֹת שבבֵית ה'.
פסוק ל:וְקִבְּלוּ, הסכימו ולקחו לרשותם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מִשְׁקָל, כובד הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְהַכֵּלִים כדי לְהָבִיא לִירוּשָׁלִַם לְבֵית אֱלֹהֵינוּ.
פסוק לא:וַנִּסְּעָה מִנְּהַר אַהֲוָא בִּשְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, ניסן לָלֶכֶת אל יְרוּשָׁלִָם. וְיַד אֱלֹהֵינוּ הָיְתָה עָלֵינוּ וַיַּצִּילֵנוּ מִכַּף אוֹיֵב וְאוֹרֵב שעַל־הַדָּרֶךְ.
פסוק לב:וַנָּבוֹא יְרוּשָׁלִָם. וַנֵּשֶׁב שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה.
פסוק לג:וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי נִשְׁקַל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְהַכֵּלִים בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ עַל יַד־מְרֵמוֹת בֶּן־אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, שהיה האחראי בבית המקדש, וְעִמּוֹ אֶלְעָזָר בֶּן־פִּינְחָס, וְעִמָּהֶם יוֹזָבָד בֶּן־יֵשׁוּעַ וְנוֹעַדְיָה בֶן־בִּנּוּי הַלְוִיִּם.
פסוק לד:בְּמִסְפָּר בְּמִשְׁקָל לַכֹּל, מסרנו את מספר כל הכלים והמטבעות ומשקל המתכות, וַיִּכָּתֵב כָּל־הַמִּשְׁקָל בָּעֵת הַהִיא.
פסוק לה:הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי של בְנֵי־הַגּוֹלָה הִקְרִיבוּ עֹלוֹת לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: פָּרִים – שְׁנֵים־עָשָׂר, כמספר שבטי ישראל לכפר עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל; אֵילִים – תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה, שנים-עשר כפול שמונה; כְּבָשִׂים – שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה; צְפִירֵי, שעירי עִזים, תיישים לחַטָּאת – שְׁנֵים עָשָׂר. הַכֹּל עוֹלָה לַה'. כל הקרבנות המיוחדים הללו נשרפו כליל על המזבח כמו קרבן עולה.
פסוק לו:וַיִּתְּנוּ אֶת־דָּתֵי, המכתבים הרשמיים שהכילו את פקודות הַמֶּלֶךְ לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי, מושלי הנפות של הַמֶּלֶךְ וּפַחֲווֹת, מושלי מדינות עֵבֶר הַנָּהָר, וְכאשר הם ראו פקודות ישירות מהמלך לקרב את העולים ולתמוך בהם, הם נִשְּׂאוּ, כיבדו אֶת־הָעָם וְאֶת־בֵּית הָאֱלֹהִים. כל השרים והפקידים סייעו להם ודאגו לכל צורכי המקדש.
