פסוק א:וְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּמַלְכוּת אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ־פָּרָס, היה אדם בשם עֶזְרָא בֶּן־שְׂרָיָה בֶּן־עֲזַרְיָה בֶּן־חִלְקִיָּה
פסוק ב:בֶּן־שַׁלּוּם בֶּן־צָדוֹק בֶּן־אֲחִיטוּב
פסוק ג:בֶּן־אֲמַרְיָה בֶן־עֲזַרְיָה בֶּן־מְרָיוֹת
פסוק ד:בֶּן־זְרַחְיָה בֶן־עֻזִּי בֶּן־בֻּקִּי
פסוק ה:בֶּן־אֲבִישׁוּעַ בֶּן־פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ, הכהן הגדול. רשימת הייחוס של עזרא, לפחות בחלקה, היא שושלת של כהנים גדולים.
פסוק ו:הוּא עֶזְרָא הידוע שעָלָה מִבָּבֶל בראש העלייה הנוספת, וְהוּא־סֹפֵר. תואר זה לא ניתן רק למי שיודע לכתוב את התורה, אלא לחכם הבקי במה שכתוב בה, מקביל למה שמאוחר יותר קראו 'רב'. מָהִיר, זריז ומומחה בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר־נָתַן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּתֶּן־לוֹ הַמֶּלֶךְ כְּיַד־ה' אֱלֹהָיו עָלָיו, כפי הברכה המרובה שה' העניק לעזרא, את כֹּל בַּקָּשָׁתוֹ. לא ידוע מה היה טיב הקשר שבין מלך פרס לעזרא, אבל בהיותו אדם חשוב בעם ישראל, כנראה המלך ארתחשסתא פגש בו ורחש לו כבוד כאיש קדוש מוערך. משום כך, כשעזרא הביע את רצונו לעלות לארץ עם מספר אנשים, המלך תמך בו וסייע לכל בקשותיו.
פסוק ז:וַיַּעֲלוּ עם עזרא מִבְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וּמִן־הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים וְהַנְּתִינִים שמצאצאי הגבעונים, אֶל־יְרוּשָׁלִָם בִּשְׁנַת־שֶׁבַע לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ.
פסוק ח:וַיָּבֹא עזרא עם קהילתו אל יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, חודש אב באותה שנה – הִיא שְׁנַת הַשְּׁבִיעִית לַמֶּלֶךְ. מסעות כאלה נערכו בדרך כלל בקיץ, מפני שכאשר אין גשמים, קל יותר ללכת בדרכים רחוקות.
פסוק ט:כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, ביום הראשון של חודש ניסן הוּא יום יְסֻד הַמַּעֲלָה, ביסוס העלייה מִבָּבֶל, אז החליטו לצאת לדרך, וּבְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בָּא עזרא אֶל־יְרוּשָׁלִַם כְּיַד־אֱלֹהָיו הַטּוֹבָה, כמו שעזרוֹ ה' בחסדו עָלָיו.
פסוק י:כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ, הכשיר את עצמו לִדְרֹשׁ אֶת־תּוֹרַת ה' וְלַעֲשֹׂת, ליישם, לתקן וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט. עזרא היה המנהיג הרוחני של הדור, והוא דאג ללמד תורה ולתקן תקנות לכל ישראל.
פסוק יא:עד כאן תקציר סיפור עליית עזרא, ומכאן התיאור המפורט: וְזֶה פַּרְשֶׁגֶן הַנִּשְׁתְּוָן, העתק התעודה אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ אַרְתַּחְשַׁסְתְּא לְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר, תואר שמשמעו סֹפֵר, בוחן ומעיין בדִּבְרֵי מִצְוֹת־ה' וְחֻקָּיו שציווה וחוקק עַל־יִשְׂרָאֵל. כך ניסח המלך את פקודתו הכתובה ברוח ידידותית:
פסוק יב:אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא לְעֶזְרָא כָהֲנָא, סָפַר דָּתָא דִּי־אֱלָהּ שְׁמַיָּא גְּמִיר וּכְעֶנֶת. [ארתחשסתא מלך המלכים מוסר כתב זה לעזרא הכהן, סופר הדת של אלוהי השמים המלומד, המושלם, או: וגומר, וכו'. ועתה] –
פסוק יג:מִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל־מִתְנַדַּב בְּמַלְכוּתִי מִן־עַמָּא יִשְׂרָאֵל וְכָהֲנוֹהִי וְלֵוָיֵא לִמְהָךְ לִירוּשְׁלֶם – עִמָּךְ יְהָךְ. [ממני ניתן צו שכל מי שמתנדב במלכותי מעם ישראל וכהניו ולוייו ללכת לירושלים – אתך ילך.] אין רשות לאדם לעכב את מי שחפץ לעלות. יתר על כן, אתה תנהיג את העולים –
פסוק יד:כָּל־קֳבֵל דִּי מִן־קֳדָם מַלְכָּא וְשִׁבְעַת יָעֲטֹהִי שְׁלִיחַ לְבַקָּרַָה עַל־יְהוּד וְלִירוּשְׁלֶם בְּדָת אֱלָהָךְ דִּי בִידָךְ, [הואיל ומלפני המלך ושבעת יועציו, שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת, אתה שלוח לפקח על יהודה וירושלים בדת אלוהיך שבידך] המלך ושריו שולחים אותך לעסוק שם בענייני הדת,
פסוק טו:וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַב דִּי־מַלְכָּא וְיָעֲטוֹהִי הִתְנַדַּבוּ לֶאֱלָהּ יִשְׂרָאֵל דִּי בִירוּשְׁלֶם מִשְׁכְּנֵהּ, [ולהוביל כסף וזהב שהמלך ויועציו התנדבו לאלוהי ישראל שבירושלים משכנו.] המלך ויועציו מצהירים בזה שהם יתרמו כסף לבית ה'.
פסוק טז:וְכֹל כְּסַף וּדְהַב דִּי תְהַשְׁכַּח בְּכֹל מְדִינַת בָּבֶל עִם הִתְנַדָּבוּת עַמָּא וְכָהֲנַיָּא מִתְנַדְּבִין לְבֵית אֱלָהֲהֹם דִּי בִירוּשְׁלֶם. [וגם להוביל כל כסף וזהב שתמצא בכל מדינת בבל עם התנדבות העם והכהנים המתנדבים לבית אלוהיהם שבירושלים.]
פסוק יז:כָּל־קֳבֵל דְּנָה אָסְפַּרְנָא תִקְנֵא בְּכַסְפָּא דְנָה תּוֹרִין, דִּכְרִין, אִמְּרִין וּמִנְחָתְהוֹן וְנִסְכֵּיהוֹן, וּתְקָרֵב הִמּוֹ עַל־מַדְבְּחָה דִּי בֵּית אֱלָהֲכֹם דִּי בִירוּשְׁלֶם. [לנוכח זה ביעילות תקנה בכסף הזה שוורים, אילים, כבשים ומנחתם ונסכיהם, ותקריב אותם על המזבח שבבית אלוהיכם שבירושלים.] המלך שולח את עזרא להביא קרבנות לבית המקדש.
פסוק יח:וּמָה דִי עֲלָךְ וְעַל־אֶחָךְ יֵיטַב בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּד – כִּרְעוּת אֱלָהֲכֹם תַּעַבְדוּן. [ומה שעליך ועל אחיך ייטב, והטוב בעיניכם, בשאר הכסף והזהב לעשות – כרצון אלוהיכם תעשו.] כנראה המלך ויועציו נתנו מתנה יפה שלא כולה נצרכה לקרבנות, ולכן הוא מאשר מראש שישתמשו בשאר הכסף לצרכים אחרים.
פסוק יט:וּמָאנַיָּא דִּי־מִתְיַהֲבִין לָךְ לְפָלְחָן בֵּית אֱלָהָךְ הַשְׁלֵם קֳדָם אֱלָהּ יְרוּשְׁלֶם. [ואת הכלים שניתנים לך לעבודת בית אלוהיך מְסוֹר בשלמות, מלא את חובתך והגש במלואם לפני אלוהי ירושלים.]
פסוק כ:וּשְׁאָר חַשְׁחוּת בֵּית אֱלָהָךְ דִּי יִפֶּל־לָךְ לְמִנְתַּן, תִּנְתֵּן מִן־בֵּית גִּנְזֵי מַלְכָּא. [ואת שאר צורכי בית אלוהיך שייפול, שייראה לך לתת, תיתן מבית גנזי המלך.] אם תצטרכו כסף למקדש מעבר למתנתי זו, שחלקה מיועד לקרבנות וחלקה ישמש לפי ראות עיניך – תקבלו אותו מאוצר המלוכה.
פסוק כא:וּמִנִּי, אֲנָה אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מַלְכָּא, שִׂים טְעֵם לְכֹל גִּזַּבְרַיָּא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה דִּי כָל־דִּי יִשְׁאֲלֶנְכוֹן עֶזְרָא כָהֲנָא, סָפַר דָּתָא דִּי־אֱלָהּ שְׁמַיָּא, אָסְפַּרְנָא יִתְעֲבִד. [וממני, אני ארתחשסתא המלך, ניתן צו לכל הגזברים שבעבר הנהר שכל מה שיבקש מכם עזרא הכהן, סופר הדת של אלוהי השמים, ביעילות ייעשה.]
פסוק כב:עַד־כְּסַף – כַּכְּרִין מְאָה; [עד השיעור הזה: מאה כיכרות כסף] כיכר כסף אחת היא יחידת משקל של 30 ק"ג ויותר; וְעַד־חִנְטִין – כּוֹרִין מְאָה; [ועד מאה כורים חיטים] הכור – מידת נפח המכילה למעלה מ-210 ליטר; וְעַד־חֲמַר – בַּתִּין מְאָה; [ועד מאה בתים יין] הבת היא מידת נפח מקבילה לעשירית הכור; וְעַד־בַּתִּין מְשַׁח – מְאָה; וּמְלַח דִּי־לָא כְתָב. [ועד מאה בתים שמן; ומלח – אשר לא כתוב] ללא הגבלה, כפי הצורך.
פסוק כג:כָּל־דִּי מִן־טַעַם אֱלָהּ שְׁמַיָּא יִתְעֲבֵד אַדְרַזְדָּא לְבֵית אֱלָהּ שְׁמַיָּא, דִּי־לְמָה לֶהֱוֵא קְצַף עַל־מַלְכוּת מַלְכָּא וּבְנוֹהִי. [כל אשר מתבקש מצו אלוהי השמים ייעשה בזריזות, בנאמנות לבית אלוהי השמים, פן יהיה כעס מן השמים על מלכות המלך ובניו.] לפיכך עלי להביא לאלוקים קרבנות ולעשות את רצונו.
פסוק כד:וּלְכֹם מְהוֹדְעִין דִּי כָל־כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא, זַמָּרַיָּא, תָרָעַיָּא, נְתִינַיָּא וּפָלְחֵי בֵּית אֱלָהָא דְנָה, מִנְדָּה, בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא שַׁלִּיט לְמִרְמֵא עֲלֵיהֹם. [ולכם, הגזברים, אנו מודיעים שכל הכהנים והלווים, המשוררים, השוערים, הנתינים ועובדי בית האלוהים הזה, מס-מידה, מס-גולגולת ומס-דרכים לא יהיה שולט, בעל כוח שיוכל להטיל עליהם.]
פסוק כה:וְאַנְתְּ, עֶזְרָא, כְּחָכְמַת אֱלָהָךְ דִּי־בִידָךְ מֶנִּי שָׁפְטִין וְדַיָּנִין דִּי־לֶהֱוֹן דָּיְנִין לְכָל־עַמָּא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה, לְכָל־יָדְעֵי דָּתֵי אֱלָהָךְ, וְדִי לָא יָדַע תְּהוֹדְעוּן. [ואתה, עזרא, כחכמת אלוהיך שבידך מַנֵּה שופטים ודיינים שיהיו דנים את כל העם שבעבר הנהר, את כל יודעי דתי אלוהיך, ואת אשר לא ידע את הדת תודיעו לו.] חוץ מהתמיכה המלכותית במסעו והפטור ממסים, מקבל עזרא סמכות למנות שופטים ומחוקקים. הניסוח מלמד שהמלך העריך מאוד את עזרא כאיש קדוש וחכם.
פסוק כו:וְכָל־דִּי־לָא לֶהֱוֵא עָבֵד דָּתָא דִי־אֱלָהָךְ וְדָתָא דִּי מַלְכָּא, אָסְפַּרְנָא דִּינָה לֶהֱוֵא מִתְעֲבֵד מִנֵּהּ, הֵן לְמוֹת, הֵן לִשְׁרֹשִׁי, הֵן־לַעֲנָשׁ נִכְסִין וְלֶאֱסוּרִין. [וכל מי שלא יהיה עושה, מקיים את דת אלוהיך ודת המלך, ביעילות הדין יהיה מתבצע בו, ימוצה עמו, אם למוות, אם לעקירה, לחץ, חרם ונידוי, כריתה מן העולם או אולי: כריתת אברים, אם לעונש לקיחת נכסים ולמאסר.] עד כאן מכתבו של המלך. ארתחשסתא לא רק אישר לעזרא לעלות למקדש שבירושלים ולהעלות עמו אנשים ורכוש רב, אלא העניק לו כוח שיפוט עליון על המדינה, ואולי גם חיילים שיסייעו לו להוציא את כוחו אל הפועל. בסמכותו של עזרא למנות דיינים ולהטיל עונשי גוף וממון לפי ראות עיניו, לאו דווקא בהתאם לכתוב בתורה. נחמיה, לשם השוואה, לא קיבל ייפוי כוח כה נרחב.
פסוק כז:אין ספק שהתעורר חסד מיוחד מצד המלך ויועציו לסייע לעזרא. על כן עזרא מסכם ומברך: בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ אֲשֶׁר נָתַן כָּזֹאת בְּלֵב הַמֶּלֶךְ, לְפָאֵר אֶת־בֵּית ה' אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם,
פסוק כח:וְעָלַי הִטָּה ה' חֶסֶד, חן ורצון לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְיוֹעֲצָיו וּלְכָל־שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַגִּבֹּרִים. וַאֲנִי הִתְחַזַּקְתִּי כְּיַד־ה', כעזרת אֱלֹהַי עָלַי, וָאֶקְבְּצָה מִיִּשְׂרָאֵל רָאשִׁים, אנשים, או: ראשי-אבות עם משפחותיהם לַעֲלוֹת עִמִּי.
