פסוק א:באדין. אז דריוש המלך שם גזרת אומר וחפשו בבית הספרים אשר האוצרות מונחים שמה בבבל:
פסוק ב:והשתכח. ונמצא מגלה אחת בנאד של עור בארמון אשר במדינת מדי כי לא נמצא בבבל וחפשו ומצאו במדי:
פסוק ב:וכן. וכה היה כתוב בה זכרון שלה:
פסוק ג:בשנת. בשנה אחת לכורש נתן המלך גזרת אומר על בית אלהים אשר בירושלים אשר יבנה הבית שהוא מקום אשר זובחים שם זבחים:
פסוק ג:ואושוהי. יסודי הבית יהיו מאבנים גדולות רבי הסבל והמשא:
פסוק ג:רומיה. גובה הבית יהיה ששים אמות ורחבו ששים אמות:
פסוק ד:נדבכין. שלשה שורות יבנה של אבני שיש ושורה אחת של עץ וכן בסדר הזה עד כלות הגובה כי בנין כזה מחוזק ביותר וכן נאמר בבנין שלמה שלשה טורים גזית וטור כרותות ארזים (מ״א ז):
פסוק ד:ונפקתא. הוצאת הבנין ינתן מן בית המלך:
פסוק ה:ואף מאני. אף כלי בית אלהים של זהב וכסף אשר הוציא נ״נ מן ההיכל אשר בירושלים והביא לבבל:
פסוק ה:יתיבון. ישיבו אותם להוליך אל ההיכל אשר בירושלים למקומם וינח בבית אלהים:
פסוק ו:כען. עתה תתני וכו׳ וחבריהם אשר בעבר הנהר היו רחוקים מן שמה ר״ל הרחיקו מלבטל המלאכה:
פסוק ז:שבקו. הניחו את עבודת בית אלהים הזאת:
פסוק ז:פחת. מושל היהודים עם זקני היהודים יבנו בית אלהים זאת על מקומו:
פסוק ח:ומני. וממני הושם גזרת אומר מה אשר תעשו עם זקני היהודים האלה:
פסוק ח:למבנא. לבנות בית אלהים זאת ר״ל שגם עוד תסייעו להם בדבר הבנין:
פסוק ח:ומנכסי. ומרכוש המלך של המס מנדה הגבוי מאנשי עבר הנהר:
פסוק ח:אספרנא. חיש מהר יהיה נתון הוצאת הבנין להאנשים האלה אשר לא יבוטל המלאכה מחסרון הממון:
פסוק ט:ומה חשחן. ומה שצדיכים בני בקר ואילים וכבשים לעלות לאלהי השמים וחטים ומלח ויין ושמן כפי השיעור אשר יאמרו הכהנים אשר בירושלים יהיה נתון להם בכל יום ויום אשר לא תשגו ולא תשכחו מלתת הכל:
פסוק י:די להון. אשר יהיו מקריבים הקרבנות לנחת רוח לאלהי השמים ולהיות מתפללין על חיי המלך ובניו:
פסוק יא:ומני. וממני הושם גזרת אומר אשר כל איש אשר ישנה הדבד הזה:
פסוק יא:יתנסח. עונשו יהיה אשר יעקר עץ מן ביתו ולתלותו בו יושם ויתלו עליו והוא מדרך איום ואזהרה יתיר׳ שיהיה נתלה על העץ אשר יעקור מביתו:
פסוק יא:וביתה. וביתו יושם למקום נוול ואשפה בעבור זאת:
פסוק יב:ואלהא. האלהים אשר ישכין את שמו שמה הוא יפיל כל מלך ועם אשר ישלח ידו לשנות דברי להשחית בית אלהים זה אשר בירושלים:
פסוק יב:אנא. אני דריוש שמתי גזרת אומר חיש מהר יעשה:
פסוק יג:תתני וגו׳. וחבריהם בעבור הדברים אשר שלח דריוש המלך כאשר אמרנו לזה חיש מהר עשו דברו:
פסוק יד:ושבי. וזקני היהודים בנו והצליחו כאשר ניבא חגי וכו׳:
פסוק יד:ובנו. התחילו לבנות וגמרו הבנין מן גזרת אומר של אלהי ישראל אשר צוה ע״י הנביאים:
פסוק יד:ומטעם. מגזרת אומר של כורש הנותן רשות מתחלה לבנות הבית ומגזרת אומר של דריוש הפרסי שהיה מחזק דברי כורש:
פסוק יד:וארתחששתא. הוא דריוש הפרסי והוא שם כנוי לכל מלכי פרס כמו פרעה למצרים והדומים:
פסוק טו:ושיציא. גמר תשלום בנין הבית הזה נתאחר עד יום השלישי לחדש אדר אשר היא בשנת הששית למלכות דריוש:
פסוק טז:ועבדו. ובני ישראל והכהנים והלוים ושאר בני הגולה הם הנתינים ובני עבדי שלמה כולם עשו חנוכת בית אלהים זה בשמחה:
פסוק יז:וצפירי. ושעירי עזים לחטאת בעבור כל ישראל עם שלא חזרו בבית שני כ״א יהודה ובנימין:
פסוק יז:למנין. לפי מספר שבטי ישראל וארז״ל שהיתה הוראת שעה כי אין חטאת באה בנדבה:
פסוק יח:והקימו. שהעמידו את הכהנים והלוים כפי מחלקותם למשמרות על עבודת אלהים אשר בירושלים כפי אשר כתב בספר תורת משה הכהנים לעבודת המזבח והלוים לדבר בשיר:
פסוק יט:בני הגולה. ר״ל השבים מן הגולה:
פסוק כ:הטהרו. טבלו לטומאתן:
פסוק כ:כאחד. כאיש אחד המטהר עצמו שכולו טהור כן היו כולם טהורים:
פסוק כ:וישחטו. הלוים שחטו לצורך בני הגולה ולצורך הכהני׳ אחיהם מבני לוי ולצורך עצמן:
פסוק כא:וכל הנבדל מטומאת וכו׳. אלו הגרים שנבדלו מטומאת העכו״ם להתחבר אל ישראל לדרוש לה׳ כמותם:
פסוק כב:מלך אשור. הוא דריוש שמלך גם באשור אשר היתה לפנים ראש לכל הממלכות עד בוא נ״נ ולקח המלוכה לבבל:
פסוק כב:עליהם. לטובה עליהם:
פסוק כב:לחזק ידיהם במלאכת בית האלהים. בתת להם הוצאות הבנין והעזר מהאויב המבטל המלאכה: