פסוק א:בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם, וּבַקַּרוּ בְּבֵית סִפְרַיָּא דִּי גִנְזַיָּא מְהַחֲתִין תַּמָּה בְּבָבֶל, [אז דריוש המלך נתן צו, וחיפשו בבית הספרים אשר הגנזים מונחים שם בבבל,]
פסוק ב:וְהִשְׁתְּכַח בְּאַחְמְתָא, בְּבִירְתָא דִּי בְּמָדַי מְדִינְתָּא, מְגִלָּה חֲדָה וְכֵן־כְּתִיב בְּגַוַּהּ: דִּכְרוֹנָה. [ונמצאה באחמתא, בבירה שבמדי המדינה, מגילה אחת, תעודה או העתק של תעודה, וכך כתוב בתוכה: זיכרון] –
פסוק ג:בִּשְׁנַת חֲדָה לְכוֹרֶשׁ מַלְכָּא כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם: בֵּית־אֱלָהָא בִירוּשְׁלֶם. בַּיְתָא יִתְבְּנֵא, אֲתַר דִּי־דָבְחִין דִּבְחִין, וְאֻשּׁוֹהִי מְסוֹבְלִין. רוּמֵהּ – אַמִּין שִׁתִּין, פְּתָיֵהּ – אַמִּין שִׁתִּין. [בשנת אחת לכורש המלך כורש המלך נתן צו שכותרתו: בית האלוהים בירושלים. הבית ייבנה, מקום שבו זובחים בו זבחים, ויסודותיו מונחים, כבדים, טוענים, או: מנושאים. גובהו של הבית – שישים אמות, רוחבו – שישים אמות.]
פסוק ד:נִדְבָּכִין דִּי־אֶבֶן גְּלָל תְּלָתָא, וְנִדְבָּךְ דִּי־אָע חֲדַת. וְנִפְקְתָא מִן־בֵּית מַלְכָּא תִּתְיְהִב. [שלושה נדבכים, שורות אבנים של אבן גלל, אבן גדולה המסותתת לבניין, ונדבך נוסף של עץ חדש. וההוצאה מבית המלך תינתן.] פרט זה לא נזכר בנוסח המכתב הראשון של המלך כורש.
פסוק ה:וְאַף מָאנֵי בֵית־אֱלָהָא דִּי דַהֲבָה וְכַסְפָּא דִּי נְבוּכַדְנֶצַּר הַנְפֵּק מִן־הֵיכְלָא דִי־בִירוּשְׁלֶם וְהֵיבֵל לְבָבֶל, יַהֲתִיבוּן וִיהָךְ לְהֵיכְלָא דִי־בִירוּשְׁלֶם, לְאַתְרֵהּ, וְתַחֵת בְּבֵית אֱלָהָא. [ואף כלי בית האלוהים של זהב וכסף שנבוכדנצר הוציא מן ההיכל שבירושלים והוביל לבבל, ישיבו אותם וילך הכול להיכל שבירושלים, למקומו, ותניח הכול בבית האלוהים.]
פסוק ו:זו הייתה תמצית ההעתק של פקודת כורש. אחריה באה פקודת המלך דריוש: כְּעַן, תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר־נַהֲרָה, שְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתְהוֹן אֲפַרְסְכָיֵא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה, רַחִיקִין הֲווֹ מִן־תַּמָּה. [כעת, תתני פחת עבר הנהר, שתר בוזני ועמיתיהם הפרסים שבעבר הנהר, רחוקים הֱיו משם.] אל לכם להתערב בבנייה היהודית.
פסוק ז:שְׁבֻקוּ לַעֲבִידַת בֵּית־אֱלָהָא דֵךְ. פַּחַת יְהוּדָיֵא וּלְשָׂבֵי יְהוּדָיֵא בֵּית־אֱלָהָא דֵךְ יִבְנוֹן עַל־אַתְרֵהּ. [עִזבו את עבודת בית האלוהים הזה. פחת, מושל היהודים ואתו זקני היהודים את בית-האלוהים הזה הם יבנו על מקומו.]
פסוק ח:וּמִנִּי שִׂים טְעֵם לְמָא דִי־תַעַבְדוּן עִם־שָׂבֵי יְהוּדָיֵא אִלֵּךְ לְמִבְנֵא בֵּית־אֱלָהָא דֵךְ, וּמִנִּכְסֵי מַלְכָּא דִּי מִדַּת עֲבַר נַהֲרָה אָסְפַּרְנָא נִפְקְתָא תֶּהֱוֵא מִתְיַהֲבָא לְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי־לָא לְבַטָּלָא. [וממני ניתן הצו בנוגע לְמה שתעשו בזקני היהודים האלה לבנות את בית האלוהים הזה, ומנכסי המלך של מס הקרקע של עבר הנהר בשלמות ובדיוק ההוצאה תהיה ניתנת לאנשים האלה כדי שלא לבטל] את הבנייה.
פסוק ט:מנכסי המלך יינתנו לא רק צורכי הבנייה – וּמָה חַשְׁחָן – וּבְנֵי תוֹרִין וְדִכְרִין וְאִמְּרִין לַעֲלָוָן לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא, חִנְטִין, מְלַח, חֲמַר וּמְשַׁח – כְּמֵאמַר כָּהֲנַיָּא דִי־בִירוּשְׁלֶם לֶהֱוֵא מִתְיְהֵב לְהֹם יוֹם בְּיוֹם, דִּי־לָא שָׁלוּ. [ומה שנצרך – ובני שוורים ואילים וכבשים לעולות, קרבנות עולה לאלוהי השמים, חיטים, מלח, יין ושמן – כדבר הכהנים שבירושלים יהיה ניתן להם יום יום, שלא בטעות.] הַקפידו על הדבר ואל תתרשלו.
פסוק י:דִּי־לֶהֱוֹן מְהַקְרְבִין נִיחוֹחִין לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא וּמְצַלַּיִן לְחַיֵּי מַלְכָּא וּבְנוֹהִי. [כדי שיהיו מקריבים ניחוחים לאלוהי השמים ומתפללים לחיי המלך ובניו.]
פסוק יא:וּמִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל־אֱנָשׁ דִּי יְהַשְׁנֵא פִּתְגָמָא דְנָה, יִתְנְסַח אָע מִן־בַּיְתֵהּ, וּזְקִיף יִתְמְחֵא עֲלֹהִי, וּבַיְתֵהּ נְוָלוּ יִתְעֲבֵד עַל־דְּנָה. [וממני ניתן צו שכל איש שישנה מן הדבר הזה, ייעקר עץ מביתו, וזקוף יוכה, יומת האיש, ייתלה עליו. קורת ביתו תשמש לו עמוד תלייה, וביתו לאשפה ייעשה על כך.] כנראה על פשעים חמורים היו מוקיעים את הפושע ומפקיעים את ביתו.
פסוק יב:וֵאלָהָא דִּי שַׁכִּן שְׁמֵהּ תַּמָּה, יְמַגַּר כָּל־מֶלֶךְ וְעַם דִּי יִשְׁלַח יְדֵהּ לְהַשְׁנָיָה, לְחַבָּלָה בֵּית־אֱלָהָא דֵךְ דִּי בִירוּשְׁלֶם. אֲנָה דָרְיָוֶשׁ שָׂמֶת טְעֵם – אָסְפַּרְנָא יִתְעֲבִד! [והאלוהים ששיכן את שמו שם – בבית ההוא, יכרית כל מלך ועַם שישלח ידו לשנות מהדברים הללו, לפגוע בבית-האלוהים הזה שבירושלים. אני דריוש נתתי צו – ביעילות ייעשה!] במכתב זה דריוש מעודד את בניין הבית, מזרז להעניק מתנות לצרכיו, ואף משמיע איומים נחרצים כלפי מי שיעז להפריע.
פסוק יג:אֱדַיִן תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר־נַהֲרָה, שְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתְהוֹן, לָקֳבֵל דִּי־שְׁלַח דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא, כְּנֵמָא, אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ. [אז תתני פחת עבר הנהר, שתר בוזני ועמיתיהם, כשם ששלח דריוש המלך, כפי שנאמר, כך ביעילות עשו.]
פסוק יד:וְשָׂבֵי יְהוּדָיֵא בָּנַיִן וּמַצְלְחִין בִּנְבוּאַת חַגַּי נְבִיָּא וּזְכַרְיָה בַּר־עִדּוֹא, וּבְנוֹ וְשַׁכְלִלוּ מִן־טַעַם אֱלָהּ יִשְׂרָאֵל וּמִטְּעֵם כּוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ וְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מֶלֶךְ פָּרָס. [וזקני יהודה בונים ומצליחים כאשר נאמר להם בנבואת חגי הנביא וזכריה בן עדוא, ובנו והשלימו את הבית מכוח צו אלוהי ישראל, ומצו כורש ודריוש וארתחששתא מלך פרס.] למעשה, מעולם לא התקבל מכתב שאסר את הבנייה. היה מכתב של עיכוב, אבל מכאן ואילך הכול נעשה ברשות המלך ובעידודו.
פסוק טו:וְשֵׁיצִיא בַּיְתָה דְנָה עַד יוֹם תְּלָתָה לִירַח אֲדָר דִּי־הִיא שְׁנַת־שֵׁת לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא. [והושלם הבית הזה עד יום שלושה לחודש אדר שהיא שנת שש למלכות דריוש המלך.]
פסוק טז:וַעֲבַדוּ דוּבְנֵי־יִשְׂרָאֵל, כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא וּשְׁאָר בְּנֵי־גָלוּתָא חֲנֻכַּת בֵּית־אֱלָהָא דְנָה בְּחֶדְוָה. [ועשו בני ישראל, הכהנים והלוויים ושאר בני הגלות – כך הם נקראו שכן היו עדיין עולים חדשים – את חנוכת בית-האלוקים הזה בחדווה.]
פסוק יז:וְהַקְרִבוּ לַחֲנֻכַּת בֵּית־אֱלָהָא דְנָה תּוֹרִין מְאָה, דִּכְרִין מָאתַיִן, אִמְּרִין אַרְבַּע מְאָה וּצְפִירֵי עִזִּין לְחַטָּאָה עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל תְּרֵי־עֲשַׂר, לְמִנְיָן שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. [והקריבו לחנוכת בית-האלוקים הזה מאה שוורים, מאתיים אילים, ארבע מאות כבשים ושנים-עשר שעירי עזים לחטאת על כל ישראל, לפי מספר שבטי ישראל.]
פסוק יח:וַהֲקִימוּ כָהֲנַיָּא בִּפְלֻגָּתְהוֹן וְלֵוָיֵא בְּמַחְלְקָתְהוֹן עַל־עֲבִידַת אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם כִּכְתָב סְפַר מֹשֶׁה. [והעמידו את הכהנים בפלוגותיהם, בחלוקתם למשמרות לפי משפחות, ואת הלויים במחלקותיהם על עבודת האלוקים שבירושלים ככתב, ככתוב בספר תורת משה] לגבי תפקידי הכהנים והלויים.
פסוק יט:וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי־הַגּוֹלָה אֶת־הַפָּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, ניסן,
פסוק כ:כִּי הִטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, כְּאֶחָד כֻּלָּם היו טְהוֹרִים, ומכיוון שלא הייתה סיבה לעכב את הדבר, וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח לְכָל־בְּנֵי הַגּוֹלָה וְלַאֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְלָהֶם.
פסוק כא:וַיֹּאכְלוּ את הפסח בְנֵי־יִשְׂרָאֵל הַשָּׁבִים מֵהַגּוֹלָה וְכֹל הַנִּבְדָּל מִטֻּמְאַת גּוֹיֵי־הָאָרֶץ והתלווה אֲלֵהֶם לִדְרֹשׁ, לפנות לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. כל מי שנתגייר או פרש מעבודה זרה.
פסוק כב:וַיַּעֲשׂוּ חַג־מַצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה, כִּי שִׂמְּחָם ה' וְהֵסֵב לֵב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר, כך נקרא כאן מלך פרס, שכאמור ראה את עצמו כממלא מקומם של מלכי אשור ובבל, עֲלֵיהֶם לטובה, לְחַזֵּק יְדֵיהֶם בִּמְלֶאכֶת בֵּית־הָאֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. ייתכן שאפשר היה לעשות את הפסח גם קודם לכן, כיוון שעמד כבר המזבח, אבל לאחר שעלה בידם לגמור את בניין המקדש, הייתה זו הזדמנות לקיים בו בזמן גם את חנוכת הבית וגם את חג המצות באופן ציבורי ומלא.
