פסוק א:החדש השביעי. הוא חדש תשרי ובני ישראל אשר היו בערים מה עשו ויאספו כולם כאחד לירושלים:
פסוק ג:ויכינו המזבח על מכונותיו. כדי להקריב עליו קרבנות שהרי היו יראים מעמי הארצות שלא יקנתרום ושלא ילשינום למלך ובנו המזבח לעלות עליו עולות למען ישמעו ויבינו העמים בדבר אשר עשהו ע"פ המלך ועל כן ימנעו מלקנתרם לבניין הבית:
פסוק ג:לבקר ולערב. תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים:
פסוק ד:ועולת יום ביום במספר. קרבנות החג במספרם כמשפטם:
פסוק ה:ואחרי כן. ולאחר הסוכות היו מקריבים קרבנות בכל יום לבקר ולערב:
פסוק ה:ולחדשים. ולראשי חדשים היו מקריבים קרבנות של ראשי חדשים:
פסוק ה:ולכל מועדי ה'. ולשאר מועדות קרבניהם:
פסוק ה:ולכל מתנדב. ולכל אותם המתנדבים נדבותיהם היו מקבלים הכהנים אותם להקריבם ומיום אחד בתשרי התחילו להקריב קרבנות ועדיין לא נבנה יסוד הבית:
פסוק ז:לצידונים ולצורים. בני צור וצידון שהיו אומנים לבנות הבית:
פסוק ז:אל ים יפוא. דרך הים היו מביאי' אותם:
פסוק ז:כרשיון. כאשר היה רשות המלך עליהם לבנות הבית, כרשיון לשון רשות מגזרת רשה שהרי מן אבה יאמר אביון ומן צבה יאמר צביון ומן חזה חזיון ומן רעה רעיון מן חבה חביון ומן רשה יאמר רשות כמו מן ענה ענות ומן שבה שבות ומן ראה ראות ומן זנה זנות נמצאו רשות ורשיון באין ויוצאין מגיזרה אחת לפי שער הדקדוק ולשון א' הם, ומנחם חברו ל' ארשת שפתינו ולא דקדק בגיזרתו ואעפ"כ שני פנים הללו קרובים זה לזה במשמעותם:
פסוק ח:בחדש השני. הוא חדש אייר:
פסוק ח:מהשבי. כל אותן שבאו מהשביה לירושלים:
פסוק ח:ויעמידו. העמידו הלוים המשוררים לנצח ולומר שירה לפני הבונים בשעת בניין יסוד הבית:
פסוק ח:לנצח. שני נצוחות הללו הם ניצוחי שירה כמו למנצח (בנגינות) מזמור לדוד (תהילים ד׳:א׳):
פסוק ט:ויעמוד ישוע. עמדו ואמרו שירה ביחד סביב עושי מלאכ' יסוד הבית:
פסוק י:ויסדו. משקל חזק מן יסוד כמו ויסדו טירותיהם כן וישבו מן ישב ויסדו מן יסד, ומשמעותן ויסדו וישבו, במשקל חזק בשתי יודי"ן אחת פעולה וא' של יסוד ופתרונן היו מייסדים מיישבים:
פסוק י:ויסדו הבונים. והבונים מייסדים את יסוד היכל ה', בשעה שהיו מנצחים בשירתם והעמידו הכהנים מלובשים בגדי כבוד וחצוצרו' בידיהם לתקוע בהם:
פסוק י:והלוים בני אסף. היו משוררים:
פסוק י:במצלתים. כמו (תלים קנ) צלצלי שמע כלי שיר הם:
פסוק י:על ידי דוד. שהיו מנצחים ומשוררים שירות והודיות של דוד מלך ישראל:
פסוק יא:ויענו. לשון עניית זמר כמו ותען להם מרים (שמות טו):
פסוק יא:ובהודות. ובהודיו':
פסוק יא:כי טוב. להודות לה':
פסוק יא:וכל העם. שאר עם ישראל:
פסוק יא:על הוסד. כל השמחות הללו היו עושים על בנין היסוד אשר הוסד בבית ה':
פסוק יב:ביסדו. ביסוד שלו מן שם דבר של יוסד ומן יסד יאמר ביסדו, כמו מן חדש בחדשו מן קדש בקדשו:
פסוק יב:זה הבית. כשהיו רואין בניין בית זה היו בוכין מתוך שהיו זוכרים אותו בניין גדול של בית ראשון:
פסוק יב:ורבים. אשר לא ראו בניין בית ראשון היו שמחין ומריעין בשמחה בקול גדול מרוב שמחתן שיצאו מגלותן:
פסוק יג:ואין העם מכירים. אותן השומעים לא היו מכירים קול תרועה של שמחה מפני קול בכי העם שהרי העם השמחים היו מריעים תרועה גדולה וקול הבכי נשמע יותר ויותר עד למרחוק: