פסוק א:ויגע.נ- קראו כל ימי הלבנה חדש, בעבור התחדשה כל ט"ו ימים.
פסוק א:כאיש אחד - פירוש אסיפת העם היתה במהרה, כאסיפת איש אחד.
פסוק ב:ויקם, וזרובבל - נקרא כן, בעבור בני ציון שהם שרויין בבבל.
פסוק ב:בן שאלתיאל - לא אביו היה רק שאלתיאל דודו טפחו, על כן נקרא בנו וכן כתוב בדברי הימים: ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו ומלכירה ופדיה ובני פדיה זרובבל ושמעי וכן נקראו בני מרב בת שאול בני מיכל, כי היא טפחתם.
פסוק ג:ויכינו, כי באימה - בעבור אימה עליהם, הכינו מזבח לאל שיעזרם.
פסוק ג:ויעלו - המעלה אחד והוא יהושע הכהן שהקריב בתחלה הקרבנות ואמר: ויעלו כי אחיו עזרוהו:
פסוק ג:עולות לבקר - פירוש עולות הראוים לבקר ולערב והם שתים.
פסוק ד:ביומו - הוא דבק עם דבר יום.
פסוק ד:פירוש ביומו - הראוי לדבר וכן מדי חדש בחדשו דבק עם מדי, כי הוא כטעם עת וזמן.
פסוק ה:ואחרי כן - אחרי חג הסכות עולות עומדות במקום ארבעה וכן הוא עולת תמיד לא נפסקה ועולה לחדשים ועולה לכל מועדי ה'.
פסוק ה:המקדשים - הנקראים קדושים מפי בית דין ועולה לכל מתנדב. והטעם שלא בטלו הקרבנות אחרי כן מראש תשרי, שהחלו לעלות עולות.
פסוק ז:כרשיון - מענין רשות.
פסוק ח:לנצח - לחזק מענין: ויז נצחם, או מן נצח.
פסוק ט:ישוע בניו - הנכון: ובניו. וכן: בני חנדד פירושו ובני.
פסוק י:ויסדו, מלובשים - בגדי כהונה.
פסוק י:במצלתים - מן בצלצלי שמע.
פסוק י:על ידי דוד - בעבור המנגן ביד יקרא הנגון יד.
פסוק יב:ביסדו - דבק עם זה הבית ופירש: אשר ראו בעיניהם הבית הראשון בעת יסדו בית שני, היו בוכים.