פסוק א:העולים הגיעו לארץ מן הסתם בקיץ, שכן זו העונה שבה אפשר לערוך מסעות ארוכים כאלה. וַיִּגַּע, הגיע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, תשרי, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יושבים בֶּעָרִים, וַיֵּאָסְפוּ הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל־יְרוּשָׁלִָם.
פסוק ב:וַיָּקָם יֵשׁוּעַ בֶּן־יוֹצָדָק הכהן הגדול וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים, וּזְרֻבָּבֶל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל הנשיא מזרע המלוכה, מבני יהויכין וְאֶחָיו, וַיִּבְנוּ אֶת־מִזְבַּח אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלוֹת עָלָיו עֹלוֹת, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ־הָאֱלֹהִים.
פסוק ג:וַיָּכִינוּ, הם קוממו את הַמִּזְבֵּחַ ההרוס עַל־מְכוֹנֹתָו, יסודותיו הראשונים, כִּי פעלו בְּאֵימָה המוטלת עֲלֵיהֶם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת. הם עדיין פחדו מעמי האזור וחששו לבנות את ירושלים בשלמות. לכן הסתפקו בהקמת המזבח על מכונו ונמנעו מצעדים שעלולים להיראות מאיימים או בולטים מדי. וַיַּעֲל ועָלָיו עֹלוֹת לַה', שתי עֹלוֹת התמיד לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב.
פסוק ד:וַיַּעֲשׂוּ אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת כַּכָּתוּב בתורה, וְעֹלַת יוֹם בְּיוֹם בְּמִסְפָּר מסוים, כְּמִשְׁפַּט דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ. בכל יום ויום מימי החג מקריבים מספר עולות שונה, כאמור בתורה.
פסוק ה:וְאַחֲרֵי כֵן, גם בימים הבאים המשיכו להקריב עֹלַת תָּמִיד שמקריבים בכל יום, ולראשי חֳדָשִׁים וּלְכָל־מוֹעֲדֵי ה' הַמְקֻדָּשִׁים וּלְכֹל מִתְנַדֵּב קרבן נְדָבָה לַה'.
פסוק ו:מִיּוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, ראש השנה הֵחֵלּוּ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לַה', וְהֵיכַל ה' עדיין לֹא יֻסָּד. רק המזבח היה בנוי, ואפשר היה להקריב עליו.
פסוק ז:וַיִּתְּנוּ בינתיים כֶסֶף לַחֹצְבִים בסלעים וְלֶחָרָשִׁים, בעלי מלאכה בחומרים קשים, וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וָשֶׁמֶן נתנו לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים, לאנשי צידון וצור כדי לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן־הַלְּבָנוֹן אֶל־יָם יָפוֹא, יפו כְּרִשְׁיוֹן שנתן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ־פָּרַס עֲלֵיהֶם לבנות את המקדש.
פסוק ח:וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְבוֹאָם אֶל־בֵּית הָאֱלֹהִים לִירוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, אייר הֵחֵלּוּ זְרֻבָּבֶל בֶן־שְׁאַלְתִּיאֵל הפחה וְיֵשׁוּעַ בֶּן־יוֹצָדָק הכהן הגדול וּשְׁאָר אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל־הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי, מהגולה אל יְרוּשָׁלִַם, וַיַּעֲמִידוּ אֶת־הַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְנַצֵּחַ, לפקח ולפקד עַל־מְלֶאכֶת בניין בֵּית־ה'.
פסוק ט:וַיַּעֲמֹד יֵשׁוּעַ יחד עם בָּנָיו וְאֶחָיו, קַדְמִיאֵל וּבָנָיו ובְנֵי־יְהוּדָה כְּאֶחָד, כולם יחד לְנַצֵּחַ עַל־עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה בְּבֵית הָאֱלֹהִים, ואִתם בְּנֵי חֵנָדָד, בְּנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם, הַלְוִיִּם.
פסוק י:וְכאשר יִסְּדוּ, הניחו את היסודות ואולי התחילו בבניית הכתלים, הַבֹּנִים אֶת־הֵיכַל ה', וַיַּעֲמִידוּ את הַכֹּהֲנִים כשהם מְלֻבָּשִׁים בבגדיהם ותוקעים בַּחֲצֹצְרוֹת, וְהַלְוִיִּם בְּנֵי־אָסָף, שהיה מראשי המשוררים בזמן המלך דוד, מנגנים בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת־ה' עַל־יְדֵי, באמצעות שירי תהילות דָּוִיד מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל.
פסוק יא:וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת, ובהודיה לַה' כִּי טוֹב, כִּי־לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל־יִשְׂרָאֵל. ביטוי השבח הזה היה כנראה הפזמון המוכר שחזר בשירים. וְכָל־הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה של שמחה בְהַלֵּל לַה' עַל הוּסַד, היווסד, הנחת היסוד של בֵּית־ה'.
פסוק יב:ייתכן שכשבעים שנה עברו מאז שכבש נבוכדנצר את יהויקים, אבל הגלות הגדולה בימי צדקיהו אירעה שנים רבות לאחר מכן, כך שהיו ביניהם אנשים כבני שבעים שעוד יכלו לזכור את מראה המקדש הראשון – וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת־הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ, בעודו בנוי, כאשר אלו ראו את זֶה הַבַּיִת ההולך ונבנה בְּעֵינֵיהֶם, היו בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל, כי הבית הזה היה נראה בעיניהם עלוב לעומת הבניין המפואר של מקדש שלמה, ובמיוחד בלט הפער כשצפו בשלבי הבנייה הראשונים. גם אם גודלו של הבית השני היה דומה לגודל קודמו, הוא היה פחות הדור ממנו. ולעומתם רַבִּים אחרים, צעירים יותר, הגיבו בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים, בהרמת קוֹל.
פסוק יג:וְאֵין הָעָם מַכִּירִים, מבחינים בין קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם. קולות הבכי והצהלה התערבו אלה באלה, כִּי הָעָם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד־לְמֵרָחוֹק.
