פסוק א:ובשנת אחת. בשנה הראשונה:
פסוק א:לכלות. לעת כלה הזמן אשר דבר ה׳ מפי ירמיה והיא בכלות שבעים שנה מעת שכבש נבוכדנצר את יהויקים בראשונה וכאשר פירשנו בדניאל:
פסוק א:ויעבר קול. צוה להכריז:
פסוק א:בכל מלכותו. בכל מדינות מלכותו:
פסוק א:וגם במכתב. שלח הדברים האלה במכתב:
פסוק ב:נתן לי. ר״ל הואיל וה׳ מסר בידי כל הממלכות אם כן מהראוי לי לעשות מצותו:
פסוק ב:פקד עלי. צוה עלי לבנות וכו׳ כמ״ש האומר לכורש וגו׳ והיכל תוסד (ישעיהו מ״ד:כ״ח):
פסוק ב:אשר ביהודה. אשר בארץ יהודה:
פסוק ג:מי בכם. כי הדברים האלה צוה להכריז ושלח בין העובדי כוכבים ולזה אמר מי הנמצא בכם מעם ה׳ יהיה ה׳ עמו ובעזרתו ויעל וגו׳ ר״ל הרשות נתון ממני לעלות הוא האלהים. פירש לומר שאלהי ישראל הוא האלהים השוכן בירושלים:
פסוק ד:וכל הנשאר. ר״ל וכל אשר בע״כ ישאר במקומו כי דל הוא ואין ידו משגת לעלות:
פסוק ד:מכל המקומות. ר״ל מצוה אני אשר כל המקומות אשר דל כזה גר שם שאנשי מקום כ״א ירוממו אותו במתן כסף וכו׳ ללכת לירושלים:
פסוק ד:עם הנדבה. ר״ל הנדבה ההיא תהיה מלבד הנדבה אשר יתנו לבית ה׳:
פסוק ה:ליהודה. אשר ליהודה:
פסוק ה:לכל העיר. את כל אשר העיר האלהים וכו׳:
פסוק ו:וכל סביבותיהם. כל העובדי כוכבים אשר סביבותיהם חזקו בידי העולים בתת להם די ספוקם כלי כסף וכו׳:
פסוק ו:לבד. חוץ מאשר כל התנדב מה מהם לבית ה׳:
פסוק ז:הוציא. מאוצר בית העבודת כוכבים אשר נתנם שם נ״נ כמ״ש בדניאל:
פסוק ח:על יד. הוציאם בפקודת המלך:
פסוק ח:ויספרם. מסרם במספר לששבצר והוא זרובבל וכן היה נקרא בל׳ פרס, ורז״ל אמרו שהוא דניאל ונקרא כן על שעמד בשש צרות:
פסוק יא:לזהב ולכסף. בין של זהב בין של כסף:
פסוק יא:חמשת אלפים וכו׳. כמספר הזה היו כל הכלים הקטנים עם הגדולים ולמעלה לא מנה כ״א הגדולים והחשובים:
פסוק יא:עם העלות. העלם יחד עם העלאת בני הגולה: