פסוק א:משית רוח בן בטוח, שוכן בלבב ברי מחשב, הוא יורני לשכיל סודות, קנין שכל מנהו בהיר, מואס חמוץ שונא יהיר, חלקי עזרא סופר מהיר.
פסוק א:ובשנת - מלת בשנת דבקה במלת אחת כי כל שם מספר ושם דבר שנים, רק להורות באיזה זמן ממספר האחדים היה כן יתמך הדבר לאחד מהמספרים, כאשר מצאנו בשנת שלש בשנת שבע גם כן המספרים דבקים בדברים, להודיע ולהורות מהם מה הם הדברים כאמרנו, שני אנשים שלשת הנפת ארבעת ימים שמונת הבקר ופי' בשנת אחת למלכו על בבל, כי מקדם היה מלך פרס ומלת אחת אמרו המדקדקים שהיא חסרת דל"ת אחדת ואותיות העקר שהם דג"ז קט"ף ע"ץ חס"ד אינם נגרעים לעולם זולתי הכפולים המדומים מהעי"ן והלמ"ד. והנכון להיות אחד לזכר ואחת לנקבה שתי לשונות בענין אחד ושנים שרשים וכן אחד עשר ועשתי עשר בענין אחד:
פסוק א:לכורש - יש אומרים: שהמלה נהפכת מן וכשר הדבר כי כבר כנהו בשמו הנביא ישעיהו על הכשרון שיעשה עם ישראל, וזהו שאמר: הוא יבנה עירי וגלותי ישלח.
פסוק א:לכלות - לעת כלות דבר השם שיצא מפי ירמיהו שיפקדם לפי מלאת למלכות בבל שבעים שנה, ויוציאם מעבדות, כי כן כתוב בדברי הימים ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלוך מלכות פרס, כי בשנת אחת לכורש היו נ"ב לחרבות ירושלים ובטלה העבודה, עד רצתה הארץ את שבתותיה ובשנת ב' לדריוש נשלמו ע' שנה לחרבת עיר הקדש, כי כן כתוב: אשר זעמת זה ע' שנה.
פסוק א:העיר ה' את רוחו - לבנות עירו.
פסוק א:וגם במכתב - נחתם עם טבעתו.
פסוק ב:כה - שלשה הפסוקים האלה הם דבקים, כי הוא היה המכתב.
פסוק ב:אלהי השמים - ולא אמר אלהי הארץ כי כבר נתנה לבני אדם. וכן הוא אומר: כל ממלכות הארץ נתן לי ה'.
פסוק ב:פקד - לשון פקיד וטעמו נתן הפקידות עלי.
פסוק ב:ביהודה - בארץ יהודה.
פסוק ג:יהי אלהיו - טעמו שהשם היה עמו ונתן לו יכולת ממון.
פסוק ג:וי"ו ויעל – הוא הנכנס בתחלת ענין. וכן: ויהי בימי שפוט השופטים ואיננו לצורך.
פסוק ג:אשר בירושלם - דבק עם בית ה'.
פסוק ד:וכל הנשאר - שהוא דל ואין ידו משגת ממון לעלות.
פסוק ד:ינשאוהו - יתנו לו משאות ומתנות, או ינשאוהו ירימוהו מענין רם ונשא, כי העני בשפל והוא הנכון.
פסוק ד:עם הנדבה - שינשאוהו עם הנדבות אחרות שיתנדבו.
פסוק ה:ויקומו, ליהודה ובנימין - כי ירושלים בחלק יהודה והבית בחלק בנימין.
פסוק ה:לכל העיר - חסר מלת אשר.
פסוק ו:וכל, חזקו - ביד הנכשלים והדלים צאן ובקר.
פסוק ו:במגדנות - יתכן מן מגדנים.
פסוק ו:לבד על כל התנדב - פירושו: הכסף והזהב ושאר המתנות נתנו לבד, על כל אשר התנדבו מנדבות.
פסוק ז:ויתנם בבית אלהיו - דבק עם נבוכדנצר.
פסוק ח:הגזבר - ממונה על גנזי המלך וטעמו פקיד.
פסוק ח:ויספרם - נתנם במספר.
פסוק ח:לששבצר - הוא זרובבל ונקרא כן בלשון כשדים.
פסוק ט:אגרטלי - מזרקים, ופירושו בירושלמי: למה נקרא שמם אגרטלי? שאוגרים שם דם הטלה, של"א מ"ן הספ"ר.
פסוק ט:אגרטלי - המלה חמישית או הא' נוסף ופירושו גביעים. מחלפים. סכינים והוא מענין כליל יחלוף, בני חלוף, שטעמם כריתה.
פסוק י:כפורי - מזרקים לקבל דם הקרבנות.
פסוק י:משנים - לכפורי זהב.
פסוק י:ועשרה כלים אחרים - שאינם נזכרים בשמם אלף והזכיר פרטיהם שהם בכללם אלפים וארבע מאות ותשעים ותשעה. ולפי דעתי: כן הוא הפרטים שהם אלפים ותצ"ט בכללם הם הכלים הגדולים, ואחרי כן כלל אותם בין גדולים וקטנים שהם חמשת אלפים וארבע מאות, וכן כתוב בדברי הימים: וכל כלי בית האלהים הגדולים והקטנים ואוצרות בית המלך הכל הביא בבל.
פסוק יא:העלות הגולה - שם הפעל.