פסוק א:הפרשה הט׳
בשנת שלש למלכות בלשצר וגומר ספר כי נראה אליו חזון אחרי הנראה אליו בתחלה. אשר בזה הודיענו זמן התראות החזון ההוא אליו בעצמו ולא על יחי שליח.
פסוק ב:ועוד ספר המקום שנראה אליו בו החזון ההוא וזהו אומרו ואראה בחזון ובראותי אותו הייתי בשושן הבירה אשר בעילם המדינה. כי עילם היה שם הממלכה ושושן היה העיר הראשונה וראש המלכות ההוא. עוד סיפר מהות החזון. וזהו אומרו ואראה בחזון כאלו הייתי על אובל אולי. כי הנה הדבר האמיתי יחול עליו שם אבל וכאומרו אבל אשמים אנחנו שר״ל בודאי אשמים אנחנו. והדבר של ספק יחול עליו שם אולי כי אולי הוא ככה או הפכו. והשלם הזה דניאל שהיה רואה בית המקדש חרב היה משוטט מחשבתו בזה אם יהיה דבר אובל ואמיתי שישיב ה׳ את שיבות ציון. או אם יהיה דבר מסופק ואולי שלא ישיבם לרוב חטאם. ובהיות כי ההשפעה תושפע על האדם לפי הכנתו לכן תכף נתגלה אליו סוד כל העתיד מבנין הבית השנית ובנין הבית העתיד אשר תהיה בנין אובל וקיים ואמיתי עומד לעד. וזהו אומרו ואראה בחזון לבי אשר הייתי משוטט מחשבתי על אובל אולי שהם שני הפכים.
פסוק ג:ואשא עיני וגומר סיפר איכות החזון. ואשא עיני עיני הבחינה ואראה והנה איל אחד שהוא רמז למלכות פרס ומדי שהוא המלכות השני שבנו המקדש שני וזהו אומרו עומד לפני האובל כי עמידתו והוייתו מהאיל הלז אשר בנה הבית תהיה לפני ובטרם בוא הזמן העתיד אשר יבנה בו בנין הבית הקיים והאובל העומד לעד. אי בנין האיל לא יהיה אובל רק אולי ומסופק כאשר ראינו שנחרב אחרי ת״כ שנה לבניינו.
פסוק ג:ולו קרנים אשר מיעוט רבים שנים והוא רמז שהמלכות הזה השני הוא משני אומות היינו פרס ומדי.
פסוק ג:ואומרו גבוהות רמז שיגבהו וימלכו על הכל. ואומרו שא׳ גבוה מן השנית והיא העולה באחרונה רמז כי בראשונה אף כי פרס ומדי היו לעם אחד הנה המולך היה דריוש המדאי. ואחרי מותו מלך כורש הפרסיי ושני מלכים פרסיים אחריו ולכן נתיחס הגבהות למלכו׳ פרס אשר יורמז בשם קרן יותר מקרן ומלכות מדי.
פסוק ד:מה שהאיל הלז שהוא מלכות פרס ומדי היה מנגח בכל פינות האדמה וכל חיות שהוא רמז לשאר המלכיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצונ[ו] בכל העולם והגדיל.
פסוק ה:ואני הייתי מבין וגו׳ ובהיותי מבין ומבחין היטב בעניני האיל והמלכות הזה השני ואראה. כי ואראה של מעלה מושך עצמו ואחר עמו.
פסוק ה:והנה צפיר העזים בא מן המערב הוא רמז למלכות יון השלישי ולהיותו נולד אלסנדרו המלך הראשון מהמלכות ההוא מכחות השדים והכשופים שעשה נקטניבור מלך מצרי׳ אביו אשר על ידם נהפך לנחש ושכב עם כאביה ראש המלכה אשת פיליפוס המוקדני. לכן יחסו לעזים ולשעירים אשר הם חלק סמאל. מה שיחס מלכות פרס הבונה בית המקדש לאיל זכר אילו של יצחק אשר נקרב במקום ההוא. וקראו צפיר להיותו צעיר לימים כשגבר בעולם.
פסוק ה:בא מן המערב שמוקדוניא ארצו היא מערבית לפירסיאה ארץ האיל הפרסיי.
פסוק ה:על פני כל הארץ כי יבא לכבוש כל העולם.
פסוק ה:ואין נוגע בארץ כי כל המלכים נתנו לו הממשלה ואין אחד בהם שיגע בארץ כדי למלוך עליה לפחדם ממנו להיות לו בין עיניו קרן חזות. ר״ל שהיה תכף בחכמתו צופה ומביט לכל ומשפיל בקרנו ומלכותו החזק לאשר ירים ידו ורגלו.
פסוק ו:ויבוא עד האיל בעל הקרנים וגומר רמז לביאת אלסכנדר בלט לבית דריוש כמתנכר לדעת את מוצאו ואת מובאו.
פסוק ו:וירץ אליו בחמת כוחו רמז כשחזר לבוא אליו בעם כבד למלחמה.
פסוק ז:וראיתי כי תכף בהגיעו אל האיל ובטרם עשות מלחמה חזקה נחלש האיל ונעשה מר ודך ושפל בערך הצפיר כי לא עשה מלחמה חזקה עמו כדי להשמר ממנו מפני חולשתו מה שלכן תכף הכה הצפיר היוני את האיל הפרסיי וישבר את שתי קרניו והוא רמז להשפילו את ב׳ אומות מדי ופרס שהקרן והמלכות היה שלהם יחד. ואף כי לפעמים כשהממלכה אחת ישבר במלחמה הראשונה עוד ישוב להתחזק ולעמוד כנגד מנגדה וישוב לאיתנה הראשון. ספר כי מלכות פרס לא כן עשה כי אחרי שהאיל קבל ההכאה הראשונה לא היה בו עוד כח לעמוד לפני הצפיר וזה יען כי הכהו מכה רבה והפילו ארצה ואח״כ רמסו. כי לא היה מציל לאיל מידו לא משאר המלכים ולא מעמיו כדי שישוב ללחום עוד.
פסוק ח:וצפיר העזים אלסכנדר הגדיל עד מאד וכבש את כל העולם. וכעצמו נשברה הקרן וגו׳ ספר כי אחרי הגיע אלסכנדרוס מוקדון אל התכלית אחרון מהעוצם והגדולה נשברה הקרן והמלכו׳ הגדולה שלו כי מת חוץ לארצו מסם המות שהשקוהו.
פסוק ח:ותעלינה חזות ארבע תחתיה לארבע רוחות השמי׳ שהם הד׳ מלכי׳ שחילק להם המלוכה בחייו. היינו רומנוס ברומה. אלסכנדרוס באלסכנדריאה. אורודוס בעכו. ואנטיוכוס באנטיוכיא.
פסוק ט:ומן האחת מהן ר״ל מן הקרן האחת היותר צעירה שבהן והוא מלכות אנטוכיא יצא מלך א׳ שלא נסתפק בחלקו ותגדל אל הנגב והוא מצרים שכבש אנטיוכס. ואל המזרח והוא פרס. ואל הצבי והוא ארץ ישראל אשר צבי ויופי היא לכל הארצות.
פסוק י:ותגדל מאד עד צבא השמים שהם המין ישראלי שהוא חלק שמים כי חלק ה׳ עמו. ותפל ארצה מן הצבא והוא רמז לעם רב מישראל שהרג אנטיוכוס ומן הככבי׳ והוא רמז להורגו שריהם וכהניהם וזקניהם. וירמסם והוא רמז לשעבוד אשר שעבדם בפרך.
פסוק יא:ועד שר הצבא הגדיל הוא רמז כי נתגאה על ה׳ שהוא אלהי ישראל ושרו. והתמיד ממנו יתברך שהיו מקריבים ישראל בבקר ובערב הרימו ומנעו.
פסוק יא:והושלך מכון מקדשו כי החרים בית המקדש פעמי׳ הרבה.
פסוק יב:וצבא תנתן על התמיד וגו׳ הוא רמז לרשעי ישראל המשומדים אשר הם מהצבא הנז׳ והיו יועצים לתת הפשע על התמיד ולשחוט החזיר ולהקריבו על המזבח. ולהשליך אמת ארצה והוא הספר תורה שבהיכל הנקראת תורת אמת להשליכו ארצה ולהעמיד תחתיו צלם בהיכל. והצבא מהמשומדים ההם בעצתם עשתה כל הפעולות הרעות האלה והצליחה.
פסוק יג:ואשמעה אחד קדוש מדבר וגו׳ ספר כי דניאל תמה תמיה גדולה על הרעה הזאת והיה כוסף לדעת קיצה ובין כך שמע שאחד קדוש מהמלאכים הקדושים היה מדבר ומשפיע בינה למבינים עצמם אליה. ואז אמר אחד קדוש והוא הנפש האלהית מדניאל לפלמוני המלאך הנעלה המדבר הנזכר המשפיע הבינה עד מתי יתמידו פרטי החזון הלז להיות התמיד שומם בהיות הפשע גובר. ותנתן הקדש והוא בית המקדש וצבא ישראל למרמס.
פסוק יד:ואז ענני פלמוני המדבר ומשפיע. עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש. אמר ן׳ יחייא הנה הפקידה אשר פקד ה׳ את עמו בימי כורש לתת להם לחם והתורה והמקדש היתה פקידה חלושה וכפי הכנתם כי הגדולים שבישראל לא רצו לעלות מן הגלות ולא עלו עם עזרא רק הריקים שבם וכאומרם ז״ל לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסלת נקיה. ולהיות כי מרשעי׳ יצא רשע חטאו בבית שני ויענם ה׳ פעם אחר פעם ולא שבו אליו ולכן בסוף נחרב ביתו ונשרף היכלו ונגלו ישראל בין האומות. ושאלת דניאל פה למלאך המדבר על ידיעת קץ הגלות וחרבן הבית לא היה על הצרה הפרטית מאנטיוכוס כי ממנה נצלו על ידי החשמונים אחרי ימים מעטי׳ שלא יפול על זמן כזה האמירה ואתה סתום החזון כי לימים רבים. רק על ידיעת הקץ האחרון כי שם יתמו ואז ימותו כל צרות ישראל ולא ישובו עוד לחטוא ולקבל עונש והוא בזמן ביאת המשיח. ואז ענהו המלאך כי יתמיד מעת החזון ההוא עד הערב והלילה מהבקר והיום מאלפים ושלש מאות שנה שאז נצדק קדש לעד ולעולם. והנה משנברא העולם עד שקם כורש הפרסי שלשת אלפים ושצ״א שנים שאז בימים ההם ומעט קודם בימי בלשצאר ודריוש ראה דניאל החזיונות האלה. באופן כי בסוף החמשת אלפים ושבע מאות שנה לבריאת העולם בקירוב אם מעט קודם או מעט אחר כך יבוא קיצנו בעזרת ה׳ למען יוכלו לשבת בני ישראל בטח על אדמתם כשלש מאות שנה מהאלף הששי למען יתראה לעין כל היות האמת אתם ויהנו בגוף ונפש מן העולם הזה תחת אשר נענשו בעול גלות האומות בגוף ונפש. ויהיו המאות שלשה להיות כי בסך ההוא יפול החזקה ויאומת הדבר היותו בלתי מקריי בהתמידו הסך ההוא. ואחר כך באלף השביעי יהפך העולם לתהו כאשר בתחלה כי שית שנין הוי עלמא וחד חרוב והוא שנת השמיטה מהאלפים. ואין להאשים העליון על אורך הגלות בעולם הזה ועל קוצר טוב הגאולה אחר תחיית המתים. יען כי העולם הלז ההווה ונפסד הוא מן העובדי אלילים הנפסדי׳ והעולם הנצחי הוא מישראל אשר להם הנפשות אלהיות הנצחיות. ואם ישראל נענשו בעול הגלות אפילו הריקים שבהם יהנו בטוב הגן עדן הגופני והעולם הבא הרוחני. ואותו הטוב המעט מהעולם הזה אשר ינתן להם בסוף האלף השישי הוא לאות ומופת שהם בני עליה. ויראו כל העולם ויושבי תבל סכלותם מקדם ומעלת ישראל וישערו מטובם הגופני הטוב הרוחני אשר ירשו בני הגלות אחר המות ולנצח נצחים וכן לתת שכרו גם כן לגוף החמרי אשר קבל עונש בגלות.
פסוק טו:ויהי בראותי וגו׳ ספר כי אחרי ראותו את החזון ביקש להבינו וראיתי שהיה עומד לנגדי כמראה גבר. ר״ל שהיה משגיח עלי אחד שהיה מראהו כמראה גבר והוא הקדוש ברוך הוא יתברך.
פסוק טז:ושמעתי שקול זה שהיה כמראה גבר אשר היה רואה אותי היותי בין אולי ובין הספקות כדי להבין החזון. שקרא לגבריאל ואמר אליו הבן להלז את המראה.
פסוק יז:ותכף בא אצל עומדי והוא רמז שהתחיל להשפיע בינה עליו אשר מצד חולשת שכלו נבעת ונפל על פניו כאשר יקרה להרבה מהנביאים. והוא קראני לאמר הבן בן אדם כי החזון הלז הוא יקר הערך מאד להיותו ידיעת עת הקץ.
פסוק יח:ואפילו שהיה עוזרני בדבורו עם כל זה הייתי נרדם נופל על פני ארצה עד שעזרני במישוש ויגע בי ויעמידני על עומדי.
פסוק יט:ואמר אלי הנני מודיעך את אשר יהיה באחרית הזעם מהגלות האחרון כי למועד מהגלות ההוא אשר נועד לישראל על חטאתיו יש קץ כי לא יתמיד לנצח הרעה והזעם על ישראל. וביאר לו משל האיל אשר ראה בחזון ומשל הצפיר השעיר.
פסוק כב:והנשברת וגומ׳ ר״ל כי אחרי השבר קרן הצפיר יעמדו הד׳ מלכיות אשר נחלק להם מלכות אלסכנדר. אבל לא יהיה להם הכח מאלסכנדר כי לא יהיו במדרגתו וכחו.
פסוק כג:ובאחרית מלכותם כשירצה ה׳ להתם ולכלות הפושעים מישראל לעונש חטאתם יעמוד אנטיוכוס שהוא מלך עז פנים ומבין חידות שנראה כי היה חכם גדול בחכמת הכישוף והאיצטגנינות ואף חכמתו עמדה לו להמליכו על כל הזולת ולולי רחמי ה׳ שהשפילו אין כל אומה ולשון יכול עליו.
פסוק כד:ועצם כחו אבל לא יהיה במדרגת הכח מאלסכנדר כי לא אנטיוכוס שגבר באחיו ולא הד׳ מלכים יחד שמלכו אחריו הגיעו לכח אלסכנדר. ונפלאות ישחית והם הענינים החשובים שבמקדש אשר היו אצלם לנפלאות ועם כל חוטאו בזה הצליח ועשה יותר רעה כי השחית עצומים והם ישראל גוי גדול ועצום. ועם קדושים והם בני אהרן הקדושים כהני ה׳.
פסוק כה:ועל שכלו וגו׳ ר״ל כי לפי שכלו ולפי אשר יחשוב הוא מצליח להיות מרמה בידו היינו להיותו ערום מה שעל כן יתגאה מאד ובלבבו יגדיל. ובשלוה ישחית רבים כי להיות בני אדם חשובים לפניו כחגבים. בהיותם בשלוה עמו על לא חמס בידם ישחיתם. וגאותו יעוררהו לעמוד גם כן על שר השרים והוא ה׳ מלך המלכים יתברך כי יבטל התמיד ומילה ושבת. מה שעל כן באפס יד ישבר כי ה׳ ימיתנו באפס ובאין יד בן אדם וכאשר קרה כי נחלה בהשגחה מחולי רע. ולצעקת פיל אחד נהפך רכבו ונפל בארץ ונשברו עצמותיו.
פסוק כו:ומראה הערב וגו׳ אחרי שביאר לו כל פרטי החזון הנה כסה ממנו ביאור היזק באומרו ומראה הערב והבקר אשר נאמר אמת הוא. ר״ל הוא דבר שנמסר לה׳ אלהים אמת. ואין זולתו אשר ידעה ולכן סתום החזון בידיעת זה ואל תבקשהו כי הוא דבר שיהיה לימים רבים ואין לגלותו. אבל הדברים אשר יהיו לימים מעטים מהמלכיות כבר ביארתים אליך. מה שלכן אגזור אומר אני המדבר כי דניאל אף כי נתגלה אליו הקץ במשל הנה לא ידע מעולם אמיתות הנמשל ממנו וכל אשר אמרו בו המפרשים הקודמי׳ ואשר אמרתי אני ויאמרו הבאים אחרי. הוא כצפצוף הסוס עגור כי כן נצפצף. ואין לנו בו ידיעה אמיתית. ואף שגדול דור אחד במקרה יבין הנמשל מהקץ הנה הבורא ית׳ מונע ממנו הכתיבה על ספר וכאשר קרה ליעקב אבינו באומרו האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אליכם באחרית הימים. ואחז״ל ביקש יעקב לגלו׳ הקץ לבניו ונתכסה ממנו והתחיל ליסרם ולברכם כאומרו ראובן בכורי אתה וגו׳.
פסוק כז:ואני דניאל וגו׳ סיפר כי נהיה ונחלה ימים לרוב שבירת חומרו על ההתגברו׳ שהתגבר שכלו בעת החזון ההוא ועם כל זה קמתי לעשות מלאכת המלך בהיותי תמיד משתומם על המראה שהוא אותו החלק מהחזון מידיעת הקץ אשר לא פירשה המלאך ואין מבין כי גם נתנה לגדולי ישראל לפרשה ולא יכולו.
