פסוק א:בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמַלְכוּת בֵּלְאשַׁצַּר הַמֶּלֶךְ, חָזוֹן נִרְאָה אֵלַי, אֲנִי, דָנִיֵּאל, אַחֲרֵי החזון הַנִּרְאָה אֵלַי בַּתְּחִלָּה, בעניין הקודם, העוסק אף הוא במלכויות העתיד.
פסוק ב:וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן: וַיְהִי בִּרְאֹתִי והנה בחזוניֹתִי ואֲנִי רואה את עצמי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה אֲשֶׁר בְּעֵילָם הַמְּדִינָה. וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן וַאֲנִי הָיִיתִי עַל־אוּבַל, יובל של נהר שנקרא אוּלָי.
פסוק ג:וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַיִל אֶחָד עֹמֵד לִפְנֵי אותו הָאֻבָל, וְלוֹ קְרָנָיִם, וְהַקְּרָנַיִם גְּבֹהוֹת, וְהָאַחַת גְּבֹהָה מִן־הַשֵּׁנִית, וְהַגְּבֹהָה עֹלָה, צומחת בָּאַחֲרֹנָה. הקרן הגבוהה החלה לצמוח מאחורי הקרן הנמוכה. לחלופין: היא צמחה לאחר שהקרן הנמוכה ממנה החלה לצמוח.
פסוק ד:רָאִיתִי אֶת־הָאַיִל מְנַגֵּחַ בקרניו הגדולות יָמָּה, למערב וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה, לדרום, וְכָל החַיּוֹת לֹא־יַעַמְדוּ לְפָנָיו, וְאֵין מַצִּיל מִיָּדוֹ, הוא הפיל את כולן וְעָשָׂה בכול כִרְצֹנוֹ וְהִגְדִּיל, גדל והתחזק.
פסוק ה:וַאֲנִי הָיִיתִי מֵבִין, מתבונן בתמונה הזו, וְהִנֵּה צְפִיר־הָעִזִּים, התיש בָּא מִן־הַמַּעֲרָב ונע עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ, וְאֵין נוֹגֵעַ בָּאָרֶץ. הוא לא צעד אלא נראה מרחף, וְהַצָּפִיר הייתה לו קֶרֶן חָזוּת, ניכרת ובולטת בֵּין עֵינָיו.
פסוק ו:וַיָּבֹא התיש בעל הקרן היחידה עַד־הָאַיִל בַּעַל הַקְּרָנַיִם אֲשֶׁר רָאִיתִי אותו עֹמֵד לִפְנֵי הָאֻבָל, וַיָּרָץ אֵלָיו בַּחֲמַת כֹּחוֹ, בחוזק כעסו.
פסוק ז:וּרְאִיתִיו מַגִּיעַ אֵצֶל הָאַיִל, וַיִּתְמַרְמַר, הסתער בזעם אֵלָיו, וַיַּךְ אֶת־הָאַיִל, וַיְשַׁבֵּר אֶת־שְׁתֵּי קְרָנָיו, וְלֹא־הָיָה כֹחַ בָּאַיִל לַעֲמֹד לְפָנָיו. וַיַּשְׁלִיכֵהוּ הצפיר את האיל אַרְצָה וַיִּרְמְסֵהוּ, וְלֹא־הָיָה מַצִּיל לָאַיִל מִיָּדוֹ.
פסוק ח:וּצְפִיר הָעִזִּים הִגְדִּיל, הלך וגדל עַד־מְאֹד, וּכְעָצְמוֹ, וכאשר התעצם, נִשְׁבְּרָה הַקֶּרֶן הַגְּדֹלָה שבמצחו. וַתַּעֲלֶנָה, הופיעה חָזוּת, מראֶה אַרְבַּע קרניים תַּחְתֶּיהָ פונות לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם.
פסוק ט:וּמִן־הָאַחַת מֵהֶם יָצָא קֶרֶן־אַחַת מִצְּעִירָה, ממשהו קטן, וַתִּגְדַּל־יֶתֶר, יותר מהאחרות והיא פנתה אֶל־הַנֶּגֶב וְאֶל־הַמִּזְרָח וְאֶל ארץ הַצֶּבִי, הארץ המפוארת, היפה והנחשקת – ארץ ישראל.
פסוק י:וַתִּגְדַּל הקרן עוד ועוד עַד־צְבָא, מערכות גרמי הַשָּׁמָיִם, וַתַּפֵּל אַרְצָה מִן־הַצָּבָא וּמִן הַכּוֹכָבִים וַתִּרְמְסֵם. היא הגיעה כה גבוה, עד שהשפילה אפילו כוכבים.
פסוק יא:וְעַד לשַׂר־הַצָּבָא הִגְדִּיל, התפשטה הקרן והגיעה, וּמִמֶּנּוּ – מלפני שר הצבא הוּרַם, הוסר קרבן הַתָּמִיד, וְהֻשְׁלַךְ, נעזב מְכוֹן, מקום מִקְדָּשׁוֹ. הקרן הפילה את המקדש.
פסוק יב:וְצָבָא, המון רב, מלחמה, או: זמן קצוב תִּנָּתֵן עַל, לבטל את הַתָּמִיד בּגלל פָשַׁע, וְתַשְׁלֵךְ, הקרן הכניעה ורמסה את האֱמֶת אַרְצָה, וְעָשְׂתָה וְהִצְלִיחָה. הקרן המשיכה בהצלחותיה.
פסוק יג:וָאֶשְׁמְעָה אֶחָד־קָדוֹשׁ, מלאך מְדַבֵּר. וַיֹּאמֶר קודם לכן אֶחָד קָדוֹשׁ לַפַּלְמוֹנִי, לאותו מלאך עלום הַמְדַבֵּר: עַד־מָתַי, כמה זמן יימשך הֶחָזוֹן על הַתָּמִיד וְהַפֶּשַׁע השֹׁמֵם, המשמים, הגורם חורבן? או: עד מתי יעמוד האליל הדומם? ועד מתי תֵּת, יינתנו וְקֹדֶשׁ וְצָבָא, המקדש וצבא השמים למִרְמָס?
פסוק יד:גם התשובה ניתנת במשל וחידה: וַיֹּאמֶר אותו קדוש אֵלַי: עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת. המצב אמור להימשך אלפיים ושלוש מאות יחידות זמן כלשהן, אולי ימים, וְאז נִצְדַּק קֹדֶשׁ, יוכר שהקודש צודק. הוא לא יהיה עוד שבור ורצוץ, אלא ינצח ויעמוד על מכונו. אלו הדברים שדניאל ראה ושמע.
פסוק טו:וַיְהִי בִּרְאֹתִי, אֲנִי, דָנִיֵּאל, אֶת־הֶחָזוֹן וָאֲבַקְשָׁה בִינָה, ניסיתי להבין מה ראיתי, וְהִנֵּה עֹמֵד לְנֶגְדִּי מישהו שנראה כְּמַרְאֵה־גָבֶר, והוא בעצם מלאך.
פסוק טז:וָאֶשְׁמַע קוֹל־אָדָם בֵּין הסבך של הנהר אוּלָי, וַיִּקְרָא אל המלאך הנראה גבר וַיֹּאמַר: גַּבְרִיאֵל, הָבֵן, הסבר לְהַלָּז, לאיש ההוא – דניאל אֶת־הַמַּרְאֶה שחזה בו.
פסוק יז:וַיָּבֹא המלאך אֵצֶל עָמְדִי, ליד מקום עמידתי, וּבְבֹאוֹ נִבְעַתִּי, פחדתי מאוד, וָאֶפְּלָה עַל־פָּנָי בגלל עצמתה של התגלות המלאך. וַיֹּאמֶר אֵלַי: הָבֵן בֶּן־אָדָם כִּי לְעֶת־קֵץ, על תקופה מאוחרת מאוד, על הימים שעד סוף ההיסטוריה, מדבר הֶחָזוֹן.
פסוק יח:וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי נִרְדַּמְתִּי עַל־פָּנַי אָרְצָה. אף על פי שדניאל לא שמע את דבר ה' במישרין, אפילו הקרבה למלאך הפילה עליו אימה עד שנפל והתעלף. וַיִּגַּע־בִּי, העניק לי כוח וַיַּעֲמִידֵנִי שוב עַל־עָמְדִי.
פסוק יט:וַיֹּאמֶר: הִנְנִי מוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר־יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַזָּעַם, כִּי לְמוֹעֵד, בזמן המיועד לכך יגיע קֵץ, ויתגלה לעיני כול.
פסוק כ:והוא מפרט: הָאַיִל אֲשֶׁר־רָאִיתָ בַּעַל שתי הַקְּרָנָיִם מייצג את מַלְכֵי מָדַי וּפָרָס, שכן המלכות הפרסית נבנתה מצירוף שני עמים: תחילה מָלך המלך המדי, ואחריו – המלך הפרסי, הגדול יותר.
פסוק כא:וְהַצָּפִיר, הַשָּׂעִיר, שעיר העזים הוא מֶלֶךְ יָוָן, וְהַקֶּרֶן הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בֵּין־עֵינָיו הוּא הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן שימלוך ביוון.
פסוק כב:ופשר מראה הקרן הַנִּשְׁבֶּרֶת וַתַּעֲמֹדְנָה אַרְבַּע קרניים תַּחְתֶּיהָ – אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִגּוֹי זה – יוון יַעֲמֹדְנָה, יצמחו, וְאולם הדבר לֹא יהיה בְכֹחוֹ. לא המלך הראשון יבנה אותן, אלא הן ייבנו מעצמן.
פסוק כג:וּבְאַחֲרִית מַלְכוּתָם, כְּהָתֵם, ככלות הַפֹּשְׁעִים יַעֲמֹד מֶלֶךְ שיהיה עַז־פָּנִים וגם מֵבִין חִידוֹת. תהיה בו חכמה, ועליו מרמזת הקרן הקטנה שצומחת וגדלה בין העיניים.
פסוק כד:וְעָצַם, יחזק כֹּחוֹ, וְלֹא יהיה זה בְכֹחוֹ שלו, וְנִפְלָאוֹת, בדרכים פלאיות יַשְׁחִית וְהִצְלִיחַ וְעָשָׂה, וְהִשְׁחִית עֲצוּמִים, את החזקים ובעיקר יציק לעַם־קְדֹשִׁים, ישראל.
פסוק כה:וְעַל שִׂכְלוֹ המחבל תחבולות יתבסס אותו המלך, ולא על גבורה מיוחדת, וְהִצְלִיחה המִרְמָה בְּיָדוֹ. הוא ירמה את אלה שאיננו יכול לעמוד כנגדם, וּבִלְבָבוֹ יַגְדִּיל, יתגאה, וּבְשַׁלְוָה, כשאחרים שאננים ואינם שמים לב, הוא יַשְׁחִית רַבִּים, ואפילו עַל שַׂר־שָׂרִים, 'שר הצבא' שבחלום, יַעֲמֹד, יקום לריב, וּבסופו של דבר בְאֶפֶס יָד, בלי שיד כלשהי תכה בו, יִשָּׁבֵר. כשיגיע זמנו, הוא ייפול מעצמו.
פסוק כו:וּמַרְאֵה הָעֶרֶב וְהַבֹּקֶר אֲשֶׁר נֶאֱמַר, אף על פי שמהות התאריכים הללו אינה ברורה לך – אֱמֶת הוּא. וְאַתָּה סְתֹם, העלם את הֶחָזוֹן, כִּי הוא לא יתקיים מיד, אלא לְיָמִים, בעוד ימים רַבִּים, שהרי מלכות מדי ופרס נמשכה מאות שנים אחרי דניאל.
פסוק כז:וַאֲנִי, דָנִיֵּאל, נִהְיֵיתִי, נחלשתי, התייסרתי לאחר החזון וְנֶחֱלֵיתִי יָמִים. ולאחר מכן אָקוּם, התחזקתי וָאֶעֱשֶׂה שוב אֶת־מְלֶאכֶת הַמֶּלֶךְ. וָאֶשְׁתּוֹמֵם עַל־הַמַּרְאֶה וְאֵין מֵבִין את פרטיו. נבואה זו מתייחסת לעתיד רחוק מאוד, וכעת היא אפופה בערפל.
