א בִּשְׁנַ֣ת שָׁל֔וֹשׁ לְמַלְכ֖וּת בֵּלְאשַׁצַּ֣ר הַמֶּ֑לֶךְ חָז֞וֹן נִרְאָ֤ה אֵלַי֙ אֲנִ֣י דָנִיֵּ֔אל אַחֲרֵ֛י הַנִּרְאָ֥ה אֵלַ֖י בַּתְּחִלָּֽה׃ ב וָֽאֶרְאֶה֮ בֶּחָזוֹן֒ וַיְהִי֙ בִּרְאֹתִ֔י וַאֲנִי֙ בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּעֵילָ֣ם הַמְּדִינָ֑ה וָאֶרְאֶה֙ בֶּֽחָז֔וֹן וַאֲנִ֥י הָיִ֖יתִי עַל־אוּבַ֥ל אוּלָֽי׃ ג וָאֶשָּׂ֤א עֵינַי֙ וָאֶרְאֶ֔ה וְהִנֵּ֣ה ׀ אַ֣יִל אֶחָ֗ד עֹמֵ֛ד לִפְנֵ֥י הָאֻבָ֖ל וְל֣וֹ קְרָנָ֑יִם וְהַקְּרָנַ֣יִם גְּבֹה֗וֹת וְהָאַחַת֙ גְּבֹהָ֣ה מִן־הַשֵּׁנִ֔ית וְהַ֨גְּבֹהָ֔ה עֹלָ֖ה בָּאַחֲרֹנָֽה׃ ד רָאִ֣יתִי אֶת־הָאַ֡יִל מְנַגֵּחַ֩ יָ֨מָּה וְצָפ֜וֹנָה וָנֶ֗גְבָּה וְכָל־חַיּוֹת֙ לֹֽא־יַֽעַמְד֣וּ לְפָנָ֔יו וְאֵ֥ין מַצִּ֖יל מִיָּד֑וֹ וְעָשָׂ֥ה כִרְצֹנ֖וֹ וְהִגְדִּֽיל׃ ה וַאֲנִ֣י ׀ הָיִ֣יתִי מֵבִ֗ין וְהִנֵּ֤ה צְפִיר־הָֽעִזִּים֙ בָּ֤א מִן־הַֽמַּעֲרָב֙ עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֔רֶץ וְאֵ֥ין נוֹגֵ֖עַ בָּאָ֑רֶץ וְהַ֨צָּפִ֔יר קֶ֥רֶן חָז֖וּת בֵּ֥ין עֵינָֽיו׃ ו וַיָּבֹ֗א עַד־הָאַ֙יִל֙ בַּ֣עַל הַקְּרָנַ֔יִם אֲשֶׁ֣ר רָאִ֔יתִי עֹמֵ֖ד לִפְנֵ֣י הָאֻבָ֑ל וַיָּ֥רָץ אֵלָ֖יו בַּחֲמַ֥ת כֹּחֽוֹ׃ ז וּרְאִיתִ֞יו מַגִּ֣יעַ ׀ אֵ֣צֶל הָאַ֗יִל וַיִּתְמַרְמַ֤ר אֵלָיו֙ וַיַּ֣ךְ אֶת־הָאַ֔יִל וַיְשַׁבֵּר֙ אֶת־שְׁתֵּ֣י קְרָנָ֔יו וְלֹא־הָ֥יָה כֹ֛חַ בָּאַ֖יִל לַעֲמֹ֣ד לְפָנָ֑יו וַיַּשְׁלִיכֵ֤הוּ אַ֙רְצָה֙ וַֽיִּרְמְסֵ֔הוּ וְלֹא־הָיָ֥ה מַצִּ֛יל לָאַ֖יִל מִיָּדֽוֹ׃ ח וּצְפִ֥יר הָעִזִּ֖ים הִגְדִּ֣יל עַד־מְאֹ֑ד וּכְעָצְמ֗וֹ נִשְׁבְּרָה֙ הַקֶּ֣רֶן הַגְּדוֹלָ֔ה וַֽתַּעֲלֶ֜נָה חָז֤וּת אַרְבַּע֙ תַּחְתֶּ֔יהָ לְאַרְבַּ֖ע רוּח֥וֹת הַשָּׁמָֽיִם׃ ט וּמִן־הָאַחַ֣ת מֵהֶ֔ם יָצָ֥א קֶֽרֶן־אַחַ֖ת מִצְּעִירָ֑ה וַתִּגְדַּל־יֶ֛תֶר אֶל־הַנֶּ֥גֶב וְאֶל־הַמִּזְרָ֖ח וְאֶל־הַצֶּֽבִי׃ י וַתִּגְדַּ֖ל עַד־צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם וַתַּפֵּ֥ל אַ֛רְצָה מִן־הַצָּבָ֥א וּמִן־הַכּוֹכָבִ֖ים וַֽתִּרְמְסֵֽם׃ יא וְעַ֥ד שַֽׂר־הַצָּבָ֖א הִגְדִּ֑יל וּמִמֶּ֙נּוּ֙ הרים (הוּרַ֣ם) הַתָּמִ֔יד וְהֻשְׁלַ֖ךְ מְכ֥וֹן מִקְדָּשֽׁוֹ׃ יב וְצָבָ֛א תִּנָּתֵ֥ן עַל־הַתָּמִ֖יד בְּפָ֑שַׁע וְתַשְׁלֵ֤ךְ אֱמֶת֙ אַ֔רְצָה וְעָשְׂתָ֖ה וְהִצְלִֽיחָה׃ יג וָאֶשְׁמְעָ֥ה אֶֽחָד־קָד֖וֹשׁ מְדַבֵּ֑ר וַיֹּאמֶר֩ אֶחָ֨ד קָד֜וֹשׁ לַפַּֽלְמוֹנִ֣י הַֽמְדַבֵּ֗ר עַד־מָתַ֞י הֶחָז֤וֹן הַתָּמִיד֙ וְהַפֶּ֣שַׁע שֹׁמֵ֔ם תֵּ֛ת וְקֹ֥דֶשׁ וְצָבָ֖א מִרְמָֽס׃ יד וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י עַ֚ד עֶ֣רֶב בֹּ֔קֶר אַלְפַּ֖יִם וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת וְנִצְדַּ֖ק קֹֽדֶשׁ׃ טו וַיְהִ֗י בִּרְאֹתִ֛י אֲנִ֥י דָנִיֵּ֖אל אֶת־הֶחָז֑וֹן וָאֲבַקְשָׁ֣ה בִינָ֔ה וְהִנֵּ֛ה עֹמֵ֥ד לְנֶגְדִּ֖י כְּמַרְאֵה־גָֽבֶר׃ טז וָאֶשְׁמַ֥ע קוֹל־אָדָ֖ם בֵּ֣ין אוּלָ֑י וַיִּקְרָא֙ וַיֹּאמַ֔ר גַּבְרִיאֵ֕ל הָבֵ֥ן לְהַלָּ֖ז אֶת־הַמַּרְאֶֽה׃ יז וַיָּבֹא֙ אֵ֣צֶל עָמְדִ֔י וּבְבֹא֣וֹ נִבְעַ֔תִּי וָאֶפְּלָ֖ה עַל־פָּנָ֑י וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ הָבֵ֣ן בֶּן־אָדָ֔ם כִּ֖י לְעֶת־קֵ֥ץ הֶחָזֽוֹן׃ יח וּבְדַבְּר֣וֹ עִמִּ֔י נִרְדַּ֥מְתִּי עַל־פָּנַ֖י אָ֑רְצָה וַיִּ֨גַּע־בִּ֔י וַיַּֽעֲמִידֵ֖נִי עַל־עָמְדִֽי׃ יט וַיֹּ֙אמֶר֙ הִנְנִ֣י מוֹדִֽיעֲךָ֔ אֵ֥ת אֲשֶׁר־יִהְיֶ֖ה בְּאַחֲרִ֣ית הַזָּ֑עַם כִּ֖י לְמוֹעֵ֥ד קֵֽץ׃ כ הָאַ֥יִל אֲשֶׁר־רָאִ֖יתָ בַּ֣עַל הַקְּרָנָ֑יִם מַלְכֵ֖י מָדַ֥י וּפָרָֽס׃ כא וְהַצָּפִ֥יר הַשָּׂעִ֖יר מֶ֣לֶךְ יָוָ֑ן וְהַקֶּ֤רֶן הַגְּדוֹלָה֙ אֲשֶׁ֣ר בֵּין־עֵינָ֔יו ה֖וּא הַמֶּ֥לֶךְ הָרִאשֽׁוֹן׃ כב וְהַ֨נִּשְׁבֶּ֔רֶת וַתַּֽעֲמֹ֥דְנָה אַרְבַּ֖ע תַּחְתֶּ֑יהָ אַרְבַּ֧ע מַלְכֻי֛וֹת מִגּ֥וֹי יַעֲמֹ֖דְנָה וְלֹ֥א בְכֹחֽוֹ׃ כג וּֽבְאַחֲרִית֙ מַלְכוּתָ֔ם כְּהָתֵ֖ם הַפֹּשְׁעִ֑ים יַעֲמֹ֛ד מֶ֥לֶךְ עַז־פָּנִ֖ים וּמֵבִ֥ין חִידֽוֹת׃ כד וְעָצַ֤ם כֹּחוֹ֙ וְלֹ֣א בְכֹח֔וֹ וְנִפְלָא֥וֹת יַשְׁחִ֖ית וְהִצְלִ֣יחַ וְעָשָׂ֑ה וְהִשְׁחִ֥ית עֲצוּמִ֖ים וְעַם־קְדֹשִֽׁים׃ כה וְעַל־שִׂכְל֗וֹ וְהִצְלִ֤יחַ מִרְמָה֙ בְּיָד֔וֹ וּבִלְבָב֣וֹ יַגְדִּ֔יל וּבְשַׁלְוָ֖ה יַשְׁחִ֣ית רַבִּ֑ים וְעַ֤ל־שַׂר־שָׂרִים֙ יַעֲמֹ֔ד וּבְאֶ֥פֶס יָ֖ד יִשָּׁבֵֽר׃ כו וּמַרְאֵ֨ה הָעֶ֧רֶב וְהַבֹּ֛קֶר אֲשֶׁ֥ר נֶאֱמַ֖ר אֱמֶ֣ת ה֑וּא וְאַתָּה֙ סְתֹ֣ם הֶֽחָז֔וֹן כִּ֖י לְיָמִ֥ים רַבִּֽים׃ כז וַאֲנִ֣י דָנִיֵּ֗אל נִהְיֵ֤יתִי וְנֶֽחֱלֵ֙יתִי֙ יָמִ֔ים וָאָק֕וּם וָאֶֽעֱשֶׂ֖ה אֶת־מְלֶ֣אכֶת הַמֶּ֑לֶךְ וָאֶשְׁתּוֹמֵ֥ם עַל־הַמַּרְאֶ֖ה וְאֵ֥ין מֵבִֽין׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמַלְכוּת בֵּלְאשַׁצַּר הַמֶּלֶךְ, חָזוֹן נִרְאָה אֵלַי, אֲנִי, דָנִיֵּאל, אַחֲרֵי החזון הַנִּרְאָה אֵלַי בַּתְּחִלָּה, בעניין הקודם, העוסק אף הוא במלכויות העתיד.
פסוק ב:
וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן: וַיְהִי בִּרְאֹתִי והנה בחזוניֹתִי ואֲנִי רואה את עצמי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה אֲשֶׁר בְּעֵילָם הַמְּדִינָה. וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן וַאֲנִי הָיִיתִי עַל־אוּבַל, יובל של נהר שנקרא אוּלָי.
פסוק ג:
וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַיִל אֶחָד עֹמֵד לִפְנֵי אותו הָאֻבָל, וְלוֹ קְרָנָיִם, וְהַקְּרָנַיִם גְּבֹהוֹת, וְהָאַחַת גְּבֹהָה מִן־הַשֵּׁנִית, וְהַגְּבֹהָה עֹלָה, צומחת בָּאַחֲרֹנָה. הקרן הגבוהה החלה לצמוח מאחורי הקרן הנמוכה. לחלופין: היא צמחה לאחר שהקרן הנמוכה ממנה החלה לצמוח.
פסוק ד:
רָאִיתִי אֶת־הָאַיִל מְנַגֵּחַ בקרניו הגדולות יָמָּה, למערב וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה, לדרום, וְכָל החַיּוֹת לֹא־יַעַמְדוּ לְפָנָיו, וְאֵין מַצִּיל מִיָּדוֹ, הוא הפיל את כולן וְעָשָׂה בכול כִרְצֹנוֹ וְהִגְדִּיל, גדל והתחזק.
פסוק ה:
וַאֲנִי הָיִיתִי מֵבִין, מתבונן בתמונה הזו, וְהִנֵּה צְפִיר־הָעִזִּים, התיש בָּא מִן־הַמַּעֲרָב ונע עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ, וְאֵין נוֹגֵעַ בָּאָרֶץ. הוא לא צעד אלא נראה מרחף, וְהַצָּפִיר הייתה לו קֶרֶן חָזוּת, ניכרת ובולטת בֵּין עֵינָיו.
פסוק ו:
וַיָּבֹא התיש בעל הקרן היחידה עַד־הָאַיִל בַּעַל הַקְּרָנַיִם אֲשֶׁר רָאִיתִי אותו עֹמֵד לִפְנֵי הָאֻבָל, וַיָּרָץ אֵלָיו בַּחֲמַת כֹּחוֹ, בחוזק כעסו.
פסוק ז:
וּרְאִיתִיו מַגִּיעַ אֵצֶל הָאַיִל, וַיִּתְמַרְמַר, הסתער בזעם אֵלָיו, וַיַּךְ אֶת־הָאַיִל, וַיְשַׁבֵּר אֶת־שְׁתֵּי קְרָנָיו, וְלֹא־הָיָה כֹחַ בָּאַיִל לַעֲמֹד לְפָנָיו. וַיַּשְׁלִיכֵהוּ הצפיר את האיל אַרְצָה וַיִּרְמְסֵהוּ, וְלֹא־הָיָה מַצִּיל לָאַיִל מִיָּדוֹ.
פסוק ח:
וּצְפִיר הָעִזִּים הִגְדִּיל, הלך וגדל עַד־מְאֹד, וּכְעָצְמוֹ, וכאשר התעצם, נִשְׁבְּרָה הַקֶּרֶן הַגְּדֹלָה שבמצחו. וַתַּעֲלֶנָה, הופיעה חָזוּת, מראֶה אַרְבַּע קרניים תַּחְתֶּיהָ פונות לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם.
פסוק ט:
וּמִן־הָאַחַת מֵהֶם יָצָא קֶרֶן־אַחַת מִצְּעִירָה, ממשהו קטן, וַתִּגְדַּל־יֶתֶר, יותר מהאחרות והיא פנתה אֶל־הַנֶּגֶב וְאֶל־הַמִּזְרָח וְאֶל ארץ הַצֶּבִי, הארץ המפוארת, היפה והנחשקת – ארץ ישראל.
פסוק י:
וַתִּגְדַּל הקרן עוד ועוד עַד־צְבָא, מערכות גרמי הַשָּׁמָיִם, וַתַּפֵּל אַרְצָה מִן־הַצָּבָא וּמִן הַכּוֹכָבִים וַתִּרְמְסֵם. היא הגיעה כה גבוה, עד שהשפילה אפילו כוכבים.
פסוק יא:
וְעַד לשַׂר־הַצָּבָא הִגְדִּיל, התפשטה הקרן והגיעה, וּמִמֶּנּוּ – מלפני שר הצבא הוּרַם, הוסר קרבן הַתָּמִיד, וְהֻשְׁלַךְ, נעזב מְכוֹן, מקום מִקְדָּשׁוֹ. הקרן הפילה את המקדש.
פסוק יב:
וְצָבָא, המון רב, מלחמה, או: זמן קצוב תִּנָּתֵן עַל, לבטל את הַתָּמִיד בּגלל פָשַׁע, וְתַשְׁלֵךְ, הקרן הכניעה ורמסה את האֱמֶת אַרְצָה, וְעָשְׂתָה וְהִצְלִיחָה. הקרן המשיכה בהצלחותיה.
פסוק יג:
וָאֶשְׁמְעָה אֶחָד־קָדוֹשׁ, מלאך מְדַבֵּר. וַיֹּאמֶר קודם לכן אֶחָד קָדוֹשׁ לַפַּלְמוֹנִי, לאותו מלאך עלום הַמְדַבֵּר: עַד־מָתַי, כמה זמן יימשך הֶחָזוֹן על הַתָּמִיד וְהַפֶּשַׁע השֹׁמֵם, המשמים, הגורם חורבן? או: עד מתי יעמוד האליל הדומם? ועד מתי תֵּת, יינתנו וְקֹדֶשׁ וְצָבָא, המקדש וצבא השמים למִרְמָס?
פסוק יד:
גם התשובה ניתנת במשל וחידה: וַיֹּאמֶר אותו קדוש אֵלַי: עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת. המצב אמור להימשך אלפיים ושלוש מאות יחידות זמן כלשהן, אולי ימים, וְאז נִצְדַּק קֹדֶשׁ, יוכר שהקודש צודק. הוא לא יהיה עוד שבור ורצוץ, אלא ינצח ויעמוד על מכונו. אלו הדברים שדניאל ראה ושמע.
פסוק טו:
וַיְהִי בִּרְאֹתִי, אֲנִי, דָנִיֵּאל, אֶת־הֶחָזוֹן וָאֲבַקְשָׁה בִינָה, ניסיתי להבין מה ראיתי, וְהִנֵּה עֹמֵד לְנֶגְדִּי מישהו שנראה כְּמַרְאֵה־גָבֶר, והוא בעצם מלאך.
פסוק טז:
וָאֶשְׁמַע קוֹל־אָדָם בֵּין הסבך של הנהר אוּלָי, וַיִּקְרָא אל המלאך הנראה גבר וַיֹּאמַר: גַּבְרִיאֵל, הָבֵן, הסבר לְהַלָּז, לאיש ההוא – דניאל אֶת־הַמַּרְאֶה שחזה בו.
פסוק יז:
וַיָּבֹא המלאך אֵצֶל עָמְדִי, ליד מקום עמידתי, וּבְבֹאוֹ נִבְעַתִּי, פחדתי מאוד, וָאֶפְּלָה עַל־פָּנָי בגלל עצמתה של התגלות המלאך. וַיֹּאמֶר אֵלַי: הָבֵן בֶּן־אָדָם כִּי לְעֶת־קֵץ, על תקופה מאוחרת מאוד, על הימים שעד סוף ההיסטוריה, מדבר הֶחָזוֹן.
פסוק יח:
וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי נִרְדַּמְתִּי עַל־פָּנַי אָרְצָה. אף על פי שדניאל לא שמע את דבר ה' במישרין, אפילו הקרבה למלאך הפילה עליו אימה עד שנפל והתעלף. וַיִּגַּע־בִּי, העניק לי כוח וַיַּעֲמִידֵנִי שוב עַל־עָמְדִי.
פסוק יט:
וַיֹּאמֶר: הִנְנִי מוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר־יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַזָּעַם, כִּי לְמוֹעֵד, בזמן המיועד לכך יגיע קֵץ, ויתגלה לעיני כול.
פסוק כ:
והוא מפרט: הָאַיִל אֲשֶׁר־רָאִיתָ בַּעַל שתי הַקְּרָנָיִם מייצג את מַלְכֵי מָדַי וּפָרָס, שכן המלכות הפרסית נבנתה מצירוף שני עמים: תחילה מָלך המלך המדי, ואחריו – המלך הפרסי, הגדול יותר.
פסוק כא:
וְהַצָּפִיר, הַשָּׂעִיר, שעיר העזים הוא מֶלֶךְ יָוָן, וְהַקֶּרֶן הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בֵּין־עֵינָיו הוּא הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן שימלוך ביוון.
פסוק כב:
ופשר מראה הקרן הַנִּשְׁבֶּרֶת וַתַּעֲמֹדְנָה אַרְבַּע קרניים תַּחְתֶּיהָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִגּוֹי זה – יוון יַעֲמֹדְנָה, יצמחו, וְאולם הדבר לֹא יהיה בְכֹחוֹ. לא המלך הראשון יבנה אותן, אלא הן ייבנו מעצמן.
פסוק כג:
וּבְאַחֲרִית מַלְכוּתָם, כְּהָתֵם, ככלות הַפֹּשְׁעִים יַעֲמֹד מֶלֶךְ שיהיה עַז־פָּנִים וגם מֵבִין חִידוֹת. תהיה בו חכמה, ועליו מרמזת הקרן הקטנה שצומחת וגדלה בין העיניים.
פסוק כד:
וְעָצַם, יחזק כֹּחוֹ, וְלֹא יהיה זה בְכֹחוֹ שלו, וְנִפְלָאוֹת, בדרכים פלאיות יַשְׁחִית וְהִצְלִיחַ וְעָשָׂה, וְהִשְׁחִית עֲצוּמִים, את החזקים ובעיקר יציק לעַם־קְדֹשִׁים, ישראל.
פסוק כה:
וְעַל שִׂכְלוֹ המחבל תחבולות יתבסס אותו המלך, ולא על גבורה מיוחדת, וְהִצְלִיחה המִרְמָה בְּיָדוֹ. הוא ירמה את אלה שאיננו יכול לעמוד כנגדם, וּבִלְבָבוֹ יַגְדִּיל, יתגאה, וּבְשַׁלְוָה, כשאחרים שאננים ואינם שמים לב, הוא יַשְׁחִית רַבִּים, ואפילו עַל שַׂר־שָׂרִים, 'שר הצבא' שבחלום, יַעֲמֹד, יקום לריב, וּבסופו של דבר בְאֶפֶס יָד, בלי שיד כלשהי תכה בו, יִשָּׁבֵר. כשיגיע זמנו, הוא ייפול מעצמו.
פסוק כו:
וּמַרְאֵה הָעֶרֶב וְהַבֹּקֶר אֲשֶׁר נֶאֱמַר, אף על פי שמהות התאריכים הללו אינה ברורה לך – אֱמֶת הוּא. וְאַתָּה סְתֹם, העלם את הֶחָזוֹן, כִּי הוא לא יתקיים מיד, אלא לְיָמִים, בעוד ימים רַבִּים, שהרי מלכות מדי ופרס נמשכה מאות שנים אחרי דניאל.
פסוק כז:
וַאֲנִי, דָנִיֵּאל, נִהְיֵיתִי, נחלשתי, התייסרתי לאחר החזון וְנֶחֱלֵיתִי יָמִים. ולאחר מכן אָקוּם, התחזקתי וָאֶעֱשֶׂה שוב אֶת־מְלֶאכֶת הַמֶּלֶךְ. וָאֶשְׁתּוֹמֵם עַל־הַמַּרְאֶה וְאֵין מֵבִין את פרטיו. נבואה זו מתייחסת לעתיד רחוק מאוד, וכעת היא אפופה בערפל.