פסוק א:הנבואה השנית: בשנת, אחרי הנראה - אשר נראה כמו העיר ההוללה ההלכוא אתך.
פסוק ב:ואראה - אמר יפת: כי היה רואה במראות הנבואה שהיה בשושן הבירה שהוא מלכות פרס, כי משם יצא משחית מלכות בלשצר וכאילו היה על נהר אולי כמו יחזקאל על נהר כבר, ואובל כמו כמו יובל ועל יובל ישלח שרשיו, כערבים על יבלי מים. והאל"ף תחת יו"ד, כי ישי כמו אישי גם באל"ף כתוב ויו"ד תתימרו כאל"ף יתאמרו והוצרך לפרש ככה, כי דניאל בבבל היה כאשר נהרג בלשצר המלך. ויפת אמר: מנהג המראה לאמר והנה רק יתכן שהלך דניאל אל עילם, ושב באותה שנה אל בבל.
פסוק ג:ואשא, איל אחד - זאת מלכות פרס.
פסוק ג:ולו קרנים - מדי ופרס גוים עצומים הם.
פסוק ג:והאחת גבוהה - שמלכות פרס גדולה ממלכות מדי, או בעבור כורש מלך פרס שהיה גדול מדריוש הזקן המדי, כי במות דריוש שבה בבל אל כורש וכן: אמר כורש מלך בבל ולא מלך דריוש הזקן, רק שנה אחת ועל שניהם אמר הכתוב מטעם כורש ודריוש ועוד אפרש זה.
פסוק ד:ראיתי - מנגח. שלש פאות מערב וצפון ודרום ונקרא המערב ימה, בעבור הים הגדול שהוא בארץ ישראל בפאת מערב, כי כנגד ארץ ישראל ידבר וזה האיל מנגח לפניו גם מימינו, גם לשמאלו ולא לאחריו, כי ממזרח בא וכתוב קורא ממזרח עיט.
פסוק ד:וכל חיות - אינם החיות הנזכרות בפרשה הראשונה, רק כל מלכים שמצא בדרך בואו.
פסוק ה:ואני, צפיר העזים - זהו אלכסנדרוס מוקדון וכך פירש המלאך, והוא בא מפאת מערב כי הוא היה מלך הערב ושם נולד ופירוש ואין נוגע בארץ, כאילו היה עף באויר במרוצה ומרוב מרוצתו לא היה נראה שהוא נוגע בארץ.
פסוק ה:והצפיר - שעיר עזים ככה כתוב וצפירי עזים, בספר עזרא.
פסוק ה:קרן חזות - מסובך וככה פירש המלאך שהוא המלך הראשון שהרג את ארתחששתא לשון כשדים הוא. ועוד אפרש.
פסוק ח:וצפיר, וכעצמו - בעבור שמת אלכסנדרוס כאשר גברה ידו ובימי בחרותו כמו בן שלשים שנה מת.
פסוק ח:ותעלנה חזות - קרנים בחזות וזהו שנחלקה מלכותו לארבעה מלכים.
פסוק ח:לארבע רוחות השמים - זהו וד' ראשין לחיותא, מקום המלכות לכל אחד מהם המקום הראשון ארם, והשני הוא מצרים והשלישי ארץ ישראל והרביעי ארץ פרס, וככה כתוב בספרי המלכים.
פסוק ט:ומן - הטעם ממלכות אחת מאלה יצאה קרן קטנה במספר צבאה והיא שהיתה בארץ ישראל באנטוכיא והוא אנטיוכוס וגבהה על מלכות מצרים דרום לארץ ישראל, כי רוחב מצרים מהקו השוה תשע ועשרים מעלות ורוחב ירושלים שלשים ושלש, על כן הוא בתוך היישוב כי כלו עד ששה וששים מעלות מהקו השוה, כי ארבעה ועשרים מעלות נוטה גלגל המזלות מגלגל המישור וטעם המזרח ארץ פרס.
פסוק ט:ואל הצבי - כל ארץ ישראל צבי היא לכל הארצות.
פסוק י:ותגדל - גבריאל פירש זה וככה ועד צבא השמים שר הצבא שהוא מיכאל, הלא תראה ועתיק יומין יתיב וכתוב ובעת ההיא יעמוד מיכאל.
פסוק יב:ותשלך אמת ארצה - שביטל התורה ולשמור המצות כאשר יפרש.
פסוק יג:ואשמעה מלאך אחד קדוש - כמו רבים כל עמים.
פסוק יג:לפלמני אלמוני - מלה מורכבת כי לא ידע דניאל שמו בתחילה ופלמוני מגזרת פלאי ואלמוני מגזרת אלם, ועתה קצר דניאל ודבר כמו מדבר חידה.
פסוק יג:וטעם התמיד – הוא וממנו הורם התמיד בקש לדעת כמה ימים יעמד.
פסוק יג:וקדש - מכון מקדשו,
פסוק יג:וצבא - ותפל ארצה מן הצבא והנה מרמס - ותרמסם.
פסוק יד:ויאמר, עד ערב בקר - עוד אפרשנו.
פסוק יד:ונצדק קדש - שישוב קדש לצדק, בעבור שיאמר כמראה גבר אמר גבריאל.
פסוק יז:ויבא - טעם לאמר בן אדם בעבור שהוא במראה הנבואה בין המלאכים הקדושים, וככה יחזקאל הנביא.
פסוק יז:ויאמר אלי הבן - נפשך בן אדם או לבך.
פסוק יז:וטעם כי לעת קץ - לקץ ארוך, כמו: אנשי מדות.
פסוק יט:באחרית הזעם - יספר זעם השם על ישראל בימי יון ובימי אנטיוכוס עד שיטהרו החשמונאים את הבית, וזהו ונצדק קדש והנה שב לפרש כי המלך הראשון שהוא אלכסנדרוס הוא הקרן הנשברה מהרה, ופירש ארבע מלכיות וטעם מגוי, שכולם היו מגוי יון ולא א' בהם שהיה לו כח כמו אלכסנדרוס.
פסוק כג:ובאחרית מלכותם - על ישראל.
פסוק כג:כהתם הפושעים - והנה הטעם כי בעבור שהיו פושעי ישראל רבים על כן נמסרו ביד היונים.
פסוק כג:מלך עז פנים - הוא היה אנטיוכוס והשר שלו גלינוס. ויש מהגאונים שאומרים: שמלך עז פנים הוא הקדרי שיצא בשנת ארבעת אלפים ושנ"ד שנה והנביא ידבר על האחד מהארבעה מלכים שמלכו תחת אלכס נדרוס, וככה פירש עוד בנבואה הרביעית ועמד מלך גבור שהוא אלכס נדרוס, ואמר: ובעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים והנה אין זה כאשר דבר.
פסוק כד:ועצם כחו ולא בכחו - רק בעבור חטאת ישראל ליסרם השם.
פסוק כד:והשחית עצומים - זה פירוש ותפול ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמסם והוא השחית רבים מישראל.
פסוק כד:ופירוש: ועד צבא השמים הגדיל – שהוא שר השרים שהוא מיכאל כי הוא השר הגדול ותחתיו שרים ועוד אדבר על זה והוא בטל עולת התמיד והחריב הבית וזהו והושלך מכון מקום מקדשו, ואל תתמה בעבור שאמר שהוא מקדש מיכאל, כי מקדש השם הנכבד הוא כמו: תורת משה, הוא מטה האלהים.
פסוק כה:ובאפס יד ישבר - כי ידוע הוא אנטיוכוס נפל מן הגג ונשבר ומת. הגאון רב סעדיה אמר: כי אלפים ושלש מאות הם שנים ותחלתם מגלות מצרים. ומה טעם להחל משם, ועוד איך הוא שנה ערב ובקר, לפי דעתו כבר עבר המועד זה שנים רבות. והנכון בעיני: כי שש שנים וחדשים עמדו ישראל בימי אנטיוכוס בצרה גדולה וכן כתוב בספר יון והנה זה המספר הם ימים.
פסוק כה:והטעם אלפים ושלש מאות בקר - והם שש שנים משנות החמה ושלשה חדשים וימים מהם משנות הלבנה קרוב משש שנים וחצי, על כן אמר המלאך: ומראה הערב הבקר אמת הוא, והטעם שהוא כמשמעו ערב ובקר, ולולי שמצאנו זה המספר כתוב וכבר עבר, לא יכול אדם להבין זה המספר, על כן אמר דניאל: ואשתומם על המראה ואין מבין וכבר דברי קץ הגאולה סתומים וחתומים, גם דניאל לא ידע הקץ כי כן אמר: ואני שמעתי ולא אבין. וכן אמר באחרונה וחתום הספר עד עת קץ והמשכילים יבינו בהגעת הקץ מדברי המלאך.