פסוק א:ודריוש: מדאה קבל מלכותא כבר שנין שיתין ותרתין. למה מנה שנותיו לומר לך ביום שנכנס נבוכדנצר להיכל בימי יהויקים (צ"ל יהויכין) נולד שטנו דריוש מגלות יכניה ועד כאן ס"ב שנה ואמר מר גלו בימי יהויכין בשבע לכיבוש יהויקים שהוא שמנה לנבוכדנצר נשתיירו לנבוכדנצר שלשים ושבע שהרי מ"ה מלך ושלשה ועשרים דאויל מרודך כמ"ש רז"ל במסכת מגילה ב' שעבדו לבלשצר הרי ס"ב:
פסוק ג:ועלא מנהון. ולמעלה מהן:
פסוק ג:די להון אחשדרפניא. שיתנו האחשדרפניא הללו עצה לשלשה האפרכים:
פסוק ג:ומלכא לא להוא נזיק. והמלך לא יהא נפסד בשום דבר מלכות המוטל עליהם לעשות:
פסוק ד:דניאל דנה. דניאל זה:
פסוק ד:ומלכא עשית. המלך היה חושב בלבו להקימו על כולם:
פסוק ה:הוו בעין עלה. היו מבקשים עלילה למצוא לדניאל בדבר המלכות שיוכלו להלשין עליו:
פסוק ו:די לא נהשכח. אמרו ביניהם לא נמצא לדניאל זה שום עלילה:
פסוק ו:להן השכחנא עלוהי. אבל נמצא עליו עלילה ע"י תורת אלהיו אם נוכל לבקש מאת פני המלך שום גזירה שיגזור להעבירו על תורתו והוא לא יקיים את מצות המלך והרי העלילה:
פסוק ז:הרגישו. משמשו על המלך:
פסוק ח:לקימה קים מלכא. להחזיק בדת המלך בכח לפי שמחדש באת למלוך וממדינה אחרת אתה וצריך חיזוק:
פסוק ח:די יבעה בעו. אשר יבקש שום בקשה:
פסוק ח:להן מנך מלכא. זולתי ממך המלך:
פסוק ח:לגוב אריותא. לבור שאריות המלך שם:
פסוק ט:תקים אסרא. תעמיד חק זה:
פסוק ט:די לא להשניה. שלא לשנות כדת מדי ופרס:
פסוק ט:די לא תעדא. שלא תעבור:
פסוק יא:כדי ידע. וכאשר ידע:
פסוק יא:וכוין פתיחין ליה בעליתה. בעלייתו:
פסוק יא:נגד ירושלם. לצד בה"מ ואע"פ שחרב עשה כמו שאמר שלמה והתפללו אליך דרך ארצם (מלכים א ח):
פסוק יא:וזמנין תלתה. ערבית ושחרית ומנחה:
פסוק יא:ברך על ברכוהי. כורע על ברכיו:
פסוק יא:כל קבל די הוא עבד וגו'. ככל אשר היה עושה לפני זאת:
פסוק יב:הרגישו. משמשו ותפשו:
פסוק יג:על אסר מלכא. על בטול אסור המלך אשר באו להלשין:
פסוק יג:יציבא מילתא. אמת הדבר:
פסוק יד:לא שם עלך: מלכא טעם. לא נתן לב ועצה לחוש על גזירותיך:
פסוק יד:בעא בעותיה. מתפלל תפלתו:
פסוק טו:כדי מלתא שמע. כאשר שמע הדבר:
פסוק טו:שגיא באש עלוהי. הרבה הרע בעיניו שהיה אוהב את דניאל וקשה עליו מיתתו:
פסוק טו:ועל דניאל שם בל לשיזבותיה. על דניאל שם דחוי לדחות הדבר להצילו ואמר להם איני מאמין לכם:
פסוק טו:בל. איני יודע דוגמתו אך ענינו יורה פתרונו:
פסוק טו:ועד מעלי שמשא. ועד בא השמש היה משתדל להצילו אבל כשהגיע זמן תפילתו כרע להקב"ה על ברכיו והתפלל תפלתו ושוב לא היה לו פתחון פה להצילו:
פסוק טז:די מלכא יהקם. אשר המלך יגזור ויעמוד לא לאדם לשנותו:
פסוק יח:והיתית אבן חדה. והובאת אבן אחת בכל ארץ בבל אין אבן כי אם לבנים כמ"ש הבה נלבנה לבנים (בראשית יא) למדנו שאין אבן בבבל ולפי שעה הביאוה מלאכים מא"י אם התנה במעשה בראשית על הים שיקרע לבני ישראל ועל האש שיצטנן לחנניה וחביריו ועל האריות מהזיק לדניאל לא התנה על זריקת אבן וזיין שלא יזיק באדם והמלך אמר מעם האריות אי אפשר לסלקו שכבר נגזרה גזירה אזדהר בו מהזקת אדם והנס אם יבא יבא סא"א:
פסוק יח:ושמת על פים גובא. הושמה על פי הגומא:
פסוק יח:בעזקתיה. בטבעתו שלא יזיזוה ממקומו וישליכו עליו אבנים להרגו:
פסוק יח:די לא תשנא צבו בדניאל. שלא ישתנה רצונו כלומר שלא יעשו לו היזק שלא כרצונו (ס"א כרצונם):
פסוק יט:ובת טות. לן בתענית:
פסוק יט:ודחון. ושלחן במשנה כך פתר דונש לא הכניסו לפניו שלחן לאכול:
פסוק יט:ושנתה נדת עלוהי. נדדה שנתו:
פסוק כ:בשפרפרא. בעלות שחר והרבה יש בתרגום יונתן:
פסוק כ:יקום בנגהא. עמד לאור הבוקר ולא בשלש שעות כשאר מלכים:
פסוק כ:ובהתבהלה לגובא די אריותא אזל. ובבהלה לחפירת האריות אזל:
פסוק כג:חבולה לא עבדת. שום דבר כיעור ושקר לא עשיתי:
פסוק כד:שגיא טאב עלוהי. הרבה הוטב בעיניו:
פסוק כד:ולדניאל. ואת דניאל צוה להעלות מן הבור:
פסוק כד:די הימן באלהיה. אשר האמין באלהיו:
פסוק כה:די אכלו קרצוהי. אשר הלשינו עליו:
פסוק כה:ולא מטו לארעית גובא. לא הגיעו לתחתיות הבור עד שמשלו בהם האריות וכל עצמותיהם הדיקו:
פסוק כו:באדין דריוש מלכא וכו'. די דארין בכל ארעא שדרין בכל הארץ שלמכון יסגא:
פסוק כט:ובמלכות כורש. שמלך אחר דריוש שלא מלך דריוש המדי אלא שנה אחת ונהרג במלחמה כאשר כתוב בספר יוסף בן גוריון והמליכו את כורש חתנו עליהם בתוך החיל: