לפרק ו'

דריוש יורש המלכות מבלשאצר

בסוף המאמר לפרק הקודם כתבנו שחלק מפתרון הכתב שראה בלשאצר הוא שמלכותו נחתכת וניתנת לדריוש המדי, בזמן שהיה אמור להיות שייך עדיין לבלשאצר, וכאילו דריוש יושב על כסאו של בלשאצר.

פרקנו פותח:

וְדָרְיָ֙וֶשׁ֙ מָֽדָיָ֔א קַבֵּ֖ל מַלְכוּתָ֑א כְּבַ֥ר שְׁנִ֖ין שִׁתִּ֥ין וְתַרְתֵּֽין׃
[ודריוש המדי קיבל המלכות כבן שישים ושתים שנה.]
(דניאל ו א)

מעבר המלכות אל דריוש מתואר בלשון ייחודית, "קַבֵּ֖ל", כמו קבלת מתנה מן השמים. (עיני העדה)

לכן הפסוק פותח עם וא"ו החיבור, "וְדָרְיָ֙וֶשׁ֙", שזה המשך ותולדה של הקטע הקודם; כתוצאה מהכתב שראה בלשאצר הומלך דריוש. (עיני העדה) 

"קַבֵּ֖ל מַלְכוּתָ֑א" – הכוונה קיבל את מעמד המלכות שעד כה היה אצל הכשדים. (כלי חמדה לניאדו דברים)

עוד נזכר בפסוק שדריוש היה בן שישים ושתים, גיל שאינו ראוי לתחילת מלוכה, ובכל זאת מלך (כסף מזוקק לר"י פינטו רה⋮).

בפסוק הבא נאמר:

שְׁפַר֙ קֳדָ֣ם דָּרְיָ֔וֶשׁ וַהֲקִים֙ עַל־מַלְכוּתָ֔א לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֖א מְאָ֣ה וְעֶשְׂרִ֑ין דִּ֥י לֶהֱוֺ֖ן בְּכָל־מַלְכוּתָֽא׃
[היה טוב בעיני דריוש והקים על המלכות אחשדרפנים מאה ועשרים איש אשר יהיו בכל המלכות.]
(דניאל ו ב)

לא נאמר 'מַלְכוּתָהּ'(מפיק ה"א, =מלכותו), אלא "מַלְכוּתָ֔א"(=המלכות), כי זו לא הייתה מלכותו וכנ"ל. (כלי חמדה לניאדו דברים)

דריוש מקיים את הבטחת בלשאצר לדניאל

וְעֵ֤לָּא מִנְּהוֹן֙ סָרְכִ֣ין תְּלָתָ֔א דִּ֥י דָנִיֵּ֖אל חַֽד־מִנְּה֑וֹן דִּֽי־לֶהֱוֺ֞ן אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֣א אִלֵּ֗ין יָהֲבִ֤ין לְהוֹן֙ טַעְמָ֔א וּמַלְכָּ֖א לָֽא־לֶהֱוֵ֥א נָזִֽק׃
[ולמעלה מהם שוטרים שלושה, אשר דניאל אחד מהם, שיתנו להם האחשדרפנים האלה עצה כדי שהמלך לא ינזק.]
(דניאל ו ג)

כתב ר' שמואל יפה (יפה עינים) שפסוק זה נמשך לפרק הקודם [ממה שכתוב "דִּ֥י דָנִיֵּ֖אל"(=אשר דניאל) ולא 'ויהי דניאל']. מכיוון שדריוש נטל את המלכות של בלשאצר, ובלשאצר הבטיח לדניאל לקבל שליש מהמלכות, דריוש מקיים במינוי זה את הבטחת בלשאצר.

דָּנִיֵּאל דְּנָה הֲוָא מִתְנַצַּח

אֱדַ֙יִן֙ דָּנִיֵּ֣אל דְּנָ֔ה הֲוָ֣א מִתְנַצַּ֔ח עַל־סָרְכַיָּ֖א וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֑א כָּל־קֳבֵ֗ל דִּ֣י ר֤וּחַ יַתִּירָא֙ בֵּ֔הּ וּמַלְכָּ֣א עֲשִׁ֔ית לַהֲקָמוּתֵ֖הּ עַל־כָּל־מַלְכוּתָֽא׃
[אז דניאל הזה היה מתחזק על השוטרים והאחשדרפנים מפני שרוח א-להים הייתה בו, והמלך חושב להקימו על על המלכות.]
(דניאל ו ד)

צריך עיון מה פשר ההדגשה: "דָּנִיֵּ֣אל דְּנָ֔ה (=דניאל הזה)".

הלשון "מִתְנַצַּ֔ח" מופיעה רק בספרי בית השני, והכוונה לשררה; כמו שכתוב בספר עזרא (עזרא ע ג ח) שהלווים עמדו לנצח על מלאכת בית ה', והכוונה להתחזק עיין שם. אם כן, פה דניאל התבלט מעל כולם, לא במובן של ניצחון.

ויש לומר שההדגשה "דָּנִיֵּ֣אל דְּנָ֔ה (=דניאל הזה)", היא ביחס לתחילת הספר, אז היה דניאל רק נער בחצר המלך, וכעת הוא זקן. לכן מודגש שאותו דניאל שראינו למעלה עכשיו נוהג שררה על אף גילו המופלג.

השרים מעבירים חוק שנקבע באופן חיצוני לחיזוק מלכות דריוש

אֱ֠דַיִן סָרְכַיָּ֤א וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא֙ אִלֵּ֔ן הַרְגִּ֖שׁוּ עַל־מַלְכָּ֑א וְכֵן֙ אָמְרִ֣ין לֵ֔הּ דָּרְיָ֥וֶשׁ מַלְכָּ֖א לְעָלְמִ֥ין חֱיִֽי׃ אִתְיָעַ֜טוּ כֹּ֣ל ׀ סָרְכֵ֣י מַלְכוּתָ֗א סִגְנַיָּ֤א וַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא֙ הַדָּֽבְרַיָּ֣א וּפַחֲוָתָ֔א לְקַיָּמָ֤ה קְיָם֙ מַלְכָּ֔א וּלְתַקָּפָ֖ה אֱסָ֑ר דִּ֣י כָל־דִּֽי־יִבְעֵ֣ה בָ֠עוּ מִן־כָּל־אֱלָ֨הּ וֶֽאֱנָ֜שׁ עַד־יוֹמִ֣ין תְּלָתִ֗ין לָהֵן֙ מִנָּ֣ךְ מַלְכָּ֔א יִתְרְמֵ֕א לְגֹ֖ב אַרְיָוָתָֽא׃
[אז השוטרים והאחשדרפנים האלה נאספו אצל המלך, וכן אמרו לו: דריוש המלך לעולם תחיה.
נועצו כל שוטרי המלכות, הסגנים והאחשדרפנים והמנהיגים והפחות, לגדור למלך ולחזק איסר אשר כל אשר ישאל שאלה מן כל אלוה ואדם עד ימים שלושים כי אם ממך המלך יושלח לבור האריות.]
(דניאל ו ז-ח)

כל המושלים נאספו אצל המלך, התכנסו להחזיק בדת המלך בכח לפי שמחדש באת למלוך וממדינה אחרת אתה וצריך חיזוק. (רש"י)

החוק בעצם נגד דניאל

וְ֠דָנִיֵּאל כְּדִ֨י יְדַ֜ע דִּֽי־רְשִׁ֤ים כְּתָבָא֙ עַ֣ל לְבַיְתֵ֔הּ וְכַוִּ֨ין פְּתִיחָ֥ן לֵהּ֙ בְּעִלִּיתֵ֔הּ נֶ֖גֶד יְרוּשְׁלֶ֑ם וְזִמְנִין֩ תְּלָתָ֨ה בְיוֹמָ֜א ה֣וּא ׀ בָּרֵ֣ךְ עַל־בִּרְכ֗וֹהִי וּמְצַלֵּ֤א וּמוֹדֵא֙ קֳדָ֣ם אֱלָהֵ֔הּ כָּל־קֳבֵל֙ דִּֽי־הֲוָ֣א עָבֵ֔ד מִן־קַדְמַ֖ת דְּנָֽה׃
[ודניאל כאשר ידע שנכתב הכתב, בא לביתו וחלונות פתוחים לו בעלייתו נגד ירושלים, ושלוש פעמים ביום היה כורע על ברכיו ומתפלל ומודה לא-להיו, כמו שהיה עושה קודם זה.]
(דניאל ו יא)

הוסיף רס"ג שדניאל ידע שבשבילו נרשם הכתב. כל הגזירה הייתה נגד דניאל, אף על פי שהחוק היה כללי בכל המלכות. מכל מקום זו כעין גזירת שמד ולכן החליט למסור את הנפש. ויש לומר לפי רס"ג, שלכן נאמר בפסוק אודות מנהגו של דניאל להתפלל כך עוד מקדם, ומכיוון שגם השרים ידעו זאת, לכן חוקקו את החוק האוסר להתפלל, כדי להכשיל את דניאל שיעבור על דברי המלך.

אנשים לא מכובדים

אֱ֠דַיִן גֻּבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ הַרְגִּ֔שׁוּ וְהַשְׁכַּ֖חוּ לְדָנִיֵּ֑אל בָּעֵ֥א וּמִתְחַנַּ֖ן קֳדָ֥ם אֱלָהֵֽהּ׃
בֵּאדַ֙יִן֙ גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֔ךְ הַרְגִּ֖שׁוּ עַל־מַלְכָּ֑א וְאָמְרִ֣ין לְמַלְכָּ֗א דַּ֤ע מַלְכָּא֙ דִּֽי־דָת֙ לְמָדַ֣י וּפָרַ֔ס דִּֽי־כָל־אֱסָ֥ר וּקְיָ֛ם דִּֽי־מַלְכָּ֥א יְהָקֵ֖ים לָ֥א לְהַשְׁנָיָֽה׃
וַאֲמַ֣ר מַלְכָּ֗א וְהַיְתִ֞יו גֻּבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ דִּֽי־אֲכַ֤לוּ קַרְצ֙וֹהִי֙ דִּ֣י דָֽנִיֵּ֔אל וּלְגֹ֤ב אַרְיָוָתָא֙ רְמ֔וֹ אִנּ֖וּן בְּנֵיה֣וֹן וּנְשֵׁיה֑וֹן וְלָֽא־מְט֞וֹ לְאַרְעִ֣ית גֻּבָּ֗א עַ֠ד דִּֽי־שְׁלִ֤טֽוּ בְהוֹן֙ אַרְיָ֣וָתָ֔א וְכָל־גַּרְמֵיה֖וֹן הַדִּֽקוּ׃
(דניאל ו יב,טז,כה)

הכתוב מפסיק לכבד את השרים בשררתם ומכנה אותם כסתם גֻּבְרַיָּא (=אנשים).

המלך משתדל להציל את דניאל

המלך הרגיש שהשרים נועצים נגד דניאל. לכן למרות שהשרים ביקשו "תְּקִ֥ים אֱסָרָ֖א וְתִרְשֻׁ֣ם כְּתָבָ֑א (=עתה המלך, קיים האיסר ותכתוב כתב)"(דניאל ו ט), המלך רק "רְשַׁ֥ם כְּתָבָ֖א וֶאֱסָרָֽא׃ (=כתב הכתב והאיסר)"; החוק כולו רק נרשם ולא נאכף, בניגוד לבקשת השרים שהאיסר גם יאכף.

דניאל בטח בניסיון הנ"ל של המלך להגן עליו והתפלל כהרגלו; זהו שסמך הכתוב: "וְ֠דָנִיֵּאל כְּדִ֨י יְדַ֜ע דִּֽי־רְשִׁ֤ים כְּתָבָא֙ עַ֣ל לְבַיְתֵ֔הּ (כאשר ידע שנכתב הכתב, בא לביתו)..."(דניאל ו יא).

בפסוקים י"ג-י"ד השרים נלחמים במלך להעניש את דניאל. בפסוק ט"ו המלך משתדל להצילו. כתב רש"י: "ועד בא השמש היה משתדל להצילו אבל כשהגיע זמן תפילתו כרע להקב"ה על ברכיו והתפלל תפילתו ושוב לא היה לו פתחון פה להצילו"(דניאל ו טו). (כלי חמדה לניאדו)

בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֮ עַל־אֱסָ֣ר מַלְכָּא֒ הֲלָ֧א אֱסָ֣ר רְשַׁ֗מְתָּ דִּ֣י כָל־אֱנָ֡שׁ דִּֽי־יִבְעֵה֩ מִן־כָּל־אֱלָ֨הּ וֶֽאֱנָ֜שׁ עַד־יוֹמִ֣ין תְּלָתִ֗ין לָהֵן֙ מִנָּ֣ךְ מַלְכָּ֔א יִתְרְמֵ֕א לְג֖וֹב אַרְיָותָ֑א עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֗ר יַצִּיבָ֧א מִלְּתָ֛א כְּדָת־מָדַ֥י וּפָרַ֖ס דִּי־לָ֥א תֶעְדֵּֽא׃
בֵּאדַ֙יִן֙ גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֔ךְ הַרְגִּ֖שׁוּ עַל־מַלְכָּ֑א וְאָמְרִ֣ין לְמַלְכָּ֗א דַּ֤ע מַלְכָּא֙ דִּֽי־דָת֙ לְמָדַ֣י וּפָרַ֔ס דִּֽי־כָל־אֱסָ֥ר וּקְיָ֛ם דִּֽי־מַלְכָּ֥א יְהָקֵ֖ים לָ֥א לְהַשְׁנָיָֽה׃
[אז קרבו ואמרו לפני המלך על איסר המלך, הלא איסר כתבת שכל איש אשר יבקש מכל אלוה ואדם עד שלושים יום כי אם ממך יושלך לבור האריות. ענה המלך ואמר, אמת הדבר כדת מדי ופרס אשר לא תעבור. 
אז האנשים האלה נאספו אצל המלך ואמרו למלך, דע המלך, כי דת למדי ופרס אשר כל איסר וגדר אשר יקימהו המלך אין לשנות.]
(דניאל ו יג,טז)

המלך ניסה לטעון כנגדם שהאיסרים והחוקים בדתי מדי ופרס עומדים ואין להסירם לגמרי, אבל אם ירצה לשנות הרשות בידו. אך השרים עונים לו שאין לשנות כלל והמלך נאלץ לקבל טענתם.

וְהֵיתָ֙יִת֙ אֶ֣בֶן חֲדָ֔ה וְשֻׂמַ֖ת עַל־פֻּ֣ם גֻּבָּ֑א וְחַתְמַ֨הּ מַלְכָּ֜א בְּעִזְקְתֵ֗הּ וּבְעִזְקָת֙ רַבְרְבָנ֔וֹהִי דִּ֛י לָא־תִשְׁנֵ֥א צְב֖וּ בְּדָנִיֵּֽאל׃
[והובאה אבן אחת והושמה על פי הבור, וחתם אותה המלך בטבעתו ובטבעת שריו, אשר לא ישתנה הרצון לדניאל.]
(דניאל ו יח)

המלך שם את האבן כדי להגן על דניאל מפני השרים שעלול לסקלו (ראה רש"י, מצודות, מלבי"ם). ויש לשאול איך ינצל אפוא דניאל מהאריות; מה הועיל הכיסוי? אלא שהאריות אינם בעלי בחירה, ואף אם יעשה לדניאל נס להנצל מהם, עדיין לא בטוח שינצל מבני אדם, בעלי בחירה, לכן הציב המלך דריוש את ההגנה מפני השרים. (אלשיך; רמ"ד ואלי; ראה אור החיים בראשית לז כא).

צדקתו של דניאל עומדת לו להצילו

אֱ-לָהִ֞י שְׁלַ֣ח מַלְאֲכֵ֗הּ וּֽסֲגַ֛ר פֻּ֥ם אַרְיָוָתָ֖א וְלָ֣א חַבְּל֑וּנִי כָּל־קֳבֵ֗ל דִּ֤י קָֽדָמ֙וֹהִי֙ זָכוּ֙ הִשְׁתְּכַ֣חַת לִ֔י וְאַ֤ף קדמיך (קָֽדָמָךְ֙) מַלְכָּ֔א חֲבוּלָ֖ה לָ֥א עַבְדֵֽת׃
[א-להי שלח מלאכו וסגר פי האריות ולא הזיקוני, לפי שכבר נמצאה לי זכות לפניו, ואף לפניך המלך, דבר רע לא עשיתי.]
(דניאל ו כג)

דניאל לא פירט מהי הזכות שבגינה ניצל, אבל כוונתו למה שלא אכל מאכלות אסורות כפי שלמדנו בפרק א'.

גם יוסף היה בבור עם נחשים ועקרבים, אבל עמדה לו זכותו שהיה צדיק גמור וה' הצילו (רמב"ן בראשית לז כב).

לֹא־מְאַסְתִּים

וְדָנִיֵּ֣אל דְּנָ֔ה הַצְלַ֖ח בְּמַלְכ֣וּת דָּרְיָ֑וֶשׁ וּבְמַלְכ֖וּת כּ֥וֹרֶשׁ פרסיא (פָּרְסָאָֽה׃)
[ודניאל זה הצליח במלכות דריוש ובמלכות כורש הפרסי.]
(דניאל ו כט)

כן רואים אצל יוסף בבית פרעה (בראשית), וכך ראינו לאחרונה במגילת אסתר, "וּמׇרְדֳּכַ֖י יֹשֵׁ֥ב בְּשַֽׁעַר־הַמֶּֽלֶךְ׃"(אסתר ב יט), ובקרוב בספר עזרא, "נְחֶמְיָ֣ה ה֣וּא הַתִּרְשָׁ֡תָא"(עזרא נ ח ט), ופירש רש"י: "ואמרו רבותינו שנקרא שמו התרשתא... על אשר היה משקה למלך"(רש"י עזרא ב סג; וראה רש"י קידושין סט: ד"ה "התרשתא").

כל זאת לקיים מדרש חז"ל על הפסוק, "וְאַף־גַּם־זֹ֠את בִּֽהְיוֹתָ֞ם בְּאֶ֣רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֗ם לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙ לְכַלֹּתָ֔ם לְהָפֵ֥ר בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְ-הֹוָ֖ה אֱ-לֹהֵיהֶֽם׃"(ויקרא כו מד):

תנא: "לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים" – בימי כשדים, שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה;
"וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙" – בימי... שהעמדתי להם...
"לְכַלֹּתָ֔ם" – בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר;
"לְהָפֵ֥ר בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ם" – בימי... שהעמדתי להם...
(מגילה יא.)