פסוק א:יש רעה וגו׳. אמר ר׳ שמואל בר אמי, זו מחשבתן של רמאים, כגון המערב מים ביין, העושה קנה מאזנים ארוך מצד זה וקצר מצד זה .
(שם)
פסוק ב:איש אשר וגו׳. דרש ר׳ לוי, איש אשר יתן לו האלהים עושר – זה בעל מקרא , ונכסים – זה בעל משנה , וכבוד – זה בעל תוספתא , ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה – אלו משניות גדולות, כגון משנתו של ר׳ חייא ושל ר' הושעיא ושל בר קפרא , ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו – זה בעל אגדה שאינו לא אוסר ולא מתיר, לא מטמא ולא מטהר , כי איש נכרי יאכלנו – זה בעל תלמוד שמטמא ומטהר אוסר ומתיר .
(ירושלמי הוריות פ"ג ה"ה)
פסוק ג:אם יוליד איש מאה. זה קין שהוליד מאה בנים , ושנים רבות יחיה שחיה שנים הרבה ונפשו לא תשבע מן הטובה – שלא שבע נפשו מממונו ולא שבע מטובו של עולם וגם קבורה לא היתה לו – שהיה תלוי ברפיון ובא המבול ושטפו וטוב ממנו הנפל – זה הבל אחיו .
(מ"ר)
פסוק ג:אם יוליד איש מאה. דבר אחר אם יוליד איש מאה – זה אחאב שהוליד מאה בנים ושנים רבות יהיה – שחיה שנים רבות, ונפשו לא תשבע מן הטובה – מממונו , וגם קבורה לא היתה לו – דכתיב (מלכים א כ״א:י״ט) במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבת ילקקו את דמך, טוב ממנו הנפל – זה נבת היזרעאלי , כי בהבל בא – בלא תורה ובלא מעשים טובים.
(שם)
פסוק ה:נחת לזה מזה. משל לשני בני אדם שהיו באים בספינה, כשהגיעו לחוף ירד אחד מהם ונכנס למדינה וראה שם כמה מאכלים ומשקים ושלוה ומנוחה, כשחזר לספינה אמר לו חבירו מה ראית שם, אמר לו, ראיתי כמה מאכלים ומשקים ושלוה ומנוחה, אמר לו, כלום נהנית מהם, אמר ליה, לא, אמר ליה, אם כן נוח לי שלא עליתי ולא ראיתי, הדא הוא דכתיב נחת לזה מזה .
(שם)
פסוק ז:כל עמל האדם לפיהו. א"ר שמואל, כל מה שיעמל אדם ויסגל מצות ומעשים טובים בעוה"ז אינו מספיק להבל היוצא מתוך פיהו , וגם הנפש לא תמלא – אפילו הוצאתה אינה ממלאה את הגומא .
(מ"ר)
פסוק ז:כל עמל האדם לפיהו. א"ר חנינא בר יצחק, כל מה שיעמל אדם מצות ומעשים טובים – לפיו הוא עמל ולא לפי בנו ולא לפי בתו , וגם הנפש לא תמלא, שלפי שהנפש יודעת שכל מה שהיא עמלה לעצמה היא עמלה – לפיכך אינה שבעה לא תורה ולא מע"ט.
(שם)
פסוק ז:וגם הנפש לא תמלא. מכאן שהנפש אינה מחזקת טובה לבעליה .
(שם)
פסוק ח:מה לעני וגו'. מה לעני יודע להלך נגד החיים, אלא מה יעשה ילך אצל גדול ממנו בתורה ויבאר לו משנתו .
(שם)
פסוק ח:מה לעני וגו'. דבר אחר מה לעני יודע להלך נגד החיים – מה לעני בנכסיו להלך אצל העשיר, מה יעשה ילך ויעסוק בפרקמטיא .
(שם)
פסוק ח:מה לעני וגו'. דבר אחר מה לעני יודע להלך נגד החיים – מה יעשה במשא ומתן, ילמד אומנות והקב"ה מפרנסו ויחיה .
(שם)
פסוק ט:טוב מראה עינים וגו'. אמר אביי, לפי שהסומין אוכלין ואינן שבעין, לפיכך מאן דאית ליה סעודתא לא ליכלה אלא ביממא, אמר ר' זירא, מאי קרא, טוב מראה עינים מהלך נפש .
(יומא ע"ד ב׳)
פסוק ט:טוב מראה עינים וגו'. אמר ר"ל, טוב מראה עינים באשה יותר מגופה של מעשה, שנאמר טוב מראה עינים מהלך נפש .
(שם שם)
פסוק ט:טוב מראה עינים וגו'. טוב מראה עינים מהלך נפש – טוב מי שהוא מבאר משנתו ממי ששונה ורגיל בהרגל לשון והולך .
(מ"ר)
פסוק י:מה שהיה וגו׳. מה שהיה כבר נקרא שמו – זה אדם הראשון שנאמר ויקח ה"א את האדם , ונודע אשר הוא אדם, משל למלך ושלישו שיצאו במרכבה ורצו בני המדינה לחלוק כבוד למלך ולא היו יודעין איזה הוא, מה עשה המלך, דחפו לשלישו והוציאו חוץ למרכבה וידעו הכל שהוא שלישו, כך בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, מה עשה הקב"ה, הפיל עליו שינה וידעו שהוא אדם .
(שם)
פסוק י:מה שהיה וגו׳. דבר אחר מה שהיה זה משה , ונודע אשר הוא אדם – ונודע לכל כי זה משה נביא הוא, בשעה שאמר ליה הקב"ה לכה ואשלחך אל פרעה וגו׳.
(שם)
פסוק י:מה שהיה וגו'. מה שהיה זה ירמיהו , ונודע אשר הוא אדם – ונודע לכל שהוא נביא, שנאמר (ירמיהו א׳:ה׳) בטרם אצרך בבטן ידעתיך .
(שם)
פסוק י:ולא יוכל וגו'. ולא יוכל לדון עם שהתקיף ממנו – במשה איירי, כשאמר ליה להקב"ה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו׳, אמר ליה הקב"ה אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה .
(שם)
פסוק יא:דברים הרבה מרבים הבל. כגון מגדלי קופות וחתולות וחולדות הסנאין ואדני השדה וכלב הים, מה הנאה יש מהם, או עקיצה או נשיכה או פצע או חבורה.
(שם)
פסוק יא:מה יותר לאדם. מעשה באדם אחד שהיה מסקל מתוך שדהו לרשות הרבים, אמר לו חסיד אחד, למה אתה מסקל מרשות שאינו שלך לרשות שלך והיה זה שוחק עליו , לימים נצרך אותו האיש ומכר את שדהו והיה מהלך ברה"ר ונתקל, אמר, לא על חנם אמר לי אותו חסיד נותן לרשות שלך, הדא הוא דכתיב מה יותר לאדם .
(מ"ר)
פסוק יב:כי מי יודע וגו'. כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל, א"ר פינחס, הואיל והבל הם ימיו של אדם ומספר הם וכצל הם, א"כ מה הנאה יש לו בחיים, אלא יתעסק בדברי תורה שכולן חיים .
(שם)
פסוק יב:אשר מי יגיד וגו'. אשר מי יגיד לאדם מה יהיה אחריו [וסמיך ליה טוב שם משמן טוב], אמר שלמה אני אגיד לך מה טוב מכולי – טוב שם משמן טוב .
(שם)
פסוק יב:ויעשם כצל. איני יודע אם כצלו של כותל, של דקל, שיש בהם ממש, בא דוד ופירש (תהלים קס"ד) ימיו כצל עובר, כצלו של עוף הפורח וצלו עמו .
(שם)