א יֵ֣שׁ רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְרַבָּ֥ה הִ֖יא עַל־הָאָדָֽם׃ ב אִ֣ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִתֶּן־ל֣וֹ הָאֱלֹהִ֡ים עֹשֶׁר֩ וּנְכָסִ֨ים וְכָב֜וֹד וְֽאֵינֶ֨נּוּ חָסֵ֥ר לְנַפְשׁ֣וֹ ׀ מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־יִתְאַוֶּ֗ה וְלֹֽא־יַשְׁלִיטֶ֤נּוּ הָֽאֱלֹהִים֙ לֶאֱכֹ֣ל מִמֶּ֔נּוּ כִּ֛י אִ֥ישׁ נָכְרִ֖י יֹֽאכֲלֶ֑נּוּ זֶ֥ה הֶ֛בֶל וָחֳלִ֥י רָ֖ע הֽוּא׃ ג אִם־יוֹלִ֣יד אִ֣ישׁ מֵאָ֡ה וְשָׁנִים֩ רַבּ֨וֹת יִֽחְיֶ֜ה וְרַ֣ב ׀ שֶׁיִּהְי֣וּ יְמֵֽי־שָׁנָ֗יו וְנַפְשׁוֹ֙ לֹא־תִשְׂבַּ֣ע מִן־הַטּוֹבָ֔ה וְגַם־קְבוּרָ֖ה לֹא־הָ֣יְתָה לּ֑וֹ אָמַ֕רְתִּי ט֥וֹב מִמֶּ֖נּוּ הַנָּֽפֶל׃ ד כִּֽי־בַהֶ֥בֶל בָּ֖א וּבַחֹ֣שֶׁךְ יֵלֵ֑ךְ וּבַחֹ֖שֶׁךְ שְׁמ֥וֹ יְכֻסֶּֽה׃ ה גַּם־שֶׁ֥מֶשׁ לֹא־רָאָ֖ה וְלֹ֣א יָדָ֑ע נַ֥חַת לָזֶ֖ה מִזֶּֽה׃ ו וְאִלּ֣וּ חָיָ֗ה אֶ֤לֶף שָׁנִים֙ פַּעֲמַ֔יִם וְטוֹבָ֖ה לֹ֣א רָאָ֑ה הֲלֹ֛א אֶל־מָק֥וֹם אֶחָ֖ד הַכֹּ֥ל הוֹלֵֽךְ׃ ז כָּל־עֲמַ֥ל הָאָדָ֖ם לְפִ֑יהוּ וְגַם־הַנֶּ֖פֶשׁ לֹ֥א תִמָּלֵֽא׃ ח כִּ֛י מַה־יּוֹתֵ֥ר לֶחָכָ֖ם מִֽן־הַכְּסִ֑יל מַה־לֶּעָנִ֣י יוֹדֵ֔עַ לַהֲלֹ֖ךְ נֶ֥גֶד הַחַיִּֽים׃ ט ט֛וֹב מַרְאֵ֥ה עֵינַ֖יִם מֵֽהֲלָךְ־נָ֑פֶשׁ גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃ י מַה־שֶּֽׁהָיָ֗ה כְּבָר֙ נִקְרָ֣א שְׁמ֔וֹ וְנוֹדָ֖ע אֲשֶׁר־ה֣וּא אָדָ֑ם וְלֹא־יוּכַ֣ל לָדִ֔ין עִ֥ם שהתקיף (שֶׁתַּקִּ֖יף) מִמֶּֽנּוּ׃ יא כִּ֛י יֵשׁ־דְּבָרִ֥ים הַרְבֵּ֖ה מַרְבִּ֣ים הָ֑בֶל מַה־יֹּתֵ֖ר לָאָדָֽם׃ יב כִּ֣י מִֽי־יוֹדֵעַ֩ מַה־טּ֨וֹב לָֽאָדָ֜ם בַּֽחַיִּ֗ים מִסְפַּ֛ר יְמֵי־חַיֵּ֥י הֶבְל֖וֹ וְיַעֲשֵׂ֣ם כַּצֵּ֑ל אֲשֶׁר֙ מִֽי־יַגִּ֣יד לָֽאָדָ֔ם מַה־יִּהְיֶ֥ה אַחֲרָ֖יו תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃
📖

פרשנים על הפרק

📜
תרגוםרבותינו זכרונם לברכה12 פסוקים
📜
רש"ירש״י23 פסוקים
📜
אבן עזראאבן עזרא21 פסוקים
📜
רלב"גרלב"ג4 פסוקים
📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי2 פסוקים
📜
דברים טוביםאלשיך3 פסוקים
📜
מצודת דודרבי דוד אלטשולר32 פסוקים
📜
מצודת ציוןרבי דוד אלטשולר7 פסוקים
📜
נחל אשכולר' חיים יוסף דוד אזולאי4 פסוקים
📜
תעלומות חכמהיעקב בן יעקב משה מליסא14 פסוקים
📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי4 פסוקים
📜
תורה תמימההרב ברוך הלוי אפשטיין23 פסוקים
📜
ביאור שטיינזלץעדין שטיינזלץ12 פסוקים
📚

מאמרים על הפרק

הרב שמשון דוד פינקוס ז"ל
הרב שמשון דוד פינקוס ז"ל

כָּל־עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ

רלב"ג

רלב"ג

פסוק י:
כבר נקרא שמו. ידוע הוא ומוכרח על מה שיורה בו הגדר עליו ולזה יתואר האדם שהוא קורא שם לנמצאים שצייר מהותם ועצמותם כמו שבארנו בספר בראשית והנה פרי השכל והצלחתו הוא ממה שישיג ויצייר מהותם ועצמותם כמו שבארנו בראשון ממ״י והתבאר עוד בספר הנפש ואולם ההשגה האמתית היא כמו משותפת לחוש ולשכל כמו שהתבאר שם ולזה היה היותר מיוחד שבהשגת השכל ההיולאני השגת ציור הנמצאו׳ שהוא קריאת שמות להם באופן שלם וזאת ההשגה כשהגיעה לאדם הוא שכל נקנה וכבר בארנו בספר מלחמות שהשכל הנקנה המגיע מהשגה השגה מאלו ההשגות נצחי:
פסוק י:
ביאור דברי הפרשה:
בעבור שכבר הקדים שהחכמה היא יותר נבחרת מהעושר והיה שכבר יחשוב מפני זה שראוי שימהר האדם בנימוסי הנמצאות וסדרם וישרם עד שישיג ה׳ יתברך כפי מה שאפשר לו הזהיר זה החכם בכאן זאת האזהרה ואמר שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים ר״ל שלא יהרוס ויקח ההשגות על זולת סדרם ויהיה קרוב לשמוע דברי ה׳ יתברך ומצותיו יותר מקורבת הכסילים לתת זבח על עשותם רע ויחשבו זה עבודה לה׳ יתברך כי אינם יודעים ומשיגים פועל ה׳ יתברך ומעשה ידיו והוא מבואר כי שמוע מזבח טוב כמו שאמר שמואל אל שאול. וכשתתבונן בה׳ יתברך להשכיל ולדעת אותו אל תבהל ותמהר על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים אם לא אחר העיון הרב והתבאר לך שמה שחייבת אותו הוא מחוייב לו בהכרח או מה ששללת ממנו הוא משולל ממנו בהכרח וזה כי האלהים בשמים ואתה על הארץ ורחוקה מאד מדרגתו ממדרגתך ולזה אין ראוי שתשלח לשונך ומחשבתך לחייב לו מה שתדמהו שלמות בחקך כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכיו מדרכיך ומחשבותיו ממחשבותיך ולזאת הסבה ראוי ג״כ שיהיו דבריך מעטים כי כל שתדבר בו אי אפשר שתדבר כי אם על צד ההשאלה וצד משתוף השם כמו שהתבאר זה במקומותיו וכבר הרחבנו המאמר בזה בשלישי ממ״י הנה כמו שבא החלום ואף על פי שהוא צודק ברוב ענין לפי שכבר יורכבו עמו דברים בלתי צודקים מצד ההרכבות וההפרדות אשר יעשה הדמיון בעת השינה כמו שהתבאר בטבעיות כן בא קול כסיל ברוב דברים כי אי אפשר ברבוי הדברים שלא תהיה בהם שגגה ולזאת הסבה הוא מבואר גם כן שהוא ראוי שיהיו דברי האדם מעטים בדברי ה׳ יתברך כי השגגה בדברים ההם היא חטא עצום. והנה לפי דעתי החל לספר זה החכם בענין כשרון המעשה אשר הוא הצעה ללכת אל בית האלהים ואמר מפני זה שישמור האדם את רגליו כשידרוך ללכת אל בית האלהים וישמע למצות ה׳ יתברך אשר בהם ישלם כשרון המעשה והזהירו שלא ימהר להוציא דבר לפני האלהים קודם נקותו עצמו מצואת המדות המגונות והוסיף להזהירו גם כן שכאשר תגיע מדרגתו לגבול שיאות לו לדבר בו שיהיו דבריו מעטים כי זה גם כן מכלל כשרון המעשה. והזהירו עוד בכשרון המעשה ממה שיביא למעוט ההאמנה בהש״י ולזה אמר כאשר תדור נדר לאלהים אל תאחר לשלמו כי האיחור מלשלם אותו יביא למיעוט יראת ה׳ יתברך ולמיעוט ההאמנה בו כי אין חפץ לה׳ יתברך בכסילים אשר לא יזהרו במה שיאמרו וינחמו אחרי כן אבל ראוי שתשלם אשר תדור או לא תדור כלל. לא תשלח לשונך לנדור נדר ואין רצונך לשלמו אשר הוא חטא ומרי לך ואל תאמר לפני המלאך השלוח מה׳ לענוש אותך על זה כי שגגה היא ולא היה רצונך ולבך לנדור זה הנדר היוצא מפיך למה יקצוף האלהים על דבריך וישחית את מעשה ידיך כי ברוב חלומות ודברים הרבה יראה ה׳ לך שהוא כועס עליך כשיראה לך חלומות רעים ליסרך ומקרים רבים מכאיבים כי ראוי שיירא האדם מה׳. ואפשר שירצה בזה אל תדבר דברים בה׳ יתברך להחטיא עצמך ואל תאמר לפני המלאך השלוח לך מעם ה׳ יתברך לענוש אותך על זה כי שגגה היא למה יקצוף האלהים על דבריך שתהרוס לדבר בו וישחית את מעשה ידיך כי ברוב חלומות ודברים הרבה יהיה הכזב בהכרח ולזה אין ראוי להרבות דברים בה׳ יתברך כי הוא ראוי שיירא האדם מה׳ יתברך. ולפי שכבר היה מן המבוכה וההרחקה מיראת ה׳ במה שיראה מרוע הסדור בזה המציאות השפל הסיר זה החכם באופן מה זאת המבוכה ואמר אם תראה במדינה שיעשקו הדלים ויגזלו אותם ותראה עם זה בה משפט וצדק אל תתמה על החפץ אשר הוא מקביל קצתו לקצתו כי לא כל הרעות שירצו לעשות הרעים נתונות בכחם שיעשו אותם כי הכוכבים אשר הם גבוה מעל גבוה וגבוהים אשר עליהם והם הכוכבים הקיימים ישמרו האנשים מהרבה מהרעות הנכונות לבא עליהם לפי מה שנתן להם ה׳ יתברך מהכח ביום הבראם ובזה האופן תמצא שירבו הרעים המבקשים לעשות רע וישתדלו בעשייתו בכל עוז ולא יגיע מהם כי אם רע מעטי מצד זאת ההשגחה המיניית אשר ישגיח ה׳ יתברך באדם באמצעות הכוכבים וא״ת איך יתכן שיהיה פועל הנכבד בעבור השפל הנה תמצא יתרון לשפל בכל הדברים בזה האופן עד שהמלך עובד השדה וישרתהו במלאכת החרישה והזריעה וישלם בזה פועל השדה כי המלאכה היא משרתת לטבע. ואולם באר זה מן המלאכה ולא מן הטבע לפי שהענין בזה במלאכה יותר מבואר. ובכלל הנה ימצא בכל הדברים שהגבוה יפעל בשפל וישלימהו ובזה האופן יפעל ה׳ יתברך הנמצאות ויפעיל השכל הפועל אלו הדברים אשר בכאן. ולפי שההשתדלות הרב לאסוף ולכנוס מרחיק האדם משלמותו התחיל לגנות אהבת העושר ושבח ההסתפקות ואמר מי שהוא אוהב כסף לא ישבע כסף כי אין לזה השלמות תכלית והמשל שמי שאסף קנין רב יחשוק שיהיה לו מהקנינים יותר מזה וזה אל לא תכלית ולזה ישאר תמיד בחסרונו לפי דמיונו שיהי׳ אוהב בהמון הקנינים מזולת שיבא לו שום תענוג ותועלת מהקנין ההוא גם זה הקנין אשר בזה האופן הוא הבל לפי שאין בעליו שמח בחלקו כי שלמות הקנין ואע״פ שהוא מועיל באופן מה כמו שקדם הנה לא ימצא בו תועלת בזה האופן:
פסוק י:
ברבות הטובה רבו האוכלים אותה כי רבוי הטובה יחויב שיהיו לאדם עבדים ושפחות ובני בית רבים ובהיות הענין כן מה תועלת ימצא בזאת הטובה הרבה לבעליה והנה הוא לא יאכל ממנה אלא חלק מועט הנה אין לו בו תועלת כי אם ראות עיניו כשיראה שזה עבדו וזה שורו דרך משל אבל ימצא בה תועלת יותר לעבדו ממנו כי הם אוכלים ושותים מהטובה אשר לו ושנתם תערב להם אם יאכלו מעט או הרבה כי אין להם מחשבה בשמירת זה הקנין כמו שיש לבעל הטובה ואולם בעל הטובה ימנעהו עשרו מהשינה לרוב שוטט מחשבתו במה שיצטרך להשגיח בו בשמירת קנייניו. יש רעה חולה ראיתי תחת השמש בענין אהבת העושר ורוב ההשתדלות לאסוף ולכנוס וזה שכבר ימצא אדם שישמור עשרו ולא יאכל ממנו לרעתו רוצה לומר שעשרו יהיה סבה אל שיתחדש לו דבר רע יאבד בו העושר ההוא וזה דבר כבר ימצא הרבה כי העשיר יש לו מקנאים רבים מצד עשרו והנה האיש ההוא הוליד בן ואין בידו מאומה שיורישנו כאשר יצא ערום מבטן אמו ישוב להיות ערום בחלדו וילך ממנו במותו כאשר בא ומאומה לא ישא בעמלו אחר מותו שיוליך בידו כי לא השתדל להשלים נפשו כי אם לאסוף ולכנוס לא ירדו במותו אחריו קניניו. וגם זו רעה חולה בענין אהבת העושר כל עומת שבא כן ילך מזולת שישאר לו ממנו רושם ותועלת בשלמות נפשו ומה יתרון לו שיעמול לרוח ולהבל. ועוד שגם בהחזיקו בעושר בחשך יאכל וכעס הרבה וחלי וקצף לרוב טרדתו באסיפת הקניינים ומנעו נפשו מלאכול ממנו ויגונו במה שיאבד מקנייניו או שלא יצליח כראוי. הנה אשר ראיתי אני טוב בענין העושר הוא שהוא יפה שלא ימנע אהבת האדם העושר משיאכל ממנו וישלים בו נפשו כי זה יהיה חלקו אשר אפשר שיגיע לו מקנייניו וכשתהיה לאדם העשיר זאת התכונה בענין העושר היא חלק טוב מאד לו ומתת אלהים היא שהשליטו בקנייניו לאכול מהם ושיגיע לו מהם הפרי הראוי שיגיע לאדם משלמות הקנין ובזה תועלת גם כן להסיר ממנו דאגת המות כי מפני שהוא שמח בחלקו לא יזכור הרבה שימי חייו מוגבלים וישיגהו המות כי האלהים נתן לו עסק וענין במה שישמח לבו. או ירצה בזה שזאת התכונה היא מתת אלהים כי לא הרבה יזכור ענייני קנייניו ותשוטט מחשבתו בהם בימי חייו ולזה לא יהיה טרוד בענייניהם כי האלהים נתן לו ענין בשמחת לבו כי הוא שמח בחלקו ולא יבקש גדולות ויקח מקנייניו לנפשו הראוי. ולהודיע עוד מום אהבת העושר הוסיף עוד ואמר יש רעה ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר מכל אשר יתאוה ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו כי איש נכרי יאכלנו הנה זה הבל בענין אהבת העושר וחלי רע הוא. הנה אם יוליד איש מאה בנים ויחיה שנים רבות ויהיו ימי שניו רבים ונפשו לא תשבע מן הטובה שאסף וכנס וגם קבורה לא היתה לו מרוב הדלות והעוני אמרתי טוב ממנו הנפל כי זה אשר הוליד בנים רבים וחיה שנים רבות ולא ראה בטובה במה שעמל בא בהבל ובחשך הלך ובחשך יכוסה שמו רוצה לומר כי גם בעת מיתתו אשר כוסה שמו לא היתה לו שום טובה גם מי שלא ראה שמש ולא ידע אותו והוא הנפל נחת לו ממנו ואף על פי שיחיה אלף שנים וטובה לא ראה הלא הענין אחד בעצמו רצוני שזה לא ראה בטובה וילך בלא חמדה. כבר יחשב שיהיה העושר במדרגת החכמה או טוב ממנו וזה שכל עמל האדם לפיהו כמו שקדם כי זה הוא חלקו מכל עמלו וימצא תמיד חסר וצריך אל המזון וכן הנפש כשתחקור בחכמה לא תמצא לעולם שלמה אבל תהיה תמיד חסרה וצריכה אל הלמידה והחקירה במושכלות ומה יותר לחכם מן הכסיל והנה כל אחד מהם חסר ועוד שהחכמה היא מונעת האדם מהשתדל בשלמות הקנין כשיהיה תמיד משתדל בה ומה תועלת לעני שאין לו לחם לאכול ובגד ללבוש כשהיה יודע להלוך נגד החיים והנה אין לו כח לחקור במושכלות מצד עניו והיותו חסר מן ההכרחי לעמידת גופו הנה טוב מה שיהיה האדם בו עצמו שהוא רואה אותו בעיניו והוא שלמות הקנין מהלך נפש נגד החיים בזולת קנין יקח ממנו מה שיצטרך לו לעמידת גופו גם זה הבל ומחשבת רוח בענין החכמה כשישים האדם כל השתדלותו בה לבדה כי הראוי שישתדל בשלמות הקנין לפי ההכרחי לו עם חקרו בחכמה. מה שהיה מושג לאדם מן החכמה אף על פי שלא תמלא נפשו ממנו כבר נקרא שמו כי הוא שכל נקנה רוצה לומר מה שהשיג מהות הדברים ונודע אשר הוא אדם במה שהשיג אותו ובו ישיג ההצלחה האנושית לפי מה שהשיג אותו ואם היה שלא תמלא הנפש הוא כי אלו המושכלות רבו מאד והדריכה אל השגתם כלם קשה ולא יוכל לדון עם שתקיף ממנו עד שתשלם לו ידיעת כל הדברים אשר לאדם על ידיעתם כל שכן שאי אפשר לו שישכיל נימוס הנמצאות וסדרם וישרם בשלמות מצד הכמות והאיכות כי זה לא יושג כי אם לה׳ יתברך כמו שבארנו בראשון ממ״י. ואולם בענין שלמות הקנין אין השארות לאדם כי אף על פי שיהיה לאדם דברים הרבה מאלו הקניינים מרבים הבל מה ישאר לאדם מזה כי מי יודע מה טוב ימצא לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו והנה הוא יעשה ימיו כצל אשר אין לו מציאות ולזה אין טוב לו בשמחת קנייניו כי הוא אינו יודע מה יאכל מהם כי אולי המות יפריד וגם אחריו לא ידע מה יהיה עד שיתכן שתשיגהו שמחה במה שיוריש מזה ליורשיו:
פסוק י:
והכלל העולה מהדברים הוא כי השגת החכמה ואם היא טובה יצטרכו לה תנאים. האחד שיבאו בה במדרגה ובסדר ראוי בזולת הריסה כי המהירות והבהלה בה ירחיק האדם מהשלמות. והשנית שלא יהיה המתעסק בה רק מהשגת ההכרחי לו בשלמות הקנין כי מה שיחשב בעבורו היות ההתעסקות בחכמה בלתי מועיל הוא כשהיה חסר לחם לאכול ובגד ללבוש וזה הוא מצד שלא חובר אליו משלמות הקנין ההכרחי לו ולזה הוא מבואר שקנין החכמה יעזור בשלמות הקנין המכוון ביאורו בזה המקום. והנה התיר עם זה הספק החזק יקרה בענין החכמה והוא שכבר יחשוב חושב שתהיה רדיפת החכמה דבר בלתי מושג כי כל מה שהשיג האדם ממנה ימצא נכסף ללמוד יותר ולזה יהיה האדם תמיד חסר השלמות ויחשוב מפני זה שיהיה האדם שהוא דורש החכמה בלתי משיג תכליתה ותהיה אם כן יגיעתו לריק ולבטלה כמו שאנחנו רואים בכל העניינים שהם לפני התכלית שאם לא הגיע התכלית היו כלם לריק ולבטלה. ויאמר שלמה בהתר זה הספק שאין הענין בזה כמו הענין בשאר הדברים אשר הם כולם בעבור תכלית אחד וזה כי בזאת ההשגה ימצא תכלית מיוחד בכל חלק מחלקיה והוא שכל נקנה נצחי ואם יהיה שימנע השגת התכלית שיגיע בידיעת כל המושכלות אשר הוא ממה שלא יושג כי אם לה׳ יתברך לבדו כמו שבארנו בספר מ״י אין ראוי שיקצר האדם מפני זה מהגעת השלמות האפשרי לו. והנה התבאר עם זה בזאת הפרשה שאין בשלמות הקנין לבדו שום תועלת והשארות אבל אולי הוא לרע לקונה אותו כמו שזכר בארוכה עם מה שבארנו אנחנו בו:
חזרה לפרק →