הנה בזה יספר רוע מדת כמה בני אדם שהעשירם ה' למען זכות אותם בצדקה יכוננו ולא יעשו כן ישימו כל מגמת פניהם להעשיר את בניהם אחריהם ולא יעשו צדקה וזה ידמה לממית עצמו ברעב להאכיל את איש נכרי כן זה כל מה שיתן לצדקה בחייו אז בסילוקו הוא מאכיל א"ע אך מה שמשאיר לבניו הוא כנותן את הזולת כמאמר שלמה עצמו בפסוק אל תיגע להעשיר כו' וכמאמר מונבז אבותי גנזו לאחרים ואני לעצמי וזה יאמר יש רעה ראיתי תחת השמש לומר כי בבחינת מה שלמעלה מהשמש טובה היא כי ה' למעלה חשבה לטובה כ"א שהאדם מהפכה ורעה זו רבה היא על האדם והיא איש אשר נתן לו האלהים עושר וכו' והאלהים נתן לו כי ידע כי בזה יזכה את ארחי אם יבחר בטוב ואינני חסר לנפשו שהוא להשלימה ע"י הכנת עשרו מכל אשר יתאוה האלהים הנזכר שיעשה האדם להשתלם כי היא תאותו יתברך כי הכל מוכן לפניו וראינו בעינינו כי לא ישליטנו האלהים לאכול הוא בעצמו ממנו שהוא בצדקה להאכיל את עצמו כי איש נכרי הוא יורשו יאכלנו והנה זה הבל האכילו את בניו ולא לעצמו וש"ת ולמה לא ישליטנו האלהים לעשות צדקה לז"א וחלי רע הוא כי לא על חנם לא השליטו ה' כ"א חלי עין רע יש לזה שלא השליטו ה' להטיב לעצמו: או ידבר על בני אדם עשירי ארץ שמצמצמים לעצמם כעני ודל ומשמרים אוצרות הוא לאשר לא עמל בו כיורשיו או הנושא את אלמנתו וכיוצא ונתן טעם לדבר וזה אומר יש רעה אשר וכו' וברבים הוא כי רבים יכשלו בה והיא איש אשר נתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד ולהיות כי מלח ממון חסר אך זה איננו חסר מהונו מאומה כדי למלחו ולקיימו בצדק' בשביל נפשו וזה אמר ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה האלהים כנזכר שיעשה צדקה שעל כן העשירו ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו מדה כנגד מדה הוא לא רצה להאכיל לזולת גם הוא לא יאכל ממנו או שלא ישאירנו לו כ"א יעשה לו כנפים ויעוף ממנו אל זולתו כמ"ש במדרש רבה קודשא בריך הוא לא עביד דינרין אלא דשקיל מן דין ויהיב לדין או שלא יתננו לאכול ממנו שישים בלבו אכזריות על עצמו שלא יאכל ויפזר עד יבא אחר כיורשו או נושא אלמנתו ויקחנו במלואו כי היה כפקדון אצלו ולא יאכל ממנו וגם זה מדה כנגד מדה הוא לא האכיל לנפשו שהוא חלק אלוה ממעל גם האלהים לא ישליטנו לאכול לגופו וישים בלבו ירעיב את עצמו והנה זה הבל שראוי לאדם להביט אליו כי קל הוא להכינו וחלי רע הוא בלתי מעלה ארוכה כי אין מתרפא ממנו:
הנה כלל כל הכתובים הנאמרים הוא כי אין העושר שלמות כי הזוכה לעה"ב בהיותו עשיר מתת אלהים הוא אך אדרבה יתעתד ליאבד בו ככתוב בפסוקים הקודמים אמר עתה כי לא בלבד עושר לבדו כ"א גם עם העושר הנזכר שהוא מזונו יצטרפו ג"כ בני וחיי כ"א יוליד איש מאה וגם חי כי שנים רבות יחיה וגם דבר רב שיתחבר לו והוא שיהיו בניו ק' הנזכ' בהווייתם ימי שניו הרבות שיחיה שלא יראה מות מאחד מהם ונפשו לא תשבע וכו' אין לו שלמות כי אמרתי טוב ממנו הנפל והוא כי הנה כלל למעלה האושר במה שיזכה להתקיים בו ותשחק ליום אחרון והוא כי בעת מותם מראין להם מתן שכרם וע"י כן שמחים ונפשם שבעה והגופים ישנים ולא מתים בקבר רק כישנים עומדים שלמים עד שעה א' קודם תחיית המתים כעובדא דרבי אחאי בר יאשיה ורבי אלעזר ב"ר שמעון וזה יאמר מה יסכון לגבר יהיו לו בעה"ז בני חיי ומזוני אם אינו מכלל אשר נפשם שבעה אם ישנים כי לא סיגל מצות שנפשו לא תשבע מן הטובה שמראין לו כי לא הראו לו דבר וגם הגוף לא היה כישן בקבר וזהו וגם קבורה לא היתה לו כלומר לו לבדו כ"א גם לרמה ותולעה שעמו ולכחות הטומאה הדבקים שם בו כי אינו כישן. או קבורה לא היתה לו בביתו תמיד עד שעה א' קודם התחייה כ"א שמתרוקנת ממנו כעכול בשר ועצמות בזמן מועט אמרתי שטוב ממנו הנפל כי הנפל תיקן מעט נפשו מאשר היה מקולקל טרם נוצר בבטן ע"י גלגולו זה אך אשר עם כל טובותיו בעה"ז לא העדיף וסיגל מצות על מה שהיה לנפשו מקודם הנפל טוב ממנו ולא בלבד נפל אשר נעשה בכשרות ע"י איש צדיק והנפל נפש צדיק אלא שבא לקבל כרת א' שהיה נשאר לו ליטהר כ"א גם הנפל אשר בהבל ע"י עבירה והפילתו לבל יורגש ולא נטהר כ"א בחשך ילך ולא מקלי הנשמה כי אם כבד עון שגם אחר לכתו בחשך גיהנם שמו יכוס' הוא מאותן רשעים שאמרו בספר הזוהר שנשכח שמם בגהינם ולא הנפש שיצא לאויר העולם חי וראה השמש כבן שמונה חי כנודע כי יש תקון מה ליוצא לאויר על הכל כי יוצא כ"א הנפל ששמש לא ראה וגם לא בלבד הנפל שבהיותו בבטן הודיעוהו התורה כמ"ש ז"ל על בהלו נרו עלי ראשי כ"א אשר לא ידע שלא הגיע לכך וש"ת א"כ איפוא שעל נפל כזה תדבר איך אמרת שאשר לא הראו לו טובה שלא עשה מצות כי מה הרויח בביאתו לעולם נחת על הקודם פירש ואמר ואלו חיה אלף שנים וכו' לומר אצ"ל אם לא חיה הרבה כי אפילו חיה אלף ולא פעם א' כ"א פעמים שנתגלגל ב' פעמים וחיה אלף שנים בכל פעם וטובה לא ראה שלא עשה מצוה בפעם השנית באופן שטוב' שמראין לו במותו לא ראה הלא לחנם בא כי הלא אל מקום אחד שהלך בפעם ראשונה הכל הולך גופו ונפשו ורוחו וא"כ איזה נחת יתוסף לו על הקודם מש"כ הנפל שע"י צער גלגולו שבא והיה נפל נוכה מאשמותיו ויש לו נחת על אשר היה לו מתחלה:
דרך מווכח כדרכו הלא דברתי דופי על העושר בכל המקראות הסמוכים באומר כי מרובה קלקלתו מטובתו אם לא במתת ה' והלא נגד זה יש קושיא והיא כי הלא אשר הוא נהנה מיגיעו יגיע כפיו כי יאכל מתי יעשה לנפשו כי הלא אחר שכל עמל אדם לפיהו לתת לתוך פיהו לאכלה גם הנפש לא תמלא אצ"ל הגוף שהוא לקברות יובל כי אם גם הנכש שעיקרה שכר מצות הוא לה כמאמר ר' יוסף חדאי נפשי לך קראי לך תנאי לא תמלא כי הלא מה יותר כלומר מה שהוא יתרון להשיג השלמות וחיי הנפש הוא לחכם מן הכסיל משולל חכמה שעל ידה היא השגת השלמות וזה לא יוכל להשיג העני כי הלא מה לעני שיהיה יודע חכמה להלוך נגד החיים שיהיו מגמת פניו להשיג החיים הנצחיים כי ע"י החכמה היא ההשגה והוא בעניו לא יוכל להשיג החכמה כלומר וע"כ צורך השגת השלמות הוא העושר ולא עוד אלא שבהיותו עני יתרפה מעבודת שמים והוא כי הנה טוב מראה עיינים כו' והוא כי אחד מהדברים שמרפין ידי עובדי ה' הלא הוא כי היצה"ר פורע לאלתר עובר עבירה וטועם טעמה גוזל וחומס ואוכל ומאכיל לבניו ממנו אך בעבוד את ה' שכרו בהקפה לע"ה כי היום לעשותם ומחר לקבל שכרם וע"כ יתחמץ לבב הצדיק עובד את ה' ובביתו אין לחם ואין שמלה ולעומתו איש הבליעל מלא ביתו כסף וזהב כי הלא יצר סמוך יאמר אליו קרב אלי ואפרע מיד ולא אל המאחר לשלמך וזהו טוב מראה עינים שירא' האדם שכרו לפניו מהלך נפש שהוא מאמר האדם לנפשו הלוך נפש עד מלון מושבך כי אז תקבל שכרך כלומר ולכן טוב טוב היה נראה הוא יתברך פה לאדם עולמו בחייו למען ישכיל ולא שיהיה הכל בהקפה באופן כי העני יתמרמר בראות כי לא יראה את כל מאומה בידו ולא שזו טענה מספקת כי הלא גם זה הבל כי הלא טוב לגבר לקבל שכרו בעולם הגדול והקדוש מבע"הז שהוא טוב גשמי אך עכ"ז יש רעות רוח ונפש בפתוי יצרו שמוצא מקום לפתותו ומה גם לעני כי לא יראה טוב וש"ת הלא מי פתי יסור אל פתיות הלזה ולא ישעה כי אלהים קדושים הוא יתברך ושכרו אתו ופעולתו לפניו בעולם העליון לז"א מה שהיה וכו' לומר מי יעמוד לפני תוקף היצה"ר כי טענה חלושה תהיה עזר כנגדו כעבות העגלה להחטיא כי מי לנו קדוש וכמעט רוחני וגדול וחשוב מאד לפניו יתברך ולא יכול להתיצב לפני היצה"ר עד שהחטיאו וזהו מה שהיה שהוא מה שהוא עיקר ההויה ותכלית כל מעשה בראשית כבר מקודם נברא שמו שהוא מהז' דברים שקדמו לעולם והוא ינון כי לפני שמש ינון שמו הוא מלך המשיח ונודע הוא אשר הוא אדם כי ינון הוא אדם הראשון כי אדם הוא אדם דוד משיח הנה כי תכלית ועיקר ההויה שהוא אדם והוא שעליו הושתת העולם שהוא משיח תכלית הטוב המקווה שע"כ נקרא שמו מקודם לעולם שכל זה יורה גודל אכותה מרום וקדוש ועכ"ז ולא יכול לדון ולהלחם עם שתקיף ממנו הוא היצה"ר כי נצחו והמיתו ומה עשה שאר האדם כי יש עזר כנגדו לשיפתהו ויוכל דברים הרבה בעולם מרבים הבל הם הכנית רבות מרבים המשך האדם אחר ההבל כענין ראות ההצלחת הרשעים כיוצא בזה מה יותר לאדם מה יתרון יש לנקרא אדם הוא השלם הנקרא אדם שהוא תואר הגדול שבתוארי המין ומה יתרון לו בהיותו צדיק נקרא אדם שיבטח לבלתי שית לב אל הצלחת הרשעים והוא עני ודל לחטא וש"ת הלא יראה וישפוט אחרית דבר מטוב הרשעים כי ידין ק"ו ומה אם לעוברי רצונו ייטב להם בעה"ז לעושי רצונו לא כ"ש ויתנחם על מה שיחסר לו בעה"ז ויעשה טוב לז"א מה שאמרתי כי יש דברים הרבה מרבי' הבל ולא נאמר שידין קל וחומר מעצמו הוא כי מי יודע מה טוב המוכן לאדם מי הוא שיודע אותו עודנו בחיים שעי"כ ימשך אחריו וזהו מי יודע וכו' בחיים ולא בלבד יסכל אותו האדם בילדות והפשרות רק מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל והוא כי עם היות כי הימים הבל ואין בם ממש העוסק בתורה ומצות יקנה בם איכות קדושה והויה קיימת והם המתקרבים בעת מותו כמ"ש בספר הזוהר על ויקרבו ימי ישראל וכו' וזהו ימי הבלו נעשים מהיות הבל כצל שיהיה בם עשיה בהויה וקיום להסתופף בם כצל אשר מי יגיד לאדם מה שיהיה אחריו לנפשו אחרי מותו אם ייטב לו אם לא בעוד שהוא פה תחת השמש כי לא ידע עד עלות נפשו במותו לכן טוב טוב היה יהיה לו מראה עינים בחייו לראות קצת מהטוב לשיעמול בע"ש מה שיאכל בשבת ע"כ משיב ואומר טוב שם משמן טוב וכו' לומר כי הוא יתברך מראה כי טוב שם טוב משמן טוב של מלך הנמשח בשמן שיש לו גדולה בעה"ז כי הלא יום המות שמראין לו אז אושרו הוא טוב מיום הולדו ואז יכיר הרואה בשמחת הצדיק בעל שם טוב ביום המות והרי הוא כאלו בעה"ז יהיה לו מראה עינים מטיב העהיב כאשר הזכירו בב"ר על פסוק וימת אברהם וכו' וכמה צדיקים ששמחו נפשותם במה שהראו להם מתן שכרם:
